ארמיית הפאנצר אפריקה (ורמאכט) – הבדלי גרסאות

בחודשים הראשונים לאחר הגעת [[קורפוס אפריקה]] הגרמני ל[[לוב]], כדי לסייע לכוחות האיטלקיים שלחמו נגד הצבא הבריטי בצפון אפריקה, הוא היה, לפחות באופן רשמי, כפוף למפקד הכוחות האיטלקיים בזירה. בעקבות תיגבור הכוח הגרמני בצפון אפריקה החליט הפיקוד הגרמני העליון ב-[[15 באוגוסט]] [[1941]] לשנות את מבנה הפיקוד של כוחות הציר בזירת צפון אפריקה. הוקמה מפקדה חדשה בשם [[ארמיית הפאנצר אפריקה|קבוצת הפאנצר אפריקה]], שכללה את כל כוחות הציר בזירה, תחת פיקוד מפקד [[קורפוס אפריקה]] לשעבר, ארווין רומל. קבוצת הפאנצר כללה את [[קורפוס אפריקה]] הגרמני, מספר יחידות גרמניות נוספות ושני קורפוסים איטלקיים (הקורפוס ה-21 והקורפוס הממונע ה-20).

 

 

נחיתת כוחות בעלות הברית ב[[אלג'יריה]] ו[[מרוקו]] בנובמבר 1942, במסגרת [[מבצע לפיד]], אילצה את הפיקוד הגרמני לשלוח תגבורות חזקות ל[[תוניסיה]], כדי למנוע השתלטות של בעלות הברית על החוף הצפון-אפריקני והאגן הדרומי של הים התיכון, החלטה שהביאה לפתיחת [[המערכה בתוניסיה]]. הגידול הניכר בסדר הכוחות של הציר בצפון אפריקה חייב עריכת שינוי נוסף במבנה הפיקוד של כוחות הציר בזירה זו. ב-[[23 בפברואר]] [[1943]] הועבר הכוח הגרמני-איטלקי בפיקודו של רומל תחת פיקוד איטלקי, וקיבל את השם [[הארמייה הראשונה (איטליה)|הארמייה האיטלקית הראשונה]]. רומל עצמו מונה למפקד [[קבוצת ארמיות]] חדשה בשם [[קבוצת ארמיות אפריקה]], שכללה את הארמייה האיטלקית הראשונה ואת [[ארמיית הפאנצר החמישית]] בפיקוד גנרל [[הנס-יירגן פון ארנים]]. ב[[מרץ]] [[1943]] החליף פון ארנים את רומל כמפקד קבוצת הארמיות, לאחר שהאחרון נקרא לשוב לגרמניה, וב-[[13 במאי]] 1943 נכנעו הכוחות האחרונים של הציר בתוניסיה לכוחות בעלות הברית והמערכה בצפון אפריקה הסתיימה.