מסלול גאוסטציונרי – הבדלי גרסאות

'''מסלול גאוסטציונרי''' (ב[[אנגלית]]: '''Geostationary Earth Orbit - GEO''') הוא מסלול מעגלי סביב [[כדור הארץ]] מעל [[קו המשווה]] והוא מרוחק 35,786 ק"מ מפני הארץ. תכונתו העיקרית של מסלול זה היא כי כל נקודה עליו משלימה הקפה סביב כדור הארץ כל 24 שעות, כדוגמת נקודה על פני הארץ, ולכן הנקודה על המסלול נראית כנייחת כלפי נקודה על פני הארץ. תכונה זו מאפשרת להעביר שירותי תקשורת לאזורים מוגדרים על פני הארץ לאנטנות המכוונות לנקודה ספציפית בחלל. בניגוד ל[[לוויין תקשורת|לווייני תקשורת]], [[לווייני ריגול]] מוצבים ופועלים במסלולים בגובה מספר מאות קילומטר מעל פני הקרקע, לווייניםהם אלו המקיפיםמקיפים את כדור הארץ מספר פעמים ביום ומיקומם בשמיים אינו קבוע.

הרעיון של לוויינים גאוסטציונריים (וגאוסינכרוניים, שגאוסטציונריים הוא מקרה פרטי שלהם) פורסם לראשונה בשנת [[1928]] בידי [[הרמן פוטקניק]]. מסלולים גאוסינכרוניים וגאוסטציונריים עברו פופולריזציה בידי סופר המדע הבדיוני [[ארתור סי. קלארק|ארתור צ'ארלס קלארק]] ב-[[1945]] כמסלולים שימושיים ללווייני תקשורת, ולכן הם נקראים לעתים גם '''מסלולי קלארק''' על שמו. חגורת קלארק היא החלק בשמים בגובה של כ-35,786 ק"מ מעל פני הים במישור קו המשווה שבו ניתן להשיג מסלול קרוב לגאוסטציונרי. (בשל השפעות [[רוח שמש]] נגרמת לעתים סטייה ממסלולם, ולכן מופעלים מדי פעם מנועי הלוויין כדי לחזורלהחזירו למקום הדרוש,. וכתוצאהכתוצאה מכך אורך חיי הלוויינים מוגבל).