חינוך ממלכתי דתי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Myrtle Spark (שיחה | תרומות) החינוך הממלכתי דתי הינו המשך ישיר של המאבק לחינוך של המזרחי - ממשיכה בשיחה. |
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: בזל, \1וועד\2, שנייה\1, תוכנ\1ת, \1 |
||
שורה 5:
רעיון ההקמה של זרם חינוכי דתי בתוך התנועה הציונית הועלה בשנת [[1882]] על ידי [[יצחק יעקב ריינס]] בכינוס רבנים - הצעה להקים [[ישיבה]] שבה ילמדו לצד [[תלמוד תורה (מצווה)|לימודי הקודש]] גם לימודים כלליים (בדומה ל[[ישיבה תיכונית]]<nowiki/>בימינו). הצעה נדחתה והוא החליט להגשימה בעצמו.
השאלה אודות החינוך והתרבות העסיקה את ראשי הציונות כבר מ[[הקונגרס הציוני העולמי הראשון|הקונגרס הציוני הראשון
ההחלטה של [[הקונגרס הציוני העולמי החמישי|הקונגרס הציוני החמישי]]
ראשית יישום חינוך "המזרחי" ב[[ארץ ישראל]] החל כשהגיע הרב [[יהודה לייב מימון]] בתרס"ה (1905), אז הוקם בית הספר [[תלמוד תורה אחווה]] ביפו, שהפך ל"[[בית הספר תחכמוני (תל אביב-יפו)|תחכמוני]]". גם בתי ספר נוספים של זרם המזרחי ולאחר מכן של החינוך הממלכתי-דתי נקראו בשם "[[תחכמוני (בית ספר)|תחכמוני]]". המגמה החינוכית של "זרם המזרחי" הייתה חינוך דתי [[יהדות אורתודוקסית|אורתודוקסי]] בשילוב רוח ה[[ציונות]] [[מודרניזם|והמודרניזם]]. בניגוד לנהוג בבתי ספר חרדיים וב[[תלמוד תורה|חדר]] לימדו בבתי הספר של המזרחי גם מקצועות חול: [[מדעים]], מקצועות הומניים ו[[שפה|שפות]].
שורה 18:
בשנת 1950 חל משבר בעקבות [[החינוך האחיד]] לילדים במחנות העולים בטענה לכפייה אנטי-דתית, רוב התלונות הגיעו מ[[יהדות תימן|יוצאי תימן]] שרבים מהם עלו באותה תקופה. טענה מקובלת גורסת כי יהודי [[תימן]], בניגוד לשאר העולים, לא נפגשו מעולם עם שלטון אירופאי מערבי ועובדה זו גרמה ליוצאי תימן לדבוק ב[[דת]] וב[[מסורת]] יותר מיוצאי ארצות אחרות. עם הגיעם למחנות העולים הם התקשו מאוד לקבל את העובדה שלא ניתן להם להמשיך בחינוך המסורתי, ולהפקיד את חינוך ילדיהם בידי ה[[מלמד|מורי]]. הם קבלו כנגד הלימודים המעורבים (בנים ובנות) במוסדות החינוך האחיד, ומיעוט ב[[תלמוד תורה]].
המצב התפתח ואף הפך לאלים- המדינה הפריעה ללימוד התורה של הילדים ואף דווחו מספר מקרים של גזיזת [[פיאות]]. ראש הממשלה, [[דוד בן-גוריון]] הקים ועדת חקירה שבראשה עמד השופט [[גד פרומקין]].
== חזון החמ"ד ==
שורה 51:
== בוגרי החמ"ד ==
מתוך כ-7,000 בנים המסיימים את כיתה י"ב בחמ"ד בכל שנתון, כ-30% ממשיכים ל[[ישיבת הסדר|ישיבות הסדר]] ו[[ישיבה|ישיבות גבוהות]], כ-15% ממשיכים למכינות קדם צבאיות, והיתר ממשיכים לגיוס צבאי רגיל עם סיום התיכון
לעומת זאת, רוב מוסדות החמ"ד מתנגדים לגיוס של בנות לצבא וכך רוב מוחלט של בוגרות החמ"ד אינן פונות לשירות צבאי אלא לשירות לאומי. כ-75% מבוגרות החמ"ד המבצעות שירות לאומי עושות זאת במשך שנה אחת לעומת 25% שהשירות הלאומי שלהן אורך שנתיים{{הערה|1=[[אריאל פינקלשטיין]], [http://www.toravoda.org.il/files/chinuch%20dati.pdf '''החינוך הממלכתי-דתי: תמונת מצב, מגמות והישגים'''], [[נאמני תורה ועבודה]], [[ספטמבר 2012]], עמוד 45-37}}. עם זאת, כרבע מבוגרות החמ"ד פונות לשירות צבאי, כאשר בשנים האחרונות ישנה מגמה של עלייה באחוזי המתגייסות מקרב בוגרות החמ"ד, תופעה שמעוררת דיון ומחלוקת בין הזרמים השונים בציונות הדתית.
| |||