הכנענים – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←השפעת הכנענים: שרגא גפני גם היה שם |
AutoIKhitron (שיחה | תרומות) clean up, replaced: [[קטגוריה: ← [[קטגוריה: באמצעות AWB |
||
שורה 24:
התנועה קידמה את הרעיון שמדינת ישראל, היא [[כנען]] העתיקה (ולדעת הוגים מסוימים [[הסהר הפורה]] או [[המרחב השמי]] כולו) בו חיו עמים קדומים בעלי תרבות מפוארת ומשותפת, וכי ההתפתחות ההיסטורית של תקומת עם ישראל בארצו היא השבה לתחיה של אותם עמים קדמונים [[עברים|"עבריים"]], ושל תרבותם המפוארת, תוך דחיה של "היהדות" הדתית, לעומת "העבריות" השורשית, הילידית.
מכיוון שהכנענים ביקשו ליצור בישראל עם חדש, יש מאין, הם דרשו מעין שכחה היסטורית מקיפה, ניתוק מוחלט של העם בארץ מקשריו עם היהדות ועם ההיסטוריה של היהדות.{{מקור}} אולם כפשרה על ניתוק זה, הם העלו על נס את תרבות [[המזרח הקדום]], וגרסו כי זה העבר שעל העברים להתייחס אליו. יתרה מזאת, לגרסתם העם שישב בארץ בתקופת המלכים המקראיים לא היה יהודי, כי אם עברי, והוא חלק את תרבותו עם עמי האזור. ה[[תנ"ך]], לטענתם (שהתגבשה על יסוד מחקרים של [[ביקורת המקרא|ביקורת המקורות]] בזמנו) משקף היסטוריה קדומה זו, אולם רק בחלקו, משום שהוא נערך ב[[תקופת בית שני]] על ידי יהודים, ששכתבו את ההיסטוריה של האזור והתאימו אותה לתפיסתם.
חלק ניכר מהמאמץ הכנעני הוקדש למחקר ההיסטוריה של [[המזרח התיכון]] ושל התרבויות ששלטו בו. אחד מהסימוכין לטענתם היה הספר "האלה ענת: שירי עלילה כנעניים מתקופת האבות" של [[משה דוד קאסוטו]], ובו תרגומים לעברית מ[[שירה אוגריתית]] ([[אוגרית]] הייתה עיר בצפון [[סוריה]], שבה נתגלו בראשית המאה מסמכים רבים הכתובים באוגריתית, שהם בעלי חשיבות מרכזית בחקר ההיסטוריה של האזור), שביניהם לבין לשון המקרא קיים קשר סגנוני, שקשה להתעלם ממנו. "האלה ענת" וכתבים אחרים, שימשו יסוד מחקרי לטענתם של הכנענים, כי בארץ ישראל שררה בעבר תרבות בעלת אופי לא יהודי, שהייתה חלק בל ינתק מתרבות האזור כולו.
שורה 30:
==כנענים וספרות==
בספרו "ספרות יהודית בלשון העברית" (הוצאת הדר, 1982), ניסה רטוש ליצור הבחנה בין "ספרות עברית" ל"ספרות יהודית בלשון העברית". לטענתו, ספרות "יהודית" ניתן לכתוב בכל שפה שהיא, ואף נכתבה ספרות כזו בשפות שונות. הרעיונות, סגנון הכתיבה ואופי "הספרות היהודית בלשון העברית" אינו שונה במהותו מהתכנים והסגנון של ספרות יהודית בשפות אחרות. רטוש וחבריו לתנועה (ובעיקר יש לציין את [[אהרון אמיר]]) גרסו כי על ספרות עברית להיות מחוברת למקום בו היא נוצרה, לטריטוריה הישראלית ולשפה העברית. הם העלו על נס את הספרות האמריקאית, שהצליחה, לדעתם, ליצור ספרות חדשה לעם חדש. נדמה כי על פי הכנענים, ניתן ליצור "ספרות עברית" בשני אופנים שונים - ספרות טריטוריאלית, שישראל היא חלק ניכר ומהותי בה, או ספרות שבלשונה וסגנונה קרובה לספרות המקרא והמזרח הקדום.
