עמוס לוינברג – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 29:
 
==נפילה בשבי==
ב-[[3 באוקטובר]] [[1973]] נשלח על-ידי מפקדיומפקדו למוצב החרמון הישראלי, לטענתו כעונש ועל מנת שלא יתרוצץ למפקדיםלמפקדו בין הרגליים, כדי למלא את מקום מפקד בסיס '''ברוש''', יחידת המשנה של [[יחידה 848|יחידת האזנה 848]]. בערב [[6 באוקטובר]] 1973, שעות אחדות לאחר פרוץ הקרבות נכבש מוצב החרמון על ידי כוח קומנדו סורי, ו-26 מחייליו, ולוינברג בתוכם, נפלו בשבי הסורים (חמישה חיילים נוספים נשבו רק ב-[[12 באוקטובר]] [[1973]]). על מה שראה מיד לאחר שנשבה והוצא מן המוצב, סיפר{{הערה|אביעזר גולן, '''מוצב החרמון: הפצע''', מתוך מוסף מיוחד של "[[ידיעות אחרונות]]" במלאת 10 שנים למלחמה, 16.9.1983}}:
{{ציטוט|תוכן=ראיתי מטוסים שלנו בורחים מערבה, לכיוון טבריה ומטולה. ראיתי את הטילים דולקים אחריהם ופוגעים ומצנחים נפתחים. הייתה לי הרגשה שהמדינה התמוטטה...|מרכאות=כן}}
 
לאחר שהוברר לחוקרים הסוריים שלוינברג הוא קצין מודיעין המשיכה והתנהלההתנהלה חקירתו בשפה ה[[ערבית]] בלבד. חוקריו הצליחו לגרום לו להאמין כי [[מדינת ישראל]] חרבה, וכי הם יוזמים הקמת "מוזיאון הנצחה" למודיעין שלההישראלי. לוינברג התפתה לדבר. ירדור תיאר זאת: "לוינברג זימר לחוקרים הסורים עוד ועוד, עד שהם עצמם לא יכלו לעמוד בשטף המידע שזרם ממנו. הם הרימו ידיים ואמרו לו: 'אדוני, תעשה לכולנו טובה ותכתוב הכול בעצמך'"{{הערה|שם=Moshe }}. לוינברג מילא מחברות שלמות עמוסות מידע על המבנה, ובעליבעלי התפקידים , משימות, דרכי פעולה של יחידת ה[[סיגינט]] הצה"לית, משימות, דרכי פעולה וכן מידע על יחידות מודיעין אחרות במשך ארבעה חודשים בתנאי בידוד. לאחר מכן הועבר ל[[כלא אלמזה]] בפאתי [[דמשק]] והוחזק בו יחדבחדר אחד עם שאר שבויי צה"ל למשך מספר חודשים נוספים. ברשתות הקשר הערביות דיברו על "הפרופסור היהודי שכותב ספרים". רק לאחר מכן הבינו ב[[צה"ל]] את משמעותה האמיתית של הידיעה: המידע שסיפק לוינברג גרם לתדהמה בסוריה לנוכח ההיקף והאיכות של המודיעין הסיגינטי הצה"לי והמקורות למודיעין זה (כולל פעילותה של [[סיירת מטכ"ל]]{{הערה|1=[[דן מרגלית]] ו[[רונן ברגמן]], '''הבור - הסודות האפלים מאחורי משבר המנהיגות החמור בתולדות צה"ל''', 2011 (עמ' 39)}}). בכך גרמה חקירתו של לוינברג לאובדן מקורות מודיעיניים של צה"ל. משהתברר היקף המידע שמסר לוינברג לסורים, לא היה מנוס משידוד מערכות ב[[אגף המודיעין]].
 
הספר '''מלחמת יום כיפור - זמן אמת''' מעריך את מעשיו של לוינברג: "פרשת לוינברג היא יום כיפור של מערך האיסוף של המודיעין הישראלי, כמו שההפתעה היא הקטסטרופה של מחלקת המחקר"{{הערה|1='''מלחמת יום כיפור - זמן אמת''', עמ' 362.}}.
 
לוינברג חזר לישראל במסגרת עסקת חילופי שבויים. הוחלטלאחר שלאחזרתו להעמידונחקר לדיןב[[מתקן לאחרהחקירות חקירהבזכרון יסודית שנערכה לויעקב]] במשך זמן רב. בתקופת חקירתו נפגשה עמו ראשת הממשלה [[גולדה מאיר]]. הרמטכ"ל [[מוטה גור]] החליט שלא להעמידו לדין צבאי, לבסוף הוכר כ[[נכה צה"ל]],
 
ב[[קהילת המודיעין הישראלית]] הפך לוינברג לסמל לנחקר ש"זימר" בחקירה. ב[[קורס]]י הכשרה של חיל המודיעין מכנים את לוינברג "הקב"ר המזמר" ומסבירים באמצעות המקרה שלו את חשיבות ה[[מידור]]. מיכה קובי, בכיר ב[[שב"כ]] לשעבר, אמר ב-2009: