היסטוריה של אפגניסטן – הבדלי גרסאות

[[מירוויס חוטק]] ולאחריו [[אחמד שאה דוראני]] איחדו את ה[[שבט]]ים האפגנים בשנים המוקדמות של המאה ה-18 ויצרו את ה[[שושלת דוראן|אימפריה האפגנית]] האחרונה.{{הערה|שם=בחיפוש אחר אחדות|1=Bijan Omrani, [http://www.bijanomrani.com/?p=afgan_search_unit Afghanistan and the Search for Unity], ''Asian Affairs'', Volume 38, Issue 2, 2007, pp. 145–157.}}{{הערה|שם=האימפריה האפגנית האחרונה| Louis Dupree, Nancy Hatch Dupree, and others, [http://www.britannica.com/EBchecked/topic/7798/Afghanistan/21392/Last-Afghan-empire Last Afghan empire], Encyclopædia Britannica online.}} ה[[ריבונות]] האפגנית נאבדהאבדה זמנית במהלך [[המלחמה האנגלו-אפגנית הראשונה|המלחמה האנגלו-אפגנית]], בשנות ה-80 במהלך ה[[מלחמת אפגניסטן (ברית המועצות)|כיבוש הסובייטי של אפגניסטן]], ובמהלך ה[[מלחמת אפגניסטן (2001-)|מלחמה באפגניסטן מאז שנת 2001]] שמנוהלת על ידי כוחות [[נאט"ו]]. העם האפגני מורכב מקבוצות אתניות רבות ומגוונות כולל [[פשטונים]], [[טג'יקים]], [[הזארים]], [[אוזבקים]], [[טורקמנים]], [[איימאקים]], [[בלוג'ים]], ונוספים. הפשטונים הם הקבוצה הגדולה ביותר באפגניסטן והם מונים למעלה מ-10 מיליון מאזרחיה. יש לפשטונים עצמם שתי תאוריות חלופיות לגבי מוצאם כאשר האחת טוענת שהם צאצאיהם של [[עשרת השבטים|עשרת שבטי ישראל]] והשנייה טוענת שהם צאצאים לאב קדמון בשם [[קייס עבד אל-ראשיד]] שחי במאה ה-6 לספירה. לעומת זאת חוקרים מאמינים שהם קונפדרציה של מספר שבטים שהתאחדו בתקופה מסוימת תחת כללי ה[[פשטונוואלי]], הקוד האתי של הפשטונים.

תהליך [[עיור|אורבניזציה]] באפגניסטן החל מוקדם עד כדי 3000 לפנה"ס.{{הערה|Cary Gladstone (ed.) '''Afghanistan revisited''' Nova Science Publications, New York, 2001, pp. 90-120.}} [[זורואסטריות]] הייתה הדת השלטת באזור, וניתן לראות את ההשפעות הזורואסטריות על התרבות האפגנית עד היום בין השאר דרך שמות החודשים ב[[לוח השנה האפגני]] העכשווי.{{הערה|שם=האפגנים}} דתות אחרות כגון [[בודהיזם]] ו[[הינדואיזם]] כנראה והגיעו מאוחר יותר לאזור אפגניסטן, כך למשל [[גנדהרה]] הייתה ממלכה בודהיסטית עתיקה מתקופת ההתעצבות של הבודהיזם, ועיר הבירה שלה נמצאה בין [[הינדו-כוש]] ל[[הרי סוליימאן]] (הרי שלמה) בדרום אפגניסטן.{{הערה|[http://www.livius.org/ga-gh/gandara/gandara.html Gandara]}} אין לבלבל בין [[גנדהרה]] העתיקה לבין [[קנדהר]] בת ימינו, שכן הן אינן זהות במיקומן הגאוגרפי.{{הערה|Willem Vogelsang, '''"Gandahar"''', in ''The Circle Of Ancient Iranian Studies''.}}{{הערה|E. Herzfeld, '''"The Persian Empire: Studies on Geography and Ethnography of the Ancient Near East"''', ed. G. Walser, Wiesbaden 1968, pp. 279, 293–94, 336–38, 345}}

האוכלוסיות העתיקות של אפגניסטן, בסביבות 3000 לפנה"ס, כנראה והיו קשורות דרך מסחר ותרבות לציוויליזציות מרכז אסייתיות שכנות וכמו גם ל[[תרבות עמק האינדוס|תרבויות עמק האינדוס]]. התיישבות אורבנית באזור החלה בתקופה זו כנראה עם העיר מוגידק (ליד [[קנדהר]]) שכנראה הוקמה על ידי מתיישבים מ[[תרבות עמק האינדוס]] השכנה.{{הערה|שם=מדריך היסטורי}} העמים הראשונים הידועים באזור היו [[עמים הודו-אירופיים]],{{הערה|שם=אפגניסטן מאורכבת}} אך תקופת הגעתם לאזור מוערכת עם שונות גדולה בין 3000 לפנה"ס{{הערה|J. P. Mallory, '''Encyclopedia of Indo-European Culture''', BMAC, 1997.}} ל-1500 לפנה"ס.{{הערה|G. Fussman, '''Aryas, Aryens et Iraniens en Asie Centrale''', de Boccard, 2005, pp. 276-285.}}

אפגניסטן נהפכה לחלק מ[[הממלכה האחמנית|האימפריה האחמנית]] לאחר שנכבשה על ידי [[דריווש הראשון]]. האזור חולק למספר פרובינציות שנקראו [[אחשדרפן|סאטרפים]], שכל אחת מהן נשלטה על ידי מושל שתפקידו נקרא [[אחשדרפן|סאטרפ]] או לחלופין "אחשדרפן" (השם שניתן בתנ"ך). הסאטרפים (פרובינציות) העתיקות של אפגניסטן נקראו: ארִיה, [[הראט]], ארצ'וסיה, [[קנדהר]], לשקר גאה, קואטה, [[באקטריה]], בלך, סטגידיה, ע'זני, [[גנדהרה]], [[קאבול]], ג'לאל אבאד ו[[פשוואר]].{{הערה| Louis Dupree, '''Afghanistan (1973)''', pg. 274}} שמות אלו נשמרו עד היום כשמותיהם של מחוזות או ערים ראשיות באפגניסטן.

