ביצוע אותנטי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←כוונון וטמפרמנט: ניסוח |
|||
שורה 65:
בכלים מודרניים נהוג כיום הכיוון [[הרץ|A=440-442[[Hz, כלומר גובהו ([[תדירות|תדירותו]]) של הצליל [[לה]] 440 עד 442 רטיטות בשנייה. אך ידוע לנו כי בעבר היו נהוגים כוונונים שונים, על פי רוב נמוכים מ-440. מבצעים רבים של מוזיקת בארוק, לדוגמה, מנגנים ב-A=415Hz, כלומר נמוך בכחצי [[טון (מוזיקה)|טון]] מן המקובל בביצועים מודרניים.
בדומה לבחירת גובה התו לה (A), נהוג כוונון (Temperament) שונה מ[[כוונון מושווה|הכוונון המושווה]] הנהוג היום והיסטורית הוא אף אחד הסממנים המבחינים בין בארוק ומוזיקה מוקדמת יותר מהרנסאנס. במוזיקת ימי הביניים המבוססת בעיקר על מרווחים זכים מסוג [[קווינטה]] ו[[קוורטה]] היה בשימוש "כוונון פיתגוראי", כוונון [[מספרים רציונליים|רציונלי]]-המחלק המיתר ביחסים הניתנים ליצוג כמנת שלמים (מונה ומכנה [[מספרים טבעיים|טבעיים]]), ומיוחס ל[[פיתגורס]]. בכוונון זה הקווינטות בכל הרגיסטרים, מן הבס הנמוך ועד הסופרן הגבוה, זכות לחלוטין, כלומר המרחקים בקווינטה מאותו לה-A המהווה נקודת הייחוס שווים ומדויקים(בכל הרגיסטרים שהיו בשימוש). באותם ימים כחלק מתפיסת העולם ה[[סכולסטיקה|סכולסטית]] הדוגלת ב[[דוגמה|דוגמות]] מתוך אמונה בסדר עולמי [[דטרמיניזם|דטרמיניסטי]], לשמירה על היחסים המוגדרים הייתה משמעות תרבותית עמוקה, התפיסה התרבותית הזו נדדה לבעלי העיסוקיים השונים, שרובם המכריע היה בעל השכלה כנסיתית, ואולי ראוי יותר מכל להזכיר את ספרו של האסטרונום והמתמטיקאי [[יוהאנס קפלר]]-Harmonices Mundi ([[לטינית]]: "הרמונית העולם") המזהה המרווחים ביחס שבין תנועת גרמי השמים השונים בספרו כמרווחים הרמוניים ובדוגמא:
למעשה הכוונון המושווה הנהוג החל מן המאה ה-19, עושה שימוש בהבנה כי הצלילים מתפזרים על מנעד השמיעה במרחקים בגודל [[מספר אי-רציונלי|אי-רציונלי]](תלות ב<math>\sqrt{2}</math>) ולכן לא ניתנים לייצוג בצורת מנות של [[מספרים טבעיים]].
|