R-7 סמיורקה – הבדלי גרסאות

|חדירת בטון=

}}

 

הטיל היה בשירות בשירות [[הכוחות המזוינים של ברית המועצות]] החל משנת 1959 ועד ליציאתו משירות בשנת 1968, בזמן [[המלחמה הקרה]].

 

עבודת הפיתוח החלה בשנת 1953 ב־[[תאגיד הטילים והחלל אנרגיה|OKB-1]], עם דרישה לתכנון טיל דו־שלבי של 170 טון לטווח של 8,000 ק"מ עם יכולת נשיאה של ראש נפץ במשקל 300 ק"ג. לקראת סוף 1953 נערכו ניסויים קרקעיים ראשוניים, בעקבותיהם עבר הדגם הראשוני התאמות רבות ודגם סופי לא אושר עד מאי 1954. משנת [[1954]] העבודות רוכזו במשרד תכנון בראשות [[סרגיי קורוליוב]] ולצורכי פיתוח מערכת הבקרה הועסק צוות בראשות [[ניקולאי פיליוגין]]. הניסוי הראשון של הטיל החדש, בעל שם הקוד 8K71, התבצע ב־[[15 במאי]] [[1957]] מ[[בייקונור|קוסמודרום בייקונור]]. שריפה באחד הטילים המחוברים הובילה להתרסקותו 400 ק"מ מהאתר. לאחר ניסוי כושל נוסף, בוצעה הטיסה המוצלחת הארוכה הראשונה של כ־6,000 ק"מ ב־[[21 באוגוסט]]. [[סוכנות הטלגרף הרוסית]] הודיעה על כך ב־26 באוגוסט. גרסה מותאמת של הטיל הכניסה את [[ספוטניק 1]] למסלול ב־4 באוקטובר, ואת [[ספוטניק 2]] ב־[[3 בנובמבר]].

 

 

גרסאות ה־8K71 וה־8K74 יוצרו כ־R-7 ו־R-7A. הטילים נפרסו במלואם ב־1962 והוצאו משימוש ב־1968. אך הם עדיין שימשו לחקר החלל, שם עברו פיתוח נוסף ל[[ווסטוק (משגר)|ווסטוק]] ול[[ווסחוד (משגר)|ווסחוד]] ולאחר מכן למשגרי סויוז.

 

==היסטוריה מבצעית==

{{ויקישיתוף בשורה}}

 

[[קטגוריה:טילים בליסטיים סובייטיים]]

[[קטגוריה:טילי קרקע-קרקע]]