אלכסנדר הגדול הגיע לאזור אפגניסטן בשנת 330 לפנה"ס, לאחר שהביס את [[דריווש השלישי]] של פרס שנה קודם לכן, ב[[קרב גאוגמלה]].{{הערה|שם=השלטון אחמני|[http://lcweb2.loc.gov/cgi-bin/query/r?frd/cstdy:@field(DOCID+af0003) Achaemenid Rule, ca. 550-331 B.C] Library of Congress Country Studies on Afghanistan, 1997.}} הצבא שלו חווה התנגדות קשה מאוד באזורים השבטיים האפגנים, שעליהם נאמר ש"אפגניסטן היא מקום שקל הכנס לתוכו אך קשה לצאת ממנו".{{הערה|שם=האפגנים}} על אף שפלישתו לאפגניסטן הייתה קצרה, [[אלכסנדר הגדול|אלכסנדר]] השאיר מאחוריו השפעה [[הלניזם|הלניסטית]] חזקה שנותרה מאות שנים אחריו. מספר ערים גדולות נבנו באפגניסטן באזור שנקרא "אלכסנדריה" כולל העיר "אלכסנדריה של ה[[ארים]]" ([[הראט]] של היום), "אלכסנדריה על הטראנק" (ליד [[קנדהר]]), "אלכסנדריה אד-קווקזום" (ליד העיר [[בגראם]] של ימינו) ואחרונה "אלכסנדריה אסכטה" ([[חוג'נד]], בצפון הארץ). לאחר מותו של אלכסנדר, האימפריה הנרחבת שלו התפרקה לחלקים. [[סלאוקוס הראשון]], מפקד צבאי [[מוקדון|מקדוני]] בזמן כיבושיו של אלכסנדר הגדול, הכריז על עצמו כשליט של ממלכה עצמאית, [[הממלכה הסלאוקית]], שהייתה מורכבת מ[[ממלכת פרס|פרס]] ואפגניסטן.{{הערה|Louis Dupree, '''Afghanistan (1973)''', pp. 276-283.}}

אימפריית קושאן הייתה ממלכה שהתקיימה באסיה בין המאה ה-1 למאה ה-3. בשיאה, בערך 105 – 250 לספירה, התפשטה מאפגניסטן ל[[טג'יקיסטן]] ל[[הים הכספי|ים הכספי]] ועד מורד עמק נהר הגנגס. את האימפריה יצרו בני שבט קושאן השייכים ל[[יואג'ה|יְוֵּאגְ'ה]], עם שמקורו באזור [[אגן טארים]] ו[[גאנסו]] שב[[סין]]שבסין. לבני קושאן היו [[דיפלומטיה|קשרים דיפלומטיים]] עם [[האימפריה הרומית]], [[האימפריה הפרתית]], ה[[סאסאנים]] ו[[סין]]וסין, ובמשך כמה מאות שנים הם היוו את הקשר המרכזי שבין מזרח למערב. החל מהמאה ה-3 החלה האימפריה הקושאנית להתפצל. סביב שנת 225 מת המלך ואסודווה הראשון והאימפריה הקושאנית נחלקה לחצי מערבי וחצי מזרחי. בשנים 224 – 240 פלשו ה[[האימפריה הסאסנית|סאסנים]] לבאקטריה וצפון הודו היכן שהיו ידועים כ"הודו-סאסנים". סביב 270 איבדו הקושאנים את השטחים במישור הגנגס היכן שבשנת 320 נוסדה [[אימפריית גופטה]].

מ[[ימי הביניים]] עד סביבות 1750, רוב שטחה של אפגניסטן של ימינו היה חלק ממחוז [[ח'וראסאן]].{{הערה|שם=ח'וראסאן|[http://www.britannica.com/EBchecked/topic/316850/Khorasan Khorasan], Encyclopædia Britannica Online.}} הערים [[הראט]] ו[[בלך]] היו שתיים מהערים המרכזיות של מחוז ח'וראסאן, בעוד הערים [[קנדהר]] [[ע'זני]] ו[[קאבול]] היוו את אזורי הגבול של [[ח'וראסאן]] עם [[הינדוסטן]].{{הערה|1=Baburnama (Memoirs of Babur), [http://persian.packhum.org/persian//pf?file=03501051&ct=91 Events Of The Year 910 (p.4)], Packard Humanities Institute, 1525.}} בתקופה זאת השם אפגניסטן (ארץ האפגנים) היה בשימוש כדי לתאר אזור ספציפי בין [[הינדו-כוש]] ל[[נהר האינדוס]], בפרט סביב [[הרי סוליימאן]], שבו ישבו שבטים "אפגנים" שלימים יכונו הפשטונים.{{הערה|1=Ibn Battuta, [http://books.google.com/books?id=zKqn_CWTxYEC&lpg=PP1&pg=PA180#v=onepage&q&f=false Travels in Asia and Africa, 1325-1354], Routledge, 2004.}}{{הערה|שם=ההיסטוריה של הודו|1=Muhammad Qasim Hindu Shah (Firishta), [http://persian.packhum.org/persian/pf?file=80201016&ct=199 The History of India, Volume 6, chpt. 200, Translation of the Introduction to Firishta's History], Packard Humanities Institute, 1560.}} עדויות קדומות יותר לשימוש בשם "אפגן" ניתן למצוא בכתביו של המלך הסאסאני בן המאה ה-3 [[שבור הראשון|שפּור הראשון]].{{הערה|שם=אפגן ואפגניסטן|Abdul Hai Habibi, [http://www.alamahabibi.com/English%20Articles/Afghan_and_Afghanistan.htm Afghan and Afghanistan], 1969.}}{{הערה|1=Noelle-Karimi, [http://books.google.com/?id=eo3tAAAAMAAJ Afghanistan -a country without a state?], IKO, 2002, p. 18.}}{{הערה|1=[http://www.britannica.com/EBchecked/topic/7798/Afghanistan/129450/History?anchor=ref261360 History of Afghanistan] Encyclopædia Britannica Online.}} מאוחר יותר, במאה ה-6, ניתן למצוא את השם "אפגן" מופיע בצורה ''"אבגנה"'' בספרו האינציקלופדי של האסטרונום ההודי [[ורהמיהירה]].{{הערה|[http://www.iranicaonline.org/articles/afgan-in-current-political-usage-any-citizen-of-afghanistan-whatever-his-ethnic-tribal-or-religious-affiliation Afghan] Encyclopædia Iranica Online Edition, 1983.}} בכתבים אלה ההתייחסות לשם "אפגן" הייתה בהקשר של [[אב קדמון משותף]] ואגדי בשם "אפע'נה", שהיה לפי כמה מסורות אזוריות נכדו של [[שאול]] [[מלכי יהודה וישראל|מלך ישראל]].{{הערה|[http://www.cal.org/co/afghan/apeop.html#1 The People - The Pashtuns] Center for Applied Linguistics (2002).}}{{הערה|1=[http://www.britannica.com/ebc/article-9374656?query=Herder&ct= Pashtun: also spelled Pushtun, or Pakhtun, Hindustani Pathan, Persian Afghan] Encyclopædia Britannica Online.}}

