סוגי טנקים – הבדלי גרסאות

== שיטות לסיווג טנקים ==

ב[[מלחמת העולם הראשונה]], הטנקים הראשונים תוכננו כדי לפרוץ דרך השוחות ולתמוך ב[[חיל רגלים|חיל הרגלים]]. הטנק הראשון היה [[סימן 1 (טנק)|טנק סימן 1]] הבריטי. טנק זה היה קיים בשתי גרסאות, שהיוו למעשה את שני סוגי הטנקים הראשונים:

 

ראשוני הטנקים שהוגדרו בינוניים היו טנקי ה[[וויפיט (טנק)|וויפיט]] הבריטיים במלחמת העולם הראשונה. טנקים אלה צוידו רק במקלעים, אך היו כבדים מטנקי ה[[רנו FT]] וקלים מטנקי הסימן 1. טנקים אלה נועדו למלא גורם חשוב במתקפות בעלות הברית של 1919, אך המלחמה נסתיימה לפני שהספיקו להוכיח את ערך האיזון בין חימוש ומיגון.

[[בין שתי מלחמות העולם]] התפתחו הטנקים הבינוניים ברחבי העולם, כאשר הם קיבלו ברוב המדינות את תפקיד השמדת השריון היריב בקרב ממוכן. כך קרה שהטנקים הבינוניים היוו שוב איזון בין מיגון, ניידות, וכח אש. כל הגורמים היו חשובים באופן זהה לקרב שריון בשריון. ב[[מלחמת העולם השנייה]] הטנקים הבינוניים היוו את חוט השדרה של כוחות השריון, כאשר השריון הסובייטי היה מבוסס על ה-[[T-34]], האמריקני על [[שרמן (טנק)|טנקי השרמן]] והגרמני על טנקי ה[[פאנצר סימן 3]] ו[[פאנצר סימן 4|סימן 4]]. טנקים אלה יוצרו בכמויות אדירות, והיו המרכיב החשוב ביותר בכוחות שנלחמו באפריקה ואירופה. על אף שהיו נחותים בכח אש ומיגון לעומת הטנקים הכבדים, ניידותם ומספרם הגדול הפכו אותם לחשובים יותר בשדה הקרב. במהלך המלחמה יוצרו טנקים בינוניים-כבדים. טנקים אלה כמו ה[[פנתר (טנק)|פנתר]] הגרמני וה-[[M26 פרשינג]] האמריקאי, היוו את החוליה המקשרת בין טנק המערכה העיקרי לבין הטנק הבינוני.

 

בגלל המחיר היקר יחסית שלהם, והחסרונות בניידות ואמינות, קטן חלקם של הטנקים הכבדים בכוחות המשוריינים של אחרי מלחמת העולם השנייה. למעשה, רוב המדינות לא ייצרו כלל טנקים כבדים ובתחילת [[מלחמת העולם השנייה]], הסובייטים והצרפתים היו היחידים בעלי תעשייה שייצרה טנקים כבדי משקל.

 

 

בעלות הברית ייצרו גם הן טנקים כבדים, והצטיינו בכך בעיקר הסובייטים, שטנקי ה-IS (ראשי תיבות של [[יוסיף סטלין]]) שלהם היוו תשובה הולמת לטיגרים. האמריקאים בחרו לייצר טנקים בינוניים-כבדים, כמו ה-[[M26 פרשינג]] שהיו שימושיים יותר בלחימה התקפית, תוך שוויתרו על מעט מהמיגון.