אחד מהכלים העיקריים שבהם השתמשו הכנענים כדי לכתוב ספרות עברית, היה לאמץ ביטויים ומלים מהמקרא (בעיקר [[מילים יחידאיות]], שבהן ראו הכנענים שריד מהמקרא "העברי", שלא הוצא בעריכה), ושילובם ב[[פואטיקה]] הקרובה ברוחה לפואטיקה המקראית והאוגריתית (בעיקר מבנה החזרה והתקבולת). הכנענים לא נמנעו מלהשתמש גם במלים עבריות חדשות, אולם רובם הקפיד לא להשתמש בעברית משנאית. דברים אלה אינם מתארים את כל הספרות, שיצאה תחת ידי הכנענים, אלא הם מאפיינים בעיקר את הכתיבה של "הגרעין הקשה" של הכנענות.
כך, לדוגמה, קשה להבין את השיר "ההולכי בחושך" ו"את נשמת" של רטוש, מבלי להכיר את השירה האוגריתית, ואת פנתיאון האלים האוגריתי. ב"ההולכי בחושך" כותב רטוש, בין השאר:
:"קשתו מִלֵּא ראשי הנפץ
שורה 49:
:ינוחו על ארצות פרת".
ניתן לראות כאן את השילוב בין פואטיקה מקראית לבין מלים עבריות חדשות, וכן את הלאומיות הכנענית, שרטוש היה ממייצגיה המובהקים.
בשיר "את נשמת" כותב רטוש:
שורה 62:
:אֲשֶׁר מִשְׂמֹאלוֹ כֶּבֶד מוֹת"
בשיר זה, המתייחס בכותרתו ל[[תפילה|תפילת]] "אל מלא רחמים", מכניס רטוש את אלי כנען: [[ענת (אלה)|ענת]] וה[[בעל (אל)|בעל]] ו[[מות]]. הוא כותב מעין תפילת אשכבה, אולם התפילה היא לאלים כנעניים, ולא לאל היהודי. מכיוון שחלק מאלי כנען נשאו שמות חופפים למלים עבריות (אל, צדק), קשה להבין שיר זה ללא הכרה קודמת עם [[מיתולוגיה כנענית|המיתולוגיה הכנענית]].
חוקר הספרות הידוע [[ברוך קורצווייל]] טען כי הכנענים אינם זרם שהגיע מן האין, אלא המשך ישיר לספרות של [[מיכה יוסף ברדיצ'בסקי|ברדיצ'בסקי]] ו[[שאול טשרניחובסקי]], שהיתוו אף הם (בשירים כמו "לנוכח פסל אפולו" ו"חזון נביא האשרה" לטשרניחובסקי) זרם השולל חלקים מסוימים מן היהדות, והשתמשו בסמלים [[פגניות|פגניים]]. הספרות הכנענית, על פי קורצווייל, היא הקצנה של זרם זה, והיא שואבת ממנו חלק מסגנונה ורעיונותיה.
שורה 68:
==האמנות הכנענית==
[[קובץ:Man in Arava.jpg|שמאל|ממוזער|200px|"[[אדם בערבה]]" (1952) מאת [[יחיאל שמי]].]]
הביטוי החזותי של הגישה הכנענית היה שימוש בצורות ובסגנון ארכאי, בהשפעתה של ה[[אמנות של הסהר הפורה]]. במידה רבה נטייה זו שיקפה את ההתענינות בפיסול ובאמנות פרימיטיבית שהייתה באירופה בתחילת [[המאה ה-20]] וקדמה לספרות הכנענית. הפן הוויזואלי של הנטייה לפרימיטיביות באמנות ב[[ארץ ישראל]] החל מיד עם הקמת "[[בצלאל]]" בידי [[בוריס שץ]] בתחילת המאה ה-20. אמנים כגון [[אפרים משה ליליין]] ו[[זאב רבן]], ממורי בית הספר, יצרו תיאורים המשלבים בין האמנות האירופית ואמנות ה[[אר נובו]] לבין תיאורים של המזרח האורינטאלי. היצירה המונומנטלית של הפסל [[אברהם מלניקוב]] - "[[האריה השואג]]" היוותה את שיאה של מגמה זו תוך שהיא מדגישה את המקורות ה[[מסופוטמיה|מסופוטמיים]] של עיצוב הדמות.