עד שנת 642 לספירה ה[[ח'ליפות]] המוסלמית הצליחה להתפשט לרוב שטחי [[ממלכת פרס|פרס]] והגיעו עד לעיר [[הראט]] בשטח אפגניסטן. עם כיבוש כל עיר באזור הם החלו להכיר לתושבים המקומיים את דת [[האסלאם]]. בתקופה שקדמה לכיבוש המוסלמי, שטחה של אפגניסטן היה מחולק בין שושלות מקומיות מפוצלות, אותם הכובשים המוסלמים הביסו באופן הדרגתי.

הכוחות המוסלמים הצליחו בהדרגה לכבוש את האזורים המערביים של אפגניסטן, בעוד חלקים ניכרים במזרח אפגניסטן נותרו עצמאיים, כחלק ממלכת [[הינדו שאי]] ששלטה על [[קאבול]] ו[[גנדהרה]]וגנדהרה או שליטים עצמאיים לא-מוסלמים אחרים. המוסלמים נהגו להתייחס אליהם כאל [[הודים]], כי האוכלוסייה הלא-מוסלמית באזור הייתה קשורה תרבותית ודתית להודו והאמינה בבודהיזם או הינדואיזם, אך רבים מהשליטים המקומיים היו כנראה דווקא ממוצא [[הונים|הוני]] או [[טורקים|טורקי]].{{הערה|1=Willem Vogelsang, [http://books.google.com/books?id=9kfJ6MlMsJQC&lpg=PP1&pg=PA188#v=onepage&q&f=false The Afghans], Wiley-Blackwell, 2002, p. 382.}} מצב זה נשמר עד עלייתן של [[השושלת הצפארית]] ולאחריה [[השושלת הע'זנווית]] המוסלמיות שכבשו את ממלכת [[הינדו שאי]] והשלימו את הכיבוש המוסלמי של אפגניסטן.{{הערה|שם=אתרים בפרספקטיבה|Nancy Hatch Dupree, [http://worldcat.org/oclc/241390 OCLC 241390 Sites in Perspective (Chapter 3)], in: ''An Historical Guide To Afghanistan'', Kabul, 1971.}}

[[קובץ:Tomb of Sultan Mahmud of Ghazni in 1839-40.jpg|ממוזער|קבר הסולטאן [[מחמוד הע'זני]], מייסד [[השושלת הע'זנווית]] ששלטה באפגניסטן במאה ה-10 וה-11.]]

[[השושלת הע'זנווית]] (963-1186 לספירה) הייתה שושלת מוסלמית ממוצא טורקי שנוסדה על ידי ה[[סולטאן]] [[מחמוד הע'זני]] ונהפכה לאימפריה מרכז אסייתית חשובה. עיר הבירה שלה הייתה [[ע'זני]] במזרח אפגניסטן, שהייתה למרכז תרבותי ואינטלקטואלי חשוב. כמו שושלות מוסלמיות עצמאיות אחרות באותה תקופה הע'זנווים נשארו באופן סמלי נאמנים ל[[ח'ליף]] ה[[בית עבאס|עבאסי]] ב[[בגדאד]], אך הלכה למעשה ניהלו מדיניות עצמאית. על אף שהשושלת במוצאה הייתה טורקית, מבחינת התרבות, השפה והמנהגים שלה היא הייתה [[פרסית]]. לכן יש היסטוריונים שמתייחסים ל[[השושלת הע'זנווית|אימפריה הע'זנווית]] כאימפריה פרסית ולא טורקית. הצבא הע'זנווי הורכב במיוחד מחיילים מאזורי [[הינדו-כוש]] ו[[לשקר גאה]] שנמצאים באפגניסטן של ימינו. אם כי בהמשך גויסו גם חיילים [[הינדים]] מצפון [[הודו]]. [[השושלת הע'זנווית]] השאירה את חותמה על אפגניסטן בצורה של השפעה רבה של התרבות הפרסית והפיכתה לתרבות ההגמונית לפחות עד הכיבוש ה[[מונגולים|מונגולי]]. לצד התרבות הפרסית, העיר [[ע'זני]] במזרח אפכניסטן גם הייתה מוקד מרכזי לחקר ה[[ערבית]].

[[הפלישה המונגלית]] לשטחה של אפגניסטן של ימינו (נמשכה בערך בין השנים 1215-12211215–1221 לספירה) כללה הרס מסיבי של ערים רבות, כולל [[הראט]], [[במיאן]], [[בלך]] ו[[מרב העתיקה|מרב]], וגרימת נזק רב לחקלאות ולכלכלה המקומיים. כמו כן חלק ניכר מהאוכלוסייה המקומית נהרג ונטבח על ידי ה[[מונגולים]]. כלל הערים המרכזיות באפגניסטן ששרדו את הפלישה נהפכו לחלק מ[[האימפריה המונגולית]] הגדולה.

