ויקיפדיה

יהודית הררי – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
אין תקציר עריכה
Matanyabot (שיחה | תרומות)
475,756 עריכות
מ בוט החלפות: \1יישוב\2, תיאטרון, תל אביב, \1וועד\2, \1
שורה 3:
 
== ביוגרפיה ==
נולדה ב[[פינסק]] אשר ב[[בלארוס]] בשנת [[1885]]. הוריה, בלהה לבית יהושע משל ו[[אהרן איזנברג]], [[עלייה לארץ ישראל|עלו לארץ-ישראל]] בשנת [[1886]], כשהייתה [[פעוט]]ה. בשנה הראשונה גרו ב[[יפו]], בשעה שהאב התמחה ב[[חקלאות]] ב[[ראשון לציון]]. עם קניית נחלתם ב[[ואדי חנין]] (היא [[נס ציונה]]), תחילה התגוררו ב[[אוהל]] בין הבדואים, לאחר מכן במרתף בפרדס [[ראובן לרר]] עד גמר בנין הבית ב[[ואדי חנין]]{{הערה|שם=תולדותיה|יהודית הררי, '''תולדותיה''', ללא תאריך. באדיבות הארכיון לחינוך יהודי בישראל ובגולה ע"ש אביעזר ילין, [[אוניברסיטת תל- אביב]]}}.
 
אל המרתף של משפחת איזנברג באו אורחים רבים, ביניהם [[ביל"ו|"ביל"ויים"]], עסקני [[חובבי ציון]] ואורחים מ[[הגולה]]{{הערה|יהודית הררי, פרקי עלייה ופרקי חיים, '''ספר שרפשטיין: מאסף לדברי חינוך, מחקר וספרות יפה מוגש לפרופיסור צבי שרפשטיין למלאת לו שמונים וחמש שנים''', תל- אביב: ועד היובל בניו-יורק והסתדרות המורים בישראל, 1970. עמ' 354}}. באחת הישיבות במרתף נודע ל[[אהרון אייזנברג]] שבין ה[[מושבה]] [[כפר בתיה]] ו[[ואדי חנין]] עומדת למכירה חלקת האדמה "דוראן" (ח'ירבת דוראן) שהייתה שייכת [[בית רוק|למשפחת רוק]] ב[[יפו]]. איזנברג פנה לידידו [[יהושע חנקין]] ושניהם ארגנו את רכישת האדמה. באותה שנה נוסדה ב[[וורשה]] החברה "[[מנוחה ונחלה]]" אשר רכשה את האדמות וכך נוסדה המושבה החדשה [[רחובות]]{{הערה|יהודית הררי, פרקי עלייה ופרקי חיים, '''ספר שרפשטיין''', עמ' 356}}. בשנת [[1890]] [[אהרון אייזנברג]] החל לנהל את עבודת הנטיעה של "[[מנוחה ונחלה]]" והמשפחה עברה למושבה והייתה בין מייסדיה{{הערה|[[יפה ברלוביץ]] (עורכת), '''אעברה-נא בארץ: מסעות בארץ-ישראל של אנשי העלייה הראשונה''', תל אביב: משרד הביטחון, 1992}}.
 
ביתה של משפחת איזנברג ב[[רחובות]] שימש מרכז ליהודים ולא-יהודים, אדוקים וחופשיים שביקרו ב[[מושבה]] [[רחובות]] ונקרא בצחוק בשם "מלון איזנברג"{{הערה|שם=תולדותיה}}. בית איזנברג, שהיה אחד הבתים הראשונים ברחובות שימש שנים רבות מרכז לכל הפעולות הנוגעות לביסוסה והתפתחותה של המושבה{{הערה|שם=סמילנסקי321|'''עם בני ארצי ועירי: פרשות אישים ופרקי זכרונות''', תל- אביב: הועדהוועד הצבורי להוצאת כתביו של דוד סמילנסקי, [[תשי"ח]]. עמ' 321}}. {{ש}}
בלהה ואהרון נתנו לבנותיהם ובניהם, שבעה במספר, השכלה זהה וחינכו אותם לתורה ועבודה. כולם קיבלו חינוך אקדמי והשתלבו בבניין המולדת בתחומים שונים. יהודית סיימה בית ספר עממי ב[[רחובות]] והשלימה את לימודי התיכון בעזרת מורים פרטיים ([[ישראל בלקינד]], [[אסתר שפירא גינזבורג|אסתר שפירא]], [[ישראל אהרוני (זואולוג)|ישראל אהרוני]], יצחק כהן), עקב חסרונם של בתי ספר תיכוניים בארץ{{הערה|שם=תולדותיה}}
 
