חזנות – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←‏top: ., replaced: להנות ← ליהנות באמצעות AWB
הרחבה
שורה 12:
חזנות ספרדית היא [[מסורת (יהדות)|מסורת]] חזנות בעלת שורשים עתיקים. הייתה נהוגה בקהילות מזרחיות בגולה, כמו: ב[[ספרד]], ב[[טורקיה]], ב[[עיראק]], ב[[מרוקו]], ב[[סוריה]] ועוד; כמו כן הייתה ועודנה נהוגה בקרב היישוב הספרדי הוותיק והחדש ב[[ארץ ישראל]].
 
החזנות הספרדית ברוב הקהילות הספרדיות מבוססת ברובה על סולמות הקרויים "[[מקאם|מקאמים]]", שהם הבסיס ל[[מוזיקה ערבית|מוזיקה הערבית]] ול[[מוזיקה טורקית|מוזיקה הטורקית]]. השימוש בתורה זו הוא מימי [[גירוש ספרד]] והתיישבות המגורשים ברחבי [[האימפריה העות'מאנית]], והופץ בעיקר על ידי ר' [[ישראל נג'ארה]] ותלמידיו. מקאמים נפוצים הם [[מקאם עג'אם|עג'אם]], [[מקאם חיג'אז|חיג'אז]], נהוונד, שיגא, ראסט ועוד. הלחנים מסווגים לפי המקאמים אליהם הם משתייכים. במקאם עג'אם נמצאות בעיקר מנגינות לשמחות, ואילו במקאם חיג'אז לעומתו מצויות מנגינות עצובות. רוב ה[[קינה|קינות]] של [[תשעה באב]] במסורת הספרדית הן במקאם זה. מקאם שיגא הוא המקאם בו קוראים בתורה.
 
מקור הלחנים בקרב הקהילות הספרדיות הוא בעיקר מן הסביבה שבה התיישבו יהודים אלו לאחר [[גירוש ספרד]]. אף על פי כן, ישנן מנגינות רבות, בייחוד המנגינות של [[הימים הנוראים]] ([[ראש השנה]] ו[[יום הכיפורים]]) שמקורן כנראה מספרד עצמה. זאת ניתן ללמוד מהעובדה שבקרב כל הקהילות הספרדית ממרוקו ועד הודו, מאמסטרדם ועד מצרים הן מושרות כמעט באותו אופן, דבר המעיד על היותן עתיקות ביותר.
שורה 28:
==החזנות האשכנזית==
 
החזנות ב[[אירופה]] התפתחה במיוחד במאות ה-16 ו[[המאה ה-17|ה-17]], בהשפעת ה[[רנסאנס]], ושאבה [[מוטיב (מוזיקה)|מוטיבים מוזיקליים]] מהמוזיקה הקלאסית שהייתה כבר ממוסדת. ב[[עידן האורות|תקופת ההשכלה]] ב[[המאה ה-18|מאה ה-18]] כבר ניכרה חלוקה ברורה בין החזנות של מערב אירופה עם השפעתה של המוזיקה הקלאסית הכבדה לבין החזנות המזרח אירופית בה ניכרה השפעתה של ה[[מוזיקה חסידית|מוזיקה החסידית]] הרוויה ברגש. הסולמות בחזנות האשכנזית נקראים "[[שטייגר]]", והם קרויים לרוב על תפילה שמושרת על פיהם. בין השטייגרים המרכזיים אפשר למנות את "[[סולם פריגיש|אהבה רבה]]" (נקרא גם "פרייגיש") ו[[סולם מי שברך]]. חלק גדול מהשטייגרים משמש גם במוזיקה העממית המזרח אירופאית ולעיתים מקביל למקאמים ספרדיים.
 
ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]] התמסדה החזנות האשכנזית באירופה, בעיקר הודות לפועלו של החזן [[שלמה זולצר]], אשר קיבע את המוטיבים המסורתיים לנוסח התפילה והוסיף לחנים שניכרה בהם השפעות מודרניות מהיוצרים הקלאסיים של התקופה – [[פרנץ שוברט]], [[מקס ברוך]], ואחרים. המודרניזציה השפיעה גם על המעטפת החיצונית: החזן הולבש בבגדים מיוחדים, ובתי כנסת רבים העמידו לצידו מקהלה ששרה בסגנון שנשמע כנסייתי.