לקראת סוף המאה ה-13 האימפריה המונגולית החלה להתפצל לחלקים. תחילה [[השושלת האילח'אנית]] הייתה זו ששלטה על חלק ניכר מאפגניסטן. שושלת מונגולית זו התאסלמה, ובכך השלימה את המהפך שהמונגולים עברו לאחר תקופה ממושכת של התקרבות לדת של נתיניהם החדשים, ה[[אסלאם]]. לאחר שושלת זו עלתה [[השושלת הטימורית]] (1370-1507 לספירה) שהובלה על ידי הכובש המונגולי [[טימור לנג]], צאצאו של [[ג'ינגיס חאן]]. העיר [[הראט]] באפגניסטן הייתה אחת מערי הבירה של [[השושלת הטימורית|האימפריה הטימורית]] ונכדו של [[טימור לנג]] גם הפך את העיר [[קנדהר]] למקום מושבו. [[טימור לנג]] בנה מחדש את רוב הערים והתשתיות באפגניסטן שנהרסו על ידי אבותיו, והאזור התפתח תחת שלטונו. [[השושלת הטימורית]] החלה לדעוך בתחילת המאה ה-16 עם עלייתו של [[באבור]], השליט החדש של [[קאבול]], מונגולי שעתיד להקים אימפריה רחבה ששלטה על [[הודו]]. ההשפעה המשמעותית ביותר של [[השושלת הטימורית]] על אפגניסטן הייתה השילוב שהם ערכו בין התרבות הנוודית ה[[טורקים|טורקית]] לבין הציוויליזציה והתרבות ה[[פרסים|פרסית]], וזו מורשת שניכרת באפגניסטן עד היום. בנו של [[טימור לנג]] הפך את העיר [[הראט]] לעיר הבירה שלו, ולאחד המרכזים החשובים והידועים של יצירה תרבותית בעולם באותה תקופה. כאשר [[באבור]], כמאה שנים לאחר מכן, הגיע ל[[הראט]]להראט, הוא כתב: "בכל העולם המיושב אין עיר כמו העיר [[הראט]]".

מהמאה ה-16 ועד המאה ה-18 אפגניסטן הייתה מחולקת לשלושה חלקים עיקריים. הצפון נשלט על ידי [[ח'אנאת בוכרה]], המערב נשלט עידי ידי [[האימפריה הספווית]] השיעית, והמזרח נשלט על ידי [[האימפריה המוגולית]] הסונית מהודו. אזור [[קנדהר]] בדרום שימש כאזור חיץ בין ה[[האימפריה המוגולית|מוגולים]] ל[[האימפריה הספווית|ספווים]]. האפגנים המקומיים שינו לעתים קרובות את הנאמנויות שלהם בין צד אחד למשנהו.

ב-1504 [[באבור]], צאצא של [[טימור לנג]], הגיע מהאזור של [[אוזבקיסטן]] בימינו ועבר לעיר [[קאבול]]. עם צבאו הוא החל לכבוש שטחים מסביב ל[[קאבול]] כשהעיר משמשת כבסיס העיקרי שלו. השאיפות של [[באבור]] היו בקשר לתת היבשת ההודית, ובפרט לאזור הידוע בשם קאבולסטן, ולא לפרס כמו קודמיו. בשנת 1526 הוא יצא עם צבאו וכבש את [[סולטנות דלהי]] שבאותה נקודה נשלטה על ידי [[סולטנות דלהי#שושלת דולי|שושלת דולי]]. לאחר שהביס את [[אברהים דולי]], הוא הפך את [[דלהי]] לעיר הבירה של [[האימפריה המוגולית]] החדשה שלו. [[באבור]] סייר ברוב ערי אפגניסטן לפני מסע הכיבושים שלו בהודו, וניתן למצוא ציור קיר אישי שלו בהר הצ'ילזינה ב[[קנדהר]]בקנדהר.

בשנת 1704 ה[[שאה]] ה[[האימפריה הספווית|ספווי]] חוסיין מינה את ג'ורג' ה-11 (''גורגין חאן'') ה[[גאורגי]] למשול על מחוז [[קנדהר]] הגדול של אפגניסטן, והוא היה מושל אכזרי. הוא שלח לכלא והוציא להורג אפגנים מקומיים רבים, בעיקר כאלה שהיו מעורבים בתכנון מרידות. אחד מהעצורים היה [[מירוויס חוטק]] שהיה בן למשפחה רבת השפעה ב[[קנדהר]]בקנדהר. מירוויס נשלח כאסיר לבית מספר פרסי ב[[אספהאן]], אך האשמות כנגדו בוטלו על ידי המלך, וכך הוא חזר לארצו כאדם חופשי.{{הערה|1=Steven Bruce Otfinoski, [http://books.google.com/books?id=fbXmk-EauHIC&lpg=PP1&pg=PA8#v=onepage&q&f=false Afghanistan], Infobase Publishing, 2004, p. 130.}}

באפריל 1709 מירוויס ביחד עם הצבא השבטי שלו מרדו נגד המושל ונגד [[האימפריה הספווית]] בעיר [[קנדהר]]. המרד החל כאשר מורדים הרגו את המושל ג'ורג' ה-11 ואת מלוויו כשאלה היו בחזרתם מטיול. ה[[מארב]] תוכנן על ידי מירוויס בחווה שלו שנמצאה על גבולות העיר.{{הערה|1=George Bruce Malleson,[http://books.google.com/books?id=pqNGBEmHUd4C&lpg=PP1&pg=PA227#v=onepage&q&f=false History of Afghanistan, from the Earliest Period to the Outbreak of the War of 1878], Elibron, 1878, p. 459.}} כארבעה ימים לאחר מכן צבא מאומן היטב של חיים [[גאורגים]] הגיע לעיר כדי לנקום את הריגתו של המושל, אך מירוויס וכוחותיו הצליח להגן בהצלחה על העיר מפניהם. מ-1710 ל-1713, הכוחות האפגנים הביסו מספר צבאות פרסיים גדולים שיצאו כנגדם מ[[אספהאן]], עיר הבירה של הספווים. הצבאות הספווים כללו חיילים [[גאורגיה|גאורגים]] ו[[קיזילבאשלר]]ים רבים.{{הערה|1=George Bruce Malleson,[http://books.google.com/books?id=pqNGBEmHUd4C&lpg=PP1&pg=PA231#v=onepage&q&f=false History of Afghanistan, from the Earliest Period to the Outbreak of the War of 1878], Elibron, 1878, p. 231.}} {{ציטוט|תוכן=מספר ניסיונות שנערכו לא בלב שלם במטרה לדכא את המורדים בעיר - נכשלו. השלטון הפרסי שלח את האחיין של המושל שנהרג ביחד צבא של 30,000 חיילים במטרה לממש את הכנעתם של המורדים, אך למרות הצלחה התחלתית, שגרמה לאפגנים להציע כניעה בתנאים מסוימים, גישתו הלא-מתפשרת גרמה להם (האפגנים) לערוך ניסיון נואש אחרון שתוצאותיו היו תבוסה מוחלטת של הצבא הפרסי (ממנו רק כ-700 נותרו) ומוות של הגנרל שלו. שנתיים לאחר מכן, ב-1713 לספירה, צבא פרסי נוסף בפיקודו של רוסטאם חאן הובס גם הוא על ידי המורדים, שבכך הבטיחו את שליטתם על מחוז [[קנדהר]] כולו.{{הערה|1=Edward Granville Browne, [http://persian.packhum.org/persian/pf?file=90001014&ct=29 An Outline Of The History Of Persia During The Last Two Centuries (A.D. 1722-1922)], Packard Humanities, p. 29.}}|מקור=אדוארד ג. בראון, 1924}}

