הבדלים בין גרסאות בדף "ההגמוניה הספרטנית"

סקריפט החלפות (תוכנת), קו מפריד בטווח מספרים, הגהה
(סקריפט החלפות (תוכנת), קו מפריד בטווח מספרים, הגהה)
 
==רקע==
לאחר ניצחונן של ערי המדינה היווניות על [[הממלכה האחמנית]] ב[[מלחמת פרס-יוון]], התהוו ביוון שתי ליגות עוינות של ערי מדינה שהתחרו זו בזו על השלטון: [[הליגה הפלופונסית]] בהנהגת [[ספרטה]], ו[[הליגה האטית-דלית]] בהנהגת [[אתונה העתיקה|אתונה]]. החיכוך הראשון בין שתי המעצמות הגיע בשנת [[460 לפנה"ס]], בדמותה של [[המלחמה הפלופונסית הראשונה]]. בשנת [[446 לפנה"ס]] חתמו שני הצדדים על [[שלום שלושים השנים]], ששם קץ למעשי האיבה. במהלך המלחמה, הכירה למעשה אתונה כי הספרטנים הם השולטים ביבשה, בעוד ספרטה הכירה בכך שאתונה שולטת בים.{{הערה|עמית, עמ' 306-307306–307. רוסטובצף, עמ' 108.}} מצב עניינים זה היה נוח מאוד לשני הצדדים. אתונה מצדה ניצלה את הסכם השלום במלואו, ועד מהרה, בהנהגתו של [[פריקלס]], הפכה למעצמה קולוניאלית בעלת צי חזק ועתודות כסף בלתי נדלות. בשנת [[431 לפנה"ס]] הכריזה ספרטה מלחמה על אתונה, ופתחה בכך את [[המלחמה הפלופונסית|המלחמה הפלופונסית השנייה]].
 
במשך תקופה ארוכה התנדנדה המלחמה ללא הכרעה, עד שהמצביא הספרטני [[ליסנדרוס]] הנחיל לצי האתונאי תבוסה מוחצת ב[[קרב אייגוספוטמוי]], וב[[מרץ]] [[404 לפנה"ס]] נכנעה אתונה לאחר מצור קצר. הספרטנים לא שעו לתחנוניהם של חלק מבעלי בריתם להחריב את אתונה כליל, והסתפקו בתנאי שלום נוקשים שנועדו להבטיח שאתונה לא תוכל עוד לתקוף ערים אחרות.{{הערה|Rhodes, p. 224}} אתונה ויתרה על כל האימפריה שלה פרט ל[[אטיקה]] ו[[סלמיס (אי)|סלמיס]], הצי האתונאי פורק, וכל האזרחים שהוגלו מהעיר הוחזרו אליה. לאחר שקיבלו האתונאים את תנאי הכניעה ב[[אפריל]] [[404 לפנה"ס]],{{הערה|עמית, עמ' 405.}} נכנס הצי של ליסנדרוס ל[[פיראוס]], ו[[חומות ארוכות|החומות הארוכות]] נותצו לצלילי חלילים. ליסנדרוס ביטל את [[הדמוקרטיה האתונאית]], וייסד במקומה משטר פרו-ספרטני ([[שלטון השלושים]]).
 
==אופי השלטון הספרטני==
{{הפניה לערך מורחב|קשר קינדון}}
[[קובץ:Spartiates.png|ממוזער|הירידה הדרסטית במספרי האזרחים בספרטה הייתה גורם מכריע לחולשתה]]
בפועל, ספרטה המנצחת הפסידה מהמלחמה לא פחות מאתונה המנוצחת. ליסנדרוס הביא עמו ממלחמותיו סכום כסף גדול, וכסף רב נוסף זרם מהערים הכבושות. עד אז השתמשו הספרטנים במטבעות מיוחדים עשויים [[ברזל]], אשר לא היו קבילים מחוץ לספרטה. המלחמה שינתה כל זאת. עד אז הספרטנים היו רגילים בהסתפקות במועט, אולם כעת הכסף הזר והפך חלק מהתושבים לעשירים, בעוד אחרים איבדו את ההכנסות מאחוזותיהם ונאלצו למכור אותן.{{הערה|Rhodes, p. 242}} על פי החוקים הספרטנים, אזרח ספרטני היה חייב להחזיק בחלקת אדמה ברשותו ולהיות זמין לשירות בצבא. אלו שלא עמדו בדרישות אלו, סולקו מה[[סיסיטיה]] (מועדוני החיילים שהיוו את הבסיס החברתי של האזרחים הספרטנים), ובכך איבדו למעשה את מעמד האזרחות שלהם.{{הערה|שם=עמית 427|1=עמית, עמ' 427.}} כך התמעט בהדרגה מספר האזרחים בספרטה. מספר הספרטנים ירד משיא של כ-9,000 ב{{ה|מאה ה-7 לפנה"ס}} לכ-1,000 בשנת [[330 לפנה"ס]],{{הערה|Robin Lane Fox, The Classical World, Penguin Books, 2006, p. 86}} עד שב[[יוון ההלניסטית|תקופה ההלניסטית]] כללה ספרטה רק כמה מאות אזרחים. לדבר זה הייתה השפעה מכרעת על חולשתה הצבאית של ספרטה.{{הערה|במהלך [[המאה ה-3 לפנה"ס]], נעשו שני נסיונות לתקן את המצב. הראשון בידי [[אגיס הרביעי]], והשני בידי [[קלאומנס השלישי]]. אגיס שילם על כך בחייו, וקלאומנס במלכותו}}
 