שורה 18:
לאחר שש שנים הוא חזר לארץ ישראל לטובת משרת מורה ב[[גמנסיה הרצליה]]. כעבור שנה, ב-[[1907]], נישאו. יהודית, שעבדה באותה עת כמורה ו[[גננת]] בבית הספר לבנות [[בית הספר אוולינה דה רוטשילד|אוולינה דה-רוטשילד]] ב[[ירושלים]], עזבה את משרתה ועברה להתגורר עם בעלה הצעיר ב[[יפו]]{{הערה|הררי, '''בין הכרמים''', עמ' 148,199}}. [[חיים הררי (בלומברג)|חיים הררי]], מורה ואיש חינוך בעצמו, לימד בגימנסיה הרצליה עד מותו בשנת [[1940]]. הוא דגל בתפיסת שוויון במישור יחסי ה[[מגדר]]. בשל הסתייגותו מהסטנדרט הכפול לגבי טוהר מיני לפני הנישואים, שעודד גברים להתנסויות מיניות ואסר זאת מכל וכל בקרב הנשים, הוא עצמו התחייב לטוהר מיני לפני נישואיו{{הערה|[[בילי מלמן]], מן השוליים אל ההיסטוריה של הישוב: מגדר וארץ ישראליות, '''ציון''', תשנ"ז. עמ' 257}} ביחסיהם ניתן להבחין בחתירה לשויון אך גם בתחושה סמויה שהבכורה ניתנת למאוייו של הבעל{{הערה|שילה, פרטי כציבורי: איטה ילין ויהודית הררי כותבות אוטוביוגרפיה. '''קתדרה''', עמ' 126}}. כעבור שנת נישואים, ביולי [[1908]] נולד בנם היחיד, [[יזהר הררי|יזהר]]{{הערה|הררי, '''בין הכרמים''', עמ' 213, שילה, פרטי כציבורי: איטה ילין ויהודית הררי כותבות אוטוביוגרפיה, '''קתדרה''', עמ' 212}}.
 
יהודית וחיים הררי יזמו וארגנו את "חובבי הבמה העברית", קבוצות דרמטיות של שחקנים ושחקניות חובבים שהעלו מחזות בתקופה שבה לא היו תיאטראות עבריים בארץ. הוא היה שחקן ובמאי והיא השתתפה בפועל ומילאה תפקידים ראשיים בהצגות רבות שהועלו{{הערה|ברלוביץ, '''אעברה-נא בארץ: מסעות בארץ-ישראל של אנשי העלייה הראשונה''', עמ' 283 ותדהר, [http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/15/4803 יהודית הררי], '''אנציקלופדיה לחלוצי הישובהיישוב ובוניו''', 15. 1966. עמ' 4803}}. בין היתר שיחקה בהצגה [[מירל'ה אפרת]] מאת [[יעקב גורדין]]{{הערה|[http://www2.tau.ac.il/theatre/view_pritim.asp?id=846 יהודית הררי (איזנברג)] באתר המרכז הישראלי לתיעוד אמנויות הבמה (המילא"ה), מתוך: '''מדריך מאה שנה לתאטרוןלתיאטרון העברי''' מאת שמעון לב-ארי}}. ותיקי תל אביב סיפרו כי ההצגות המוצלחות של הזוג הררי נודעו למרחוק ומשכו אליהן לא רק את תושבי תל אביב ויפו אלא גם את יושבי המושבות{{הערה|דוד סמילנסקי, '''עם בני ארצי ועירי: פרשות אישים ופרקי זכרונות''', עמ' 324}}. לאחר שהוקם התיאטרון הלאומי [[הבימה]] שימשה כחברה במועצת התיאטרון{{הערה|שם=תולדותיה}}.{{ש}}
 