הצבאות הפרסים הובסו לחלוטין ודרום אפגניסטן נהפכה להיות ממלכה [[פשטונים|פשטונית]] עצמאית.{{הערה|1=Amy Romano, [http://books.google.com/books?id=TKUxyVCrYn0C&lpg=PP1&pg=PA29#v=onepage&q&f=false A Historical Atlas of Afghanistan], The Rosen Publishing Group, 2003, p. 64}} לאחר שסירב לתואר של [[מלך]], [[מירוויס חוטקי]] כונה "הנסיך של קנדהר וגנרל של הכוחות הלאומיים" על ידי בני ארצו האחרים. הוא נפטר בנסיבות טבעיות בנובמבר 1715 ויורשו היה אחיו [[עבודל עזיז חוטק]]. עבדול נהרג כשנתיים מאוחר יותר על ידי בנו של מירוויס, [[מחמוד חוטקי]], כביכול מכיוון שהוא תכנן להחזיר את הריבונות על [[קנדהר]] בחזרה ל[[ממלכת פרס|פרס]].{{הערה|1=George Bruce Malleson,[http://books.google.com/books?id=pqNGBEmHUd4C&lpg=PP1&pg=PA234#v=onepage&q&f=false History of Afghanistan, from the Earliest Period to the Outbreak of the War of 1878], Elibron, 1878, p. 234.}} מחמוד הוביל צבא אפגני לתוך [[ממלכת פרס|פרס]] בשנת 1722 והביס צבא פרסי ב[[קרב גולנבד]]. האפגנים כבשו את [[אספהאן]], עיר הבירה ה[[האימפריה הספווית|ספווית]], ומחמוד נהפך ל[[שאה]] החדש של פרס וכונה "השאה מחמוד".

מחמוד החל בשלטון טרור כנגד נתיניו ה[[פרסים]] ולבסוף נרצח ב-1725 על ידי בן דודו, [[אשרף חוטקי]]. במקורות אחרים נאמר שהוא נפטר לאחר שלקה במחלה נפשית. אשרף נהפך ל[[שאה]] האפגני החדש על [[ממלכת פרס|פרס]], בעוד שעל אפגניסטן עצמה נשלטה על ידי האח הצעיר של מחמוד, [[חוסיין חוטקי]]. אשרף הצליח להבטיח שלום עם [[האימפריה העות'מאנית]] בשנת 1727, אך [[האימפריה הרוסית]] ניצלה את אי-היציבות השלטונית בפרס כדי לכבוש שטחים נוספים עבור עצמה, ובכך צמצמה את כמות השטחים שתחת שלטונו של ה[[שאה]]. [[שושלת חוטקי]] הייתה שושלת אלימה ורוויית בעיות שהייתה מצויה בסכסוך תמידי, ולכן היה קשה לה לייסד שלטון יציב. השושלת חוותה סערות רבות שנבעו ממאבקי שליטה ומאבקי ירושה אלימים, ואחיזתה בכס השלטון נחלש כתוצאה מכך. לאחר [[טבח]] באלפי אנשים בעיר [[אספהאן]], כולל למעלה מ-3000 אנשי דת, אצילים, ואנשי ה[[האימפריה הספווית|משפחה הספווית]], הציבור ה[[פרסים|פרסי]] מרד כנגד השלטון האפגני.{{הערה|1=Edward Granville Browne, [http://persian.packhum.org/persian/pf?file=90001014&ct=31 Until His Assassination In A.D. 1747], Packard Humanities Institute, p.31}} השלטון של [[שושלת חוטקי]] נמשך באזור אפגניסטן עד שנת 1738, כאשר ה[[שאה]] חוסיין חוטקי הובס על ידי [[נאדר שאה]] מ[[ממלכת פרס|פרס]].{{הערה|שם=בראון|1=Edward Granville Browne, [http://persian.packhum.org/persian/pf?file=90001014&ct=33 Until His Assassination In A.D. 1747], Packard Humanities Institute, p.33}} [[השושלת החוטקית]] הוסרה מהשלטון של [[ממלכת פרס|פרס]] עד שנת 1729. הם הובסו על ידי [[נאדר שאה]], השליט של [[השושלת האפשארית]], ב[[קרב דמע'ן]] ונדחפו מפרס לאזור דרום אפגניסטן. השליט האחרון של השושלת החוטקית, [[שאה חוסיין]], שלט באזור עד שנת 1738 שבה הוא הובס ב[[קנדהר]]בקנדהר על ידי כוחות [[השושלת האפשארית|אפשארים]] ופשטונים דוראנים.{{הערה|שם=בראון}}

