ויקיפדיה

הקרב על צפת – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
/* מכיוון שלא נותרו בכיתה הראשונה לוחמים , אני משמיע זעקות לחיים לימוני שהיה כוח העתודה שאחרי לבוא ולהיכנס להסתערות, אך לשווא, אין קול ואין...
שורה 93:
ב-[[11 במאי]] [[1948]] החלו יחידות הפלמ"ח לסרוק את העיר שנמצאה ריקה. במטהו של שישקלי בבית הסראיה נמצאו מאות ק"ג של חומר נפץ, מאות אלפי כדורים וציוד רב. משטרת הר כנען נמצאה ריקה ובשעה 16:25 הונף מעליה הדגל העברי. באותו יום שלח מפקד הגדוד השלישי של הפלמ"ח משה קלמן (שכונה "הזאב") את המברק הבא ליגאל אלון:
{{ציטוט|תוכן="אבל ורכון ראש, אך חזק ואיתן, מגיש הגדוד השלישי לחטיבה במלאת לה שבע שנים, כשי, את העיר צפת"|מקור=}}
הקרב המכריע היה בפיקודו של מ"מ - אבינועם חדש, בן קיבוץ כנרת, מתוך עדותו<ref>{{קישור העדכניתכללי|כתובת=http://doubtless.me/|כותרת=אבינעם חדש {{!}} אבינעם חדש; צפת – 1948|אתר=doubtless.me|תאריך_וידוא=2016-07-17}}</ref>:
 
{{ציטוט|תוכן="כפי שתאר דב המ"מ של <ref>{{קישור כללי|כתובת=http://doubtless.me/|כותרת=אבינעם חדש {{!}} אבינעם חדש; צפת – 1948|אתר=doubtless.me|תאריך_וידוא=2016-07-17}}</ref>ההתקפה הראשונה, הפעילות בצפת התבצעה לאחר הקרבות בנבי יושע , שבהן ספג הגדוד נפגעים רבים, המחלקות עורבבו ונוספו חיילים חדשים ,. הכח שלי להתקפה אורגן ברגע האחרון בתוך הבלגאן הגדול ששרר אז.
 
מיידהעליה להתקפה התרחשה בשעת לילה 21:00. עמדתי לפני הטיפוס לשטח האש, שמפקד הכיתה המסתערת אליעזר בן נבט מצידי האחד וחיים לימוני מפקד כיתת העתודה בצידי השני. מיד עם התישרותינוהתיישרותנו לקראת ההסתערות חשתי מכה אדירה ברגלי השמאלית נפצעתי. כאן גם נפגעו מרבית ההרוגים והפצועים. כפי שראיתי ברגלי הפצועה וגם מדווחי הפגיעות בלוחמים האחרים נראה שנפגענו מאש כוחותינו – פגיעות מכדורים שנורו מאחורינו. באותה עת, אני עצמי פצוע, מאגף בקפיצות על רגל ימין שלא נפגעה את שטח ההריגה של המקלע מצד שמאל שלי. בין הקפיצות אני נח ואולי אף מתעלף.▼
העליה להתקפה התרחשה בשעת לילה 21:00.
 
עמדתי לפני הטיפוס לשטח האש, שמפקד הכיתה המסתערת אליעזר בן נבט מצידי האחד וחיים לימוני מפקד כיתת העתודה בצידי השני.
 
▲מייד עם התישרותינו לקראת ההסתערות חשתי מכה אדירה ברגלי השמאלית נפצעתי. כאן גם נפגעו מרבית ההרוגים והפצועים. כפי שראיתי ברגלי הפצועה וגם מדווחי הפגיעות בלוחמים האחרים נראה שנפגענו מאש כוחותינו – פגיעות מכדורים שנורו מאחורינו.
 
באותה עת ,אני עצמי, פצוע; מאגף בקפיצות על רגל ימין שלא נפגעה את שטח ההריגה של המקלע מצד שמאל שלי. בין הקפיצות אני נח ואולי אף מתעלף.
 
מכיוון שלא נותרו בכיתה הראשונה לוחמים, אני משמיע זעקות לחיים לימוני שהיה כוח העתודה שאחרי לבוא ולהיכנס להסתערות, אך לשווא, אין קול ואין עונה. וכך עם עלות השחר בשעה 0500 או 0600 אני מוצא עצמי בטווח של מטרים ספורים מהמקלע שאני מוטל בבור שאליו זינקתי למצוא מחסה. מה אירע באותן שעות לילה רבות שמתחילת ההתקפה ועד לירי הפיאט בבוקר, לא מחוור לי וייתכן שלא אדע לעולם. לפתע אני שומע קריאה אבינועם איפה אתה  וקול סוליות נעליים ואני יודע שאלו נעליים מסומרות לא "פלמ"חיות" (לפלמ"ח היו סוליות מגומי שנחתך מצמיגי רכב) ובעקבותיהן עומד מעלי ענק (כך נראה לי ממקום מחסי) מי אתה? אני שואל והענק משיב:  אבינעם, אני הפיאטיסט שלך, מה לעשות? כוון לעמדת המקלע וחסל אותה אני מצווה; אבל אבינעם, הוא משיב, אנחנו קרובים מדי למטרה ואסור לירות מטווח כזה זה מסכן אותנו. תירה כבר, אני מצווה והוא משיב : על אחריותך, נשכב דורך ברגלו את קפיץ הפיאט ויורה את הפגז היישר לעמדה שמתעופפת באוויר. שקט מוחלט משתרר.
 
לאחר זמן מה אני שומע את חיים לימוני חבוש כובע אוסטרלי יחד עם חיילי הכתה מתקרבים, זקופים, מה לעשות שואל חיים, חסל את מי שנשאר אני מורה, חיים מתקדם לעבר הפטמה (העמדה הדרומית במצודה) ומוצא אותה נטושה."|מקור=}}
 
==מורשת==
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/הקרב_על_צפת"