בשנת [[1907]] נמנו עם המשפחות מתושבי ותושבות [[יפו]] שהתאגדו להקמת העיר העברית הראשונה והשתתפו בהגרלת המגרשים של אגודת אחוזת בית והיו בין 66 משפחות [[מייסדי תל אביב]]. הם הגרילו מגרש ב[[רחוב יהודה הלוי]], אולם עקב רצונם לגור בקרבת ה[[גמנסיה הרצליה|גימנסיה]] הפעילו לחץ על ועד [[אחוזת בית]] על מנת שיתנו להם את המגרש ב[[רחוב אחד העם]] 10 שהובטח קודם לכן לחייקיל שיף. הלחץ נשא פרי ומשפחת הררי קבלה את המגרש שביקשה{{הערה|נאור מ. ולוינסון ע., בתוך נאור מ. (עורך), מי היו 66 מייסדי תל אביב? '''תל אביב בראשיתה: 1934-1909: מקורות, סיכומים, פרשיות נבחרות וחומר עזר.''', יד יצחק בן-צבי. 1984}}.
שורה 24:
=== מורה ומחנכת בישראל ===
==== גננת צעירה ====
מנעוריה כיוונה עצמה להוראה. כשהייתה בת 16, לאחר השתלמות של שנתיים ב[[גן ילדים|גן הילדים]] העברי הראשון שנוסד ב[[ראשון לציון]] על ידי [[אסתר שפירא גינזבורג]], ייסדה את הגן העברי השני ב[[רחובות]]{{הערה|תדהר דוד, [http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/2/831 יהודית הררי], '''אנציקלופדיה לחלוצי הישובהיישוב ובוניו''', 2, 1947, עמ' 832{{ש}}עזאי פ., יהודית הררי בת 80. '''הארץ''', 28.12.1965}}. בהיותה בת 17 הזמינה אותה מנהלת בית הספר לבנות על שם [[בית הספר אוולינה דה רוטשילד|אוולינה דה-רוטשילד]] ב[[ירושלים]], [[חנה יהודית לנדאו|חנה לנדוי]], לעבוד כגננת ומורה לעברית בבית הספר, שם גם השתלמה בהוראה בסמינר העברי אנגלי להכשרת מורות{{הערה|שם=תולדותיה}}. בעבודתה שם, על אף גילה הצעיר, השפיעה רבות על הנהלת בית הספר, בין היתר בהגברת לימודי העברית בקרב התלמידות, הרחקת האנגלית מגן הילדים והכיתות הנמוכות והחדרת תודעה יהודית-לאומית על ידי הקמת ספריה עברית בבית הספר, שעד אז כללה רק ספרי קודש ותפילה{{הערה|יפה ברלוביץ, '''אעברה-נא בארץ: מסעות בארץ-ישראל של אנשי העלייה הראשונה''', עמ' 284, דוד סמילנסקי, '''עם בני ארצי ועירי: פרשות אישים ופרקי זכרונות''', עמ' 323}}.
 
==== הוראה והשתלמות ====
שורה 37:
בנוסף למעורבותה בחיי החינוך בעיר, כחברת "מרכז הגננות", הסתדרות המורים וארגון המנהלים, תרמה גם לחיים התרבותיים והחברתיים המתנהלים בה. לטענתה, העדיפה להתמקד בעבודה חינוכית וסרבה להיבחר כבאת כוח מטעם הנשים למוסדות עירוניים וממשלתיים. בשנת [[1958]], כשמלאו 50 שנה לעבודתה בהוראה, יצאה לגמלאות. לדבריה, התמסרה לעבודה ספרותית, אך בפועל המשיכה לעבוד בהתנדבות בהנהלת ארכיון החינוך והנהלת [[קל עילן]], קרן לימודים על-יסודי לילדים נפגעים{{הערה|יפה ברלוביץ, '''אעברה-נא בארץ: מסעות בארץ-ישראל של אנשי העלייה הראשונה''', עמ' 283}}.
 