[[נאדר שאה]] והצבא ה[[השושלת האפשארית|אפשארי]] שלו הגיע לעיר [[קנדהר]] בשנת 1738, הביס את [[חוסיין חוטקי]] וכבש על שטחים נרחבים באזור. בשנת 1747 התנקשו בחייו של [[נאדר שאה]] והאימפריה שלו התפרקה. בעוד שה[[פרסים]] נלחמו אחד בשני ב[[איראן]], [[אחמד שאה דוראני|אחמד דוראני]] הצעיר בן ה-25 קרא באפגניסטן ל"התכנסות גדולה" כדי לבחור מנהיג מקרב העם. האפגנים התכנסו ליד [[קנדהר]] באוקטובר 1747 ובחרו בו מקרב כל המועמדים האחרים להיות ראש המדינה שלהם. [[אחמד שאה דוראני]] קיבל כעת את הכינוי ''פּדשה דוריאי דווראן'' שמשמעותו "המלך, הפנינה של התקופה", והשבט העבּדלי שממנו הוא בא נהפך להיות ידוע בשם השבט הדוראני.{{הערה|[http://www.britannica.com/EBchecked/topic/10162/Ahmad-Shah-Durrani Ahmad-Shah-Durrani] in Encyclopedia Britannica.}} שאה דוראני לא רק שאיחד את שבטו אלא את כלל השבטים הפשטונים בארצו. עד שנת 1751 שאה דוראני וצבאו האפגני הצליחו לכבוש את כל השטח שכיום מרכיב את האזורים אפגניסטן, [[פקיסטן]], [[ח'וראסאן]] ו[[דלהי]] (הודו). הוא הביס את [[האימפריה המרתית]] ההודית בשנת 1761 ב[[קרב פּניפּט]].

באוקטובר 1772 [[אחמד שאה דוראני|אחמד שאה]] פרש לביתו ושן הוא נפטר בנסיבות טבעיות. ירש אותו בנו, [[טימור שאה דוראני]], שהעביר את עיר הבירה של [[האימפריה הדוראנית]] מ[[קנדהר]]מקנדהר ל[[קאבול]]. טימור נפטר בשנת 1791 וירש אותו בנו [[זמאן שאה דוראני]]. לזמאן שאה ואחיו היה קשר חלש למורשת שהותירו להם אבותיהם ומייסדי האימפריה. הם פתרו את המחלוקות ביניהם דרך "סבבים של גירושים, עקירות עיניים והוצאות להורג" שגרמו להיחלשות השלטון האפגני על שטחיה הנרחבים של האימפריה הדוראנית, ובפרט שטחים כגון [[קשמיר]]. אחיו של זמאן, [[שוג'ה שאה דוראני]] נמלט מהזעם של אחיו והחביא את עצמו בין ה[[סיקיזם|סיקים]]. זמאן שאה פלש פעמים רבות לאזור שבו חיים הסיקים, [[מחוז פּנג'אב]], הרס את [[הארימנדיר סאהיב]] המקדש הקדוש להם ביותר ואף שפך בתוך חלקים ממנו דם של פרות בשנת 1757. בשנים מאוחרות יותר, לאחר השפלות האלה, ה[[סיקיזם|סיקים]] דווקא הצליחו לכבוש חלקים נרחבים מ[[האימפריה הדוראנית]], כולל כמעט כל שטחה של [[פקיסטן]] של היום.{{הערה|Nalwa, V. (2009), '''Hari Singh Nalwa – Champion of the Khalsaji''', New Delhi: Manohar, p. 18.}} בשנת 1837 הצבא האפגני עבר דרך [[מעבר ח'ייבר]] ותקף כוחות [[סיקיזם|סיקים]] באזור [[ג'ורמוד]].{{הערה|Nalwa, V. (2009), '''Hari Singh Nalwa – Champion of the Khalsaji''', New Delhi: Manohar, p. 198.}} הסיקים נתמכו על ידי [[חברת הודו המזרחית הבריטית]] עד שמאוחר יותר פרצו מלחמות גם בין ה[[סיקיזם|סיקים]] לבריטים שידועות בשם [[המלחמות האנגלו-סיקיות]].

באמצע המאה ה-19 ה[[בריטים]] החלו לחשוש ממההתפשטות הרוסית הגוברת באזור מרכז אסיה והתחזקות ההשפעה של [[האימפריה הרוסית]] על האזור. זאת בעוד ש[[האימפריה הבריטית]] נקלעה למלחמות אזוריות קשות, כגון [[המלחמות האנגלו-סיקיות]] וה[[מצור על הראט]] בשנים 1837–1838. ה[[מצור על הראט]] היה חלק מניסיון מצד ה[[פרסים]] לנסות לסלק מאפגניסטן הן את [[האימפריה הרוסית]] והן את [[האימפריה הבריטית]] ולהחזיר את השליטה על האזור לידיהם. לשם כך הם בין השאר הטילו [[מצור]] צבאי כנגד העיר [[הראט]] שגרם לנזק רב. [[המלחמה האנגלו-אפגנית הראשונה]] (1839-1842) גם היא גרמה להרס רב בקרב כוחות [[צבא בריטניה#היסטוריה|הצבא הבריטי]] באזור ונזכרת כדוגמה להתנגדות האפגנית המאומצת לשלטון זר. [[המלחמה האנגלו- אפגנית השנייה]] (1878–1880) פרצה על בעקבות סירובו של [[שיר עלי ח'אן]] להסכים לקבל את המשלחת הבריטית ל[[קאבול]]. סכסוך זה הביא לשלטון באפגניסטן את [[עבד רחמאן ח'אן]] שידוע גם בכינוי "[[אמיר]] (נסיך, מפקד) הברזל". במהלך ימי שלטונו (1880-19011880–1901) ה[[בריטים]] וה[[רוסים]] ייסדו וקיבעו לראשונה את הגבולות המודרניים של אפגניסטן. הבריטים שמרו על שליטה אפקטיבית על מדיניות החוץ של אפגניסטן במהלך התקופה. [[עבדור רחמאן ח'אן]] ערך רפורמות בצבא, במערכת המשפט ובמבנה הממשלה, ורפורמות אלה הצליחו להעניק לאפגניסטן איחוד פנימי ויציבות מסוימת, אך זה בא על חשבון ריכוזיות גדולה, עונשים קשים על שחיתות ובידוד בינלאומי מסוים.{{הערה|שם=בחיפוש אחר אחדות}} לאחר מותו של [[עבדור רחמאן ח'אן]] בשנת 1901 בנו [[חביבאללה ח'אן]] עלה וירש את כס השלטון. אפגניסטן נשארה ניטראלית במהלך [[מלחמת העולם הראשונה]], תחת שלטונו של [[חביבאללה ח'אן]]. זאת על שאף ש[[גרמניה]] ניסתה לעודד רגשות אנטי-בריטיים בקרב האפגנים, בפרט בקרבת הגבול בין אפגניסטן להודו. המדיניות הניטראלית של [[אמיר]] אפגניסטן במהלך המלחמה הייתה שנויה במחלוקת פנימית אפגנית. [[חביבאללה ח'אן]] שלט באפגניסטן עד לשנת 1919 שבה התנקשו בחייו. האחראים להתנקשות היו כנראה חברי משפחה שהתנגדו להשפעה הבריטית החזקה על הפוליטיקה [[אפגניסטן|האפגנית]]. במקומו עלה לשלטון [[אמאנאללה ח'אן]], בנו השלישי. במהלך תקופת שלטונו של אמאנאללה ח'אן (1919-19291919–1929) פרצה [[המלחמה האנגלו-אפגנית השלישית]] שכללה גם התקפה על [[הודו]] וגרמה נזקים ל[[בריטניה]] שעדיין לא הספיקה להתאושש מ[[מלחמת העולם הראשונה]]. בהתאם, [[בריטניה]] חתמה ב-19 באוגוסט 1919 על [[ההסכם האנגלו-אפגני]] שכללה הבטיחה להפסיק את ההתערבות הבריטית במדיניות החוץ ה[[אפגניסטן|אפגנית]] ולאפשר את [[עצמאות]] אפגניסטן. מועד חתימת ההסכם נהפך ל[[יום העצמאות]] הרשמי של אפגניסטן המודרנית.