עם הקמת התנועה הכנענית אחד מן האמנים הבולטים בה היה ה[[פסל (מקצוע)|פסל]] [[יצחק דנציגר]], אשר שב לארץ ישראל בשנת [[1938]], לאחר לימודי אמנות ב[[אנגליה]]. הלאומיות החדשה שהציעה אמנותו ה"כנענית" של דנציגר, לאומיות אנטי-אירופית המלאת חושניות ואקזוטיקה מזרחית, שיקפה את תודעתם של רבים מבני היישוב היהודי בארץ ישראל. החלום של בני דורו של דנציגר, כתב [[עמוס קינן]] לאחר מותו של דנציגר, היה "להתאחד עם הארץ ועל אדמתה, ליצור דמות ספציפית עם סימני היכר, משהו שהוא מכאן והוא אנחנו, ולהטביע את חותמו של אותו משהו מיוחד שהוא אנחנו, בהיסטוריה"{{הערה|1=קינן, עמוס, "ארץ ישראל השלמה", '''ידיעות אחרונות''', 19.8.1977.}}. לבד מלאומיות הציגו הפסלים סגנון אקספרסיוניסטי-סימבולי, ברוחו של הפיסול הבריטי בן התקופה.
בתל אביב הקים דנציגר סטודיו לפיסול בחצר [[בית החולים דנציגר]], (בית חולים בניהולו של אביו), ובו ביקרו ולמדו פסלים צעירים כ[[בנימין תמוז]], [[קוסו אלול]], [[יחיאל שמי]], [[מרדכי גומפל]] ואחרים{{הערה|1=תמוז, בנימין (עורך), '''סיפורה של אמנות ישראל''', מסדה, [[1980]], עמ' 134.}} מלבד תלמידיו של דנציגר, הפך הסטודיו לאתר מפגש פופולרי גם בקרב אמנים מתחומים אחרים. בסטודיו זה יצר דנציגר את יצירותיו המשמעותיות הראשונות – הפסלים "'''[[נמרוד (פסל)|נמרוד]]'''" ([[1939]]) ו"'''[[שבזיה]]'''" ([[1939]]).
מיד עם הצגתו הפך הפסל "נמרוד" לסלע מחלוקת מרכזי בתרבות הארץ-ישראלית; בפסל הציג דנציגר את דמותו של [[נמרוד]], ה[[צייד]] ה[[מקרא]]י, כנער צנום, עירום ולא־[[מילה (ניתוח)|נימול]], לגופו צמודה [[חרב]] ועל כתפו יושב [[בז]]. צורתו של הפסל הזכירה את הפיסול הפרימיטיבי מן התרבויות האשורית, המצרית והיוונית, ברוח הפיסול האירופי בן התקופה. בצורתו הציג הפסל שילוב ייחודי בין יופי [[הומוארוטיקה|הומוארוטי]]{{מקור}} לבין [[פגאניות]] ואלילות. שילוב זה עמד במרכז ביקורתם של חוגים דתיים ב[[היישוב|יישוב היהודי]]. ואולם קולות אחרים ביקשו לראות בו מודל חדש לאדם "העברי" החדש. בעיתון "[[הבוקר]]" נכתב בשנת [[1942]] כי "נמרוד איננו רק פסל, הוא בשר מבשרנו, רוח מרוחנו. הוא ציון-דרך והוא אנדרטה. סיכום של מעוף והעזה, של מונומנטליות, של התמרדות נעורים המציינת דור שלם... נמרוד יהיה צעיר לעד."{{הערה|1=מצוטט בתוך: ברייטברג-סמל, שרה, "אגריפס נגד נמרוד", '''קו''', גיליון מס' 9, [[1999]].}}
שורה 115:
:וְאסוּר לְהַבִּיט דֶרֶך חֹר-הַמַנְעוּל.
רטוש הגיב במאמר חמש שנים לאחר מכן, ב-[[1950]]. הוא טען כי אלתרמן מתחמק מלהשיב לשאלות הזהות העומדות בפני היושבים בארץ. לדבריו, שיבה למסורת העברית הקדומה אינה רק אפשרית, אלא אף הכרחית.
אלתרמן לא היה היחיד שיצא כנגד הכנענים. בין החשובים במבקריהם היה גם ברוך קורצווייל, שפרסם ב-[[1953]] את המסה "מהותה ומקורותיה של תנועת 'העברים הצעירים'", שבה הוא מנתח את התנועה ותוקף אותה. קורצווייל טען כי שאיפת הכנענים להניע "קבוצות אתניות מקומיות" במזרח התיכון, שלהן "תוכניות וארגונים מדיניים לאומיים משלהן" אינה מעשה קל כפי שהכנענים מעדיפים להאמין. למעשה, קורצווייל טוען כי הכנענים החליפו את ה"לוגוס", ההיגיון, ב"מיתוס", וזוהי אשליה כמעט דתית.
:"מאחר שהיא מקפחת במו ידיה את הרציפות ההיסטורית של עמה ומכניסה מושגים מעורפלים לתוכניתה הפוליטית, בהכריזה על 'ארץ העברים על הפרת' ומרבה להיאחז בארגומנטציות אירציונליות, עלולה היא בסופו של דבר למצוא מפלט בממלכת המיתוס".
:"העברים הצעירים אינם הראשונים המשליכים את יהבם על התחדשות המיתוס. חידושם המקורי בא כאן באיחור-מה. זה למעלה ממאה שנים סובל העולם משיבות שונות אל חיק המיתוס. הבריחות השונות אל מיתוסים שונים המיטו עד כה שואה על האנושות. לטובת העברים הצעירים מוטב להניח שכל הפרשה על התחדשות המיתוס במחשבה האירופית לא נהירה להם. דיינו לפי שעה בציטאטה אחת מתוך ספרו של הויצינגה: 'תהליך הברבריזציה מתרחש אם בתוך תרבות עתיקת-יומין דוחק המיתוס את רגלי הלוגוס'". (ברוך קורצווייל)
באותו מאמר קורצווייל ציין כי הכנענים עלולים, אם לא תמצא אליטה אחרת בארץ, להפוך לתנועה מובילה בחיים הפוליטיים בארץ ישראל. נבואה זו לא התקיימה לבסוף, אולם ניתן למצוא השפעות כנעניות בחלקים נרחבים של התרבות העברית עד ימינו.
שורה 144:
* {{הארץ|שירי לב-ארי|כנען עוד כאן|936781|21.12.07}}
* [http://www.snunit.k12.il/heb_journals/svivot/33061.html אנחנו כנענים - שיחות עם עוזי אורנן], באתר "סנונית"
* [[אמיר אור]], [http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=4937&blogID=182 אחים בדם] - על העבריוּת וישראל, "הארץ".
* אמיר אור, [http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=3616&blogID=182 בראשית - המיתוס היהודי], על אונס התנ"ך והולדת היהדות, מתוך [http://web.archive.org/20071009081138/www.amiror.co.il/PDF/HEBREW/essays_heb/religion/religion_4.pdf ארכיטיפים מבראשית], "הליקון" 37.
שורה 160 ⟵ 159:
{{אמנות ישראלית}}
[[קטגוריה:ישראל: חברה]]
[[קטגוריה:ישראל: אמנות]]
[[קטגוריה:הכנענים|*]]
[[קטגוריה:
[[קטגוריה:ערכים מומלצים שנבדקו]]
| |||