בשנת [[1965]] הוענק לה פרס כבוד במסגרת הפרס לחינוך של עיריית תל אביב על שירותה בטיפוח החינוך העברי היסודי בארץ, על שילוב שיטות חדשות בחינוך ובהוראה ועל כינון מוסדות חינוך חדשים{{הערה|דוד תדהר, [http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/15/4803 יהודית הררי], '''אנציקלופדיה לחלוצי הישובהיישוב ובוניו''', 15. 1966. עמ' 4803, עזאי פ., יהודית הררי בת 80. '''הארץ''', 28.12.1965}}.
 
[[קובץ:Grave of Yehudit & Haim Harari.JPG|250px|ממוזער|שמאל|קבר יהודית וחיים הררי ב[[בית הקברות טרומפלדור]]]]
שורה 61:
נוסף לקשיים הפיזיים והנפשיים הבאים בעקבות הריונה, טליה/יהודית חששה בעיקר לאבד את עבודתה ומיהרה להסתיר את תופעות ההריון ואת חולשתה. הררי תיארה גם כיצד נחלץ זיו/חיים לעזרתה במילוי מטלות הבית אך גם את עוגמת הנפש ותחושת הנטישה כאשר בעלה הטרוד בענייני הציבור נהג להיעדר מהבית{{הערה|הררי, '''בין הכרמים''', עמ' 212}}. עוד תיארה חווית לידה קשה, לידת מלקחיים, שבסופה היה חשש שלקתה בהרעלת דם ו"היא מרחפת בין החיים למוות"{{הערה|הררי, '''בין הכרמים''', עמ' 213}}. לאחר מספר ימים החליטו הרופאים להעבירה לבית החולים "[[המרכז הרפואי שערי צדק|שערי צדק]]" ב[[ירושלים]]. בעלה חזר לעסוק בענייניו ומיעט לבקרה, בעוד "מחכה היא בכליון עינים לבואו"{{הערה|הררי, '''בין הכרמים''', עמ' 214}}.
 
לאחר ההחלמה מהלידה שבה טליה/יהודית לביתה ביפו. היא גילתה שהגמנסיה מצאה לה מורה מחליף. "הגמנסיה החליטה שמוטב לה לקבל רווק במקום אשה נשואה ואם לתינוק. כל תוכניותיה של טליה להמשיך בעבודתה נתמוטטו." {{הערה|הררי, '''בין הכרמים''', עמ' 220}} הררי הצביעה על הקושי החברתי והמעשי של אישה יהודיה נשואה בראשית המאה העשרים לשלב את תפקידה כאישה ואם עם המשך העשייה המקצועית. יתר על כן, ביטאה את שאט הנפש מההכרח שנכפה עליה להיות עקרת בית והחליטה שלא להיכנע לצו החברתי, והתחילה לקיים שיעורים פרטיים בביתה{{הערה|הררי, '''בין הכרמים''', עמ' 220-222}}.
 
בסיפור קורות חייה של טליה לאחר נישואיה באה לידי ביטוי תפיסתה של הררי בדבר חשיבות השתתפותה של האישה בבניין הארץ ולא רק ככזו המאפשרת לגברים לממש את שאיפותיהם אלא כמי שמובילה בעצמה עשייה חינוכית וציבורית. הררי סיפרה כיצד יוזמה ותעוזה אפשרו לה להבקיע את תקרת הזכוכית של נשים נשואות באותה תקופה, אשר שללה מהן את היכולת להגשים את שאיפותיהן המקצועיות. התיאור החושפני של ייסוריה הפיזים והנפשיים לאחר לידת בנה ושל תחושת אובדן החירות הינו חד פעמי בכתבי נשים באותה העת{{הערה|שם=שילה130}}.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/יהודית_הררי"