[[מוחמד ט'אהיר שאה]], בנו בן ה-19 של נאדיר שאה, ירש את הכתר ושלט על אפגניסטן כ-40 שנה בין השנים 1933-19731933–1973. עד שנת 1946 ט'אהיר שלט בעזרתו של הדוד שלו [[מוחמד האשם ח'אן]] שהיה [[ראש ממשלה|ראש הממשלה]] והמשיך את המדיניות של נאדיר שאה. בשנת 1947 החליף אותו בכס ראש הממשלה דוד אחר, [[מחמוד ח'אן]], שערך ניסוי במטרה לאפשר חופש פוליטי יותר גדול באפגניסטן, אך ביטל מדיניות זו כשהחופש הפוליטי התרחב מעבר למה שהתכוון. בשנת 1953 החליף אותו בתפקיד ראש הממשלה [[מוחמד דאוד ח'אן]], אחיו של המלך. דאוד ניסה להתקרב פוליטית ל[[ברית המועצות]] ולעומת זאת להתרחק מ[[פקיסטן]]. עם זאת המחלוקות עם פקיסטן גרמו למשבר כלכלי בשנת 1963 שהביא את דאוד ח'אן להתפטר מתפקידו. לאחר שלטונו, ט'אהיר שאה החל לקחת עבור עצמו סמכויות רבים יותר והחל להיות אקטיבי יותר בענייני המדינה. כך למשל ב-1964 ט'אהיר שאה ניסח [[חוקה]] [[ליברליזם|ליברלית]] עבור אפגניסטן. החוקה כללה שיטת ממשל שבה המלך בוחר כשליש מחברי הפרלמנט, העם בוחר שליש נוסף, והשליש הנותר נבחר על ידי נציגי ציבור במועצות אזורית. על שאף ש"הניסוי הדמוקרטי" של ט'אהיר שאה הותיר כמה השפעות חיוביות ארוכות טווח על המדינה, הוא גם אפשר את התפתחותם של מפלגות קיצוניות מהימין ומהשמאל הפוליטי. כולל [[המפלגה העממית הדמוקרטית של אפגניסטן]], מפלגה קומוניסטית שהייתה בעלת קשרים קרובים ל[[ברית המועצות]]. בשנת 1967 המפלגה התפצלה לשני חלקים עיקריים; הח'לאק ("ההמונים") שהונהגה על ידי [[נור מוחמד טרקי]] ונתמכה על ידי גורמים בצבא האפגני, והפּרצ'ם ("הדגל") שהונהגה על ידי [[בברק כאמל]].

במהלך השנים 1971-19721971–1972 גברה ההתמרמרות הציבורית כנגד השחיתות של משפחת המלוכה, שלוותה במשבר כלכלי גדול עקב תקופת [[בצורת]] שהקצינה את העוני במדינה. בעקבות זאת, ראש הממשלה [[מוחמד דאוד שאה]] הדיח את משפחת המלוכה מהשלטון ב[[הפיכה]] לא-אלימה, בזמן שהמלך [[ט'אהיר שאה]] היה בטיפול אצל רופא עיניים ב[[איטליה]].{{הערה|Barry Bearak, [http://www.nytimes.com/2007/07/23/world/asia/23cnd-shah.html Former King of Afghanistan Dies at 92], ''The New York Times'', July 23, 2007.}} דאוד ביטל את ה[[מונרכיה]] ואת ה[[חוקה]] האפגנית של 1964, והוא הכריז שאפגניסטן תהפך ל[[רפובליקה]] כשהוא ה[[נשיא]] הראשון שעומד בראשה.{{הערה|{{דבר||מניחים שברה"מ תמשיך לתמוך באפגניסטן|1973/07/18|00210}}}} דאוד ניסה לערוך רפורמות כלכליות חברתיות במדינה אך עם הצלחה מעטה, וה[[חוקה]] החדשה שהוא ניסח בשנת 1977 נכשלה בפתרון בעיות האי-יציבות הכרוניים במדינה. התקוות משלטונו החלו לדעוך, וב-1978 חבר מרכזי במפלגה הקומוניסטית [[המפלגה העממית הדמוקרטית של אפגניסטן]] נהרג על ידי הממשלה. שאר מנהיגי המפלגה חששו שדאוד מתכנן לרדוף גם אותם, ואכן הוא הכניס רבים מהם למעצר זמן קצר לאחר מכן, אך [[חפיזאוללה אמין]] - אחד ממייסדי המפלגה - ומספר מפקדים מהזרוע הצבאית של פלג הח'לאק של המפלגה, הצליחו להישאר בחופשי וארגנו [[הפיכה]] שהתרחשה זמן קצר לאחר מכן. הפיכה זו החלה את התקופה ה[[קומוניזם|קומוניסטית]] של אפגניסטן.

בתקופה זו, הן המיליציות שהוזכרו לעיל והן כוחות הממשלה האפגנית לא היה יד במה שקרה בדרום אפגניסטן. דרום אפגניסטן הייתה תחת שלטונו הרופף של [[גוּל אע'א שיראזי]], שלא הצליח לספק יציבות לאזור. העיר [[קנדהר]] הדרומית הייתה במצב של אנרכיה, קרועה בין שבטים פשטונים יריבים שנלחמו אחד בשני.{{הערה|שם=כמאל|Matinuddin, Kamal, '''The Taliban Phenomenon, Afghanistan 1994–1997''', Oxford University Press, 1999, pp.25–6.}} בשנת 1994 ה[[טליבאן]], שבסיס התומכים שלה היה מבתי הספר האסלאמיים שחינכו פליטים אפגנים ב[[פקיסטן]], החלה להתפתח ככוח פוליטי-דתי שעיקר פעילותו הראשונית הייתה כנגד [[גוּל אע'א שיראזי]] ששלט על דרום אפגניסטן באופן רודני.{{הערה|שם=כמאל}} ה[[מולא]] [[מוחמד עומאר]] החל את תנועתו עם פחות מ-50 תלמידי [[מדרסה]] חמושים בעירו [[קנדהר]].{{הערה|שם=כמאל}} [[פקיסטן]] העבירה באופן גובר את תמיכתה ל[[טליבאן]] לאחר שהמיליציה הקודמת שבה היא תמכה, זו של [[גולבודין חכמתיאר]], הפגינה את חולשתה ואת אי יכולתה להשתלט בהצלחה על [[קאבול]].{{הערה|שם=אפגניסטן המודרנית}}{{הערה|שם=תמיכה פקיסטנית|[http://www.gwu.edu/~nsarchiv/NSAEBB/NSAEBB227/index.htm#17 Documents Detail Years of Pakistani Support for Taliban, Extremists] George Washington University.}} חוקרים רבים, כולל אמין סייקל, מתארים את ה[[טליבאן]] כארגון שהתפתח לשלוחה של [[פקיסטן]] שפעל למימוש האינטרסים שלה באזור, דבר שה[[טליבאן]] מכחיש.{{הערה|שם=אפגניסטן המודרנית}} בשנת 1994 הטליבאן השתלט על מספר מחוזות בדרום ומרכז אפגניסטן.

מסמכים שונים חשפו את מעורבותם של חיילים ערבים ופקיסטנים בהרג ובמתקפות שערך ה[[טליבאן]].{{הערה|שם=טבחים של הטליבאן}} כך למשל, "פלוגה 055" של [[אל-קאעידה]] הייתה אחראית גם כן להרג המוני של אזרחים אפגנים.{{הערה|שם=הטלגרף|[http://www.telegraph.co.uk/news/worldnews/asia/afghanistan/1340244/Afghanistan-resistance-leader-feared-dead-in-blast.html Afghanistan resistance leader feared dead in blast] the Telegraph, September 11, 2001.}} הדו"ח של האו"ם מצטט עדי ראיה שתיארו לוחמים ערבים שנשאו סכינים ארוכות ובעזרתם שיספו גרונות של אנשים ועשו מעשי זוועה אחרים.{{הערה|שם=טבחים של הטליבאן}} בנוגע למעורבות פקיסטן ישנם דיווחים שרמטכ"ל הצבא הפקיסטני באותה תקופה, [[פרבז מושארף]], היה אחראי לשליחתם של אלפי חיילים פקיסטנים להלחם לצד ה[[טליבאן]] ו[[אל-קאעידה]] וכנגד כוחותיו של אחמד שאה מסעוד והחזית המאוחדת.{{הערה|שם=תמיכה פקיסטנית}}{{הערה|שם=מסעוד}}{{הערה|שם=נשיונל גאוגרפיק}}{{הערה|1=[http://www.historycommons.org/entity.jsp?entity=ahmed_shah_massoud Ahmed Shah Massoud - History Commons], 2010}} הסך הכולל של אזרחים פקיסטנים שהשתתפו בלחימה באפגניסטן מוערך ב28,000 איש.{{הערה|שם=מסעוד}} מתוכם כ-20,000 היו חיילים סדירים של צבא פקיסטן וה-8,000 הנותרים היו מיליטנטים שגויסו ב[[מדרסה|מדרסות]] בפקיסטן ולחמו כחלק מכוחות ה[[טליבאן]].{{הערה|שם=הטלגרף}} המספר הכולל של לוחמי הטליבאן הוערך ב-25,000, כך שהמגויסים הפקיסטנים היו חלק נכבד מהכוח הצבאי הטליבאני.{{הערה|שם=הטלגרף}} לפי מסמך של משרד החוץ האמריקאי מ-1998 אכן "בין 20-4020–40 אחוז מהחיילים הסדירים של הטליבאן הם פקיסטינים".{{הערה|שם=תמיכה פקיסטנית}} המסמך מוסיף שהוריהם של אותם פקיסטנים בדרך כלל "לא יודעים דבר על המעורבות הצבאית של בניהם בטליבאן עד שהם חוזרים בשק גופות חזרה לפקיסטן".{{הערה|שם=תמיכה פקיסטנית}} בצורה דומה, כ-3000 חיילים נוספים של הטליבאן היו ממוצא ערבי או מרכז-אסייתי.{{הערה|שם=הטלגרף}} משנת 1996 עד 2001 [[אל-קאעידה]] בראשות [[אוסמה בין לאדן]] ו[[איימן א-זוואהירי]] נהפך למדינה בתוך מדינת ה[[טליבאן]].{{הערה|שם=דיילי טיימס|1=[http://www.dailytimes.com.pk/default.asp?page=2008\08\31\story_31-8-2008_pg3_4 BOOK REVIEW: The inside track on Afghan wars by Khaled Ahmed], Daily Times (Pakistan), Aug. 31, 2008.}} מתוך כלל 45,000 חיילי צבא פקיסטן, הטליבאן, ואל-קאעידה שנלחמו בכוחותיו של [[אחמד שאה מסעוד]] ו"החזית המאוחדת", רק כ-14,000 היו אפגנים בעצמם.{{הערה|שם=מסעוד}}{{הערה|שם=הטלגרף}}