ההגמוניה הספרטנית – הבדלי גרסאות

שתי המרוויחות העיקריות משלום אנטלקידס היו ספרטה ופרס. פרס הייתה כעת בטוחה מפני פשיטות יווניות מזדמנות, וספרטה מונתה על ידה כשומרת השלום ביוון, ובכך למעשה ניתנה לה סמכות לפרק ליגות ובריתות. הספרטנים ראו במנדט שקיבלו אישור לטענתם שהם הכוח החזק ביותר ביוון, והם מיהרו לנצל מעמד זה. קורינתוס וארגוס, שבמהלך המלחמה הפכו לעיר אחת, אולצו להיפרד מחדש, ותבאי נדרשה לפרק את [[הליגה הבויאוטית]] שבהנהגתה. [[פלטאיה]] הוקמה מחדש. ייתכן שאף נאלצה להיכנס בעל כורחה{{הערה|Cambridge Ancient History, Vol 6, 2008, p. 156}} לברית עם ספרטה. הספרטנים ראו במנדט שקיבלו אישור לטענתם שהם הכוח החזק ביותר ביוון, והם מיהרו לנצל מעמד זה. הקורבן הראשון הייתה [[מנטיניאה]], שהספרטנים מיהרו להאשים אותה בשלל האשמות, שכללו בין היתר טענה שהמנטינאים שמחו כאשר ספרטה הפסידה בקרבות.{{הערה|עמית, עמ' 437.}} כעונש, דרשו הספרטנים מהמנטינאים לפרק את חומותיהם. המנטינאים סרבו, והספרטנים הטילו עליהם מצור. לאחר שהמנטינאים נכנעו, החמירו הספרטנים את התנאים, ופירקו את מנטיניאה לחמישה כפרים עצמאיים, ושישים מבכירי האזרחים בעיר גורשו. בשנת [[383 לפנה"ס]] הכבידה ספרטה את ידה על [[פליוס]], ודרשה את הסגרצ ה[[אקרופוליס]] של העיר לידי חיל מצב ספרטני. אגסילאוס הטיל מצור על העיר, שנמשך עשרים חודשים, וכאשר פליוס נכנעה, הקים בית דין מיוחד בן 100 איש שדן באופן חופשי את בני העיר, מי למוות ומי לחיים.{{הערה|עמית, עמ' 438.}}