המצב החדש התנקם בספרטה לראשונה בשנת [[397 לפנה"ס]]. צעיר ספרטני בשם קינדון, שהיה אחד אותם רבים שאיבדו את מעמדם, קשר קשר עם צעירים רבים בצב דומה ועם מספר רב של [[הלוט]]ים, ותכנן להרוג את כל הספרטנים. אחד מהשותפים למזימה סיפר על כך ל[[אפור (ספרטה)|אפורים]], שהצליחו בעורמה להביא למעצרו של קינדון. קינדון לא עמד בחקירה, וסיפר על כל שותפיו.{{הערה|לדיון על משמעות הקשר, ראו: E. David, "The Conspiracy of Cinadon". ''Athenæeum'' 57 (1979), p. 239–259}}
בשנת [[448 לפנה"ס]] הגיעה אתונה להסכם שלום עם פרס ([[שלום קאליאס]]), וספרטה הגיעה להסכם כזה בשנת [[411 לפנה"ס]].{{הערה|במטרה לקבל זהב פרסי לצורך המלחמה באתונה}} לאחר המלחמה הפלופונסית, קיבלה פרס מידיה של ספרטה את כל נחלותיה של אתונה באסיה. בשנת [[401 לפנה"ס]], מרד הנסיך הפרסי [[כורש הצעיר]] בשלטונו של אחיו [[ארתחששתא השני]]. לכורש היו קשרים מעולים עם היוונים, והוא הכיר היטב את יתרונותיהם כלוחמים. למזלו, המלחמה הפלופונסית הותירה יוונים רבים מבוטלים, והללו היו נכונים להשכיר עצמם כשכירי חרב לכל המרבה במחיר. עד מהרה קיבץ כורש צבא של 12,000 שכירי חרב יוונים בפיקודו של [[קלארכוס]], לשעבר ההרמוסטס הספרטני של [[ביזנטיון]]. אף ספרטה שלחה לעזרתו 700 לוחמים.{{הערה|[פלוטרכוס, "'''חיי ארתחששתא'''", 4].}} כורש הובס ב[[קרב קונקסה]], וחייליו היוונים מצאו עצמם ללא פרנסה וללא פיקוד. בלית ברירה הם פתחו במסע ארוך במטרה להגיע לאדמה יוונית, מסע שנודע בשם "[[מסע הרבבה]]".
 
בטווח הקרוב, השפעתו של מסע הרבבה הייתה מעטה, אולם הוא שינה לחלוטין את דעות היוונים בנוגע לפרסים. רבבת יוונים, ללא מורי דרך, כסף או מזון, הצליחו לחצות את פרס תוך שהם מקיימים את עצמם ולהגיע בשלום. עם זאת, הערים היווניות שתמכו בכורש, חששו מפני נקמה, והם פנו לספרטה בבקשה לעזרה. בתגובה, שיגרו הספרטנים בסתיו [[400 לפנה"ס]]{{הערה|Rhodes, p. 226}}} או בראשית [[399 לפנה"ס]]{{הערה|שם=עמית, עמ' 427.}} צבא שכלל כ-5,000 חיילים רגלים ו-400 פרשים בראשותו של המצביא תיברון. על הצבא הפרסי בזירה זו פיקד ה[[סטראפ]] [[טיספרנס]], אשר נחשב למצביא ומדינאי מוכשר. תיברון הובס בידי טיספרנס, וגורל דומה פקד את מחליפו [[דקרילידס]]. בשנת [[398 לפנה"ס]] החליט [[אגסילאוס השני]] מלך ספרטה לצאת בעצמו לאסיה עם 8,000 חיילים נוספים. אלא שאז נתנה הרודנות הספרטנית לראשונה את אותותיה, כאשר [[תבאי]] אתונה ו[[קורינתוס (עיר)|קורינתוס]] סירבו להשתתף במסע המלחמה. התבנים הגדילו לעשות, וכאשר אגסילאוס רצה להקריב ל[[ארטמיס]] על אדמתם קודם יציאתו, הם הפכו את המזבח עם הקורבנות עליו. אגסילאוס לא סלח על העלבון.
 
אגסילאוס הביס את טיספרנס בקרב והגיע עד [[סרדיס]]. טיספרנס הוצא להורג. ומחליפו [[טיתראוסטס]], הצליח לשכנע את אגסילאוס לנוע צפונה אל הסטראפיה של אויבו [[פרנבזוס השני|פרנבזוס]]. פרנבזוס{{הערה|לטענת [[קסנופון]] (הלינקה, 3.5.1), היה זה טיתראוסטס אך על פי החיבור "[[הלניקה מאוקסירינכוס]]" היה זה פרנבזוס. גרסה זו עדיפה מסיבות כרונולוגיות. ראו: Fine, p. 548}} הבין שאגסילאוס לא יעזוב את אסיה מרצונו הטוב, אך גם ידע שיקשה עליו לנצח אותו. לפיכך, הוא שלח את [[טימוקרטס מרודוס]] אל יוון, כדי שיעניק מתנות כסף לערי יוון לצורך מרד בספרטה. ואכן, עד מהרה החלו קורינתוס, [[ארגוס העתיקה|ארגוס]] ואתונה לנקוט במדיניות אנטי-ספרטנית.
שתי המרוויחות העיקריות משלום אנטלקידס היו ספרטה ופרס. פרס הייתה כעת בטוחה מפני פשיטות יווניות מזדמנות, וספרטה מונתה על ידה כשומרת השלום ביוון, ובכך למעשה ניתנה לה סמכות לפרק ליגות ובריתות. קורינתוס וארגוס, שבמהלך המלחמה הפכו לעיר אחת, אולצו להיפרד מחדש, ותבאי נדרשה לפרק את [[הליגה הבויאוטית]] שבהנהגתה. [[פלטאיה]] הוקמה מחדש. ייתכן שאף נאלצה להיכנס בעל כורחה{{הערה|Cambridge Ancient History, Vol 6, 2008, p. 156}} לברית עם ספרטה. הספרטנים ראו במנדט שקיבלו אישור לטענתם שהם הכוח החזק ביותר ביוון, והם מיהרו לנצל מעמד זה. הקורבן הראשון הייתה [[מנטיניאה]], שהספרטנים מיהרו להאשים אותה בשלל האשמות, שכללו בין היתר טענה שהמנטינאים שמחו כאשר ספרטה הפסידה בקרבות.{{הערה|עמית, עמ' 437.}} כעונש, דרשו הספרטנים מהמנטינאים לפרק את חומותיהם. המנטינאים סרבו, והספרטנים הטילו עליהם מצור. לאחר שהמנטינאים נכנעו, החמירו הספרטנים את התנאים, ופירקו את מנטיניאה לחמישה כפרים עצמאיים, ושישים מבכירי האזרחים בעיר גורשו. בשנת [[383 לפנה"ס]] הכבידה ספרטה את ידה על [[פליוס]], ודרשה את הסגרת ה[[אקרופוליס]] של העיר לידי חיל מצב ספרטני. אגסילאוס הטיל מצור על העיר, שנמשך עשרים חודשים, וכאשר פליוס נכנעה, הקים בית דין מיוחד בן 100 איש שדן באופן חופשי את בני העיר, מי למוות ומי לחיים.{{הערה|עמית, עמ' 438.}}
 
בשנת [[382 לפנה"ס]], שתי ערים חשובות ב[[כלקידיקי]], [[אקנתוס (יוון)|אקנתוס]] ו[[אפולוניה (אלבניה)|אפולוניה]], ביקשו מספרטה עזרה כנגד [[הליגה הכלקידיקית]] שבראשה עמדה [[אולינתוס]]. 10,000 ספרטנים יצאו בשני ראשים אל כלקידיקי, ואחד הראשים הלוו חנה בקיץ של אותה שנה ליד תבאי. אחד ממנהיגי תבאי, שהיה פרו-ספרטני, הציע למצביא הספרטני [[פויבידאס]] לנצל את ההזדמנות וללכוד את תבאי. פויבידאס קיבל את ההצעה בהתלהבות, ומכיוון שתבאי הייתה שקועה באותו יום בחגיגה דתית,{{הערה|עמית, עמ' 439.}} הצליח ללכוד בקלות את ה[[קדמאה]] - המבצר הראשי של תבאי. שלטונות תבאי נאלצו לקבל את הכיבוש כעובדה מוגמרת, נעצר איסמניאס, מנהיג מתנגדי ספרטה בעיר, ו-300 מתומכיו נמלטו לאתונה. ביוון נגעלו רבים מהתנהגותה של ספרטה, ופויבידאס ותומכיו בני תבאי, נאלצו לטעון שלתבנים היה קשר סודי עם האולינתים, כך שתפיסת הקדמאה הייתה מעשה התגוננות. איסמניאס הוצא להורג בעוון קשרים עם הפרסים, מעשה הנחשב לנבזי ביותר בהתחשב בכך שספרטה החזיקה במעמדה אך ורק בתמיכתו של מלך פרס.{{הערה|עמית, עמ' 439-440.}} במקביל, משטרים אוליגרכיים פרו-ספרטניים הוקמו גם ב[[תספיאה]] ו[[אורכומנוס]], כך שלספרטה הייתה שליטה מוחלטת ביוון התיכונה.{{הערה|שם=עמית, 440|1=עמית, עמ' 440.}}
 
לאחר פרשה זו, המשיכו הספרטנים בהתקדמות מהירה לכיוון אולינתוס, לאחר שהשיגו הסכם עם [[אמינטס השלישי, מלך מוקדון|אמינטס השלישי]] [[מלכי מוקדון|מלך]] [[מוקדון]].{{הערה|למוקדונים הייתה סיבה טובה לרצות בצמצום כוחם של האולינתים. רק באותה שנה נבזזה בידיהם עיר הבירה המוקדונית [[פלה (מוקדון)|פלה]]}} באביב [[381 לפנה"ס]] הספרטנים והאולינתים התנגשו ברב מול חומות אולינתוס. הספרטנים ניצחו, אולם אבדות האולינתים היו זעירות והם הצליחו לסגת בשלום אל מאחורי החומות שלהם. באביב [[381 לפנה"ס]] נערך קרב נוסף, והפעם הפסידו הספרטנים ומפקדם [[טלאוטיאס]] (אחיו של אגסילאוס) נהרג. הספרטנים שלחו לזירה תגבורות, וכמפקד החדש מינו את המלך [[אגסיפוליס הראשון]]. אגסיפוליס השם את סביבותיה של אולינתוס, ובשנת [[380 לפנה"ס]] אף כבש את [[טורוני|טורונה]]. עם זאת, במהלך הקיץ הוא חלה ומת, ו[[פוליביאדס]] מונה כמפקד במקומו. פוליביאדס הטיל מצור על אולינתוס, ולאחר שהעיר הורעבה ונותרה בלי אספקת מזון, היא נכנעה בשנת [[379 לפנה"ס]]. הליגה הכלקידיקית פורקה, והערים החברות בה הפכו לחברות בליגה הפלופונסית.
 
באותה שנה (379) הגיעה למעשה ההגמוניה הספרטנית לשיאה.{{הערה|שם=עמית, עמ' 440.}} ספרטה חשה כעת חופשייה לנצל עד תום את בעלות בריתה, תוך שהיא מחלקת אותן לעשר יחידות מנהליות שכל אחת מהן הייתה מחויבת להעמיד לרשותה של ספרטה כעשירית מכוחה הצבאי. בהמשך פטרה חלק מהערים משליחת חיילים לצבא הפלופונסי המשותף, והורתה להן לשלם מס כבד במקום. שיטה זו, שבה חלק מהערים מספקות חיילים והאחרות כסף, אפשרה לספרטה להחזיק צבא חזק, אך גם סיפקה לה את האמצעים לכלכלו.{{הערה|עמית, עמ' 440-441.‎‎}} עם זאת, עוד באותה שנה גם החלה ההתרסקות של האימפריה הספרטנית. האוליגרכים ששלטו בתבאי מטעם ספרטה, הקשיחו את שלטונם יתר על המידה. ב[[דצמבר]] של אותה שנה, התארגן נגדם קשר בידי הגולים התבנים באתונה. מנהיגי הקשר [[פלופידס]] ו[[מלון מתבאי|מלון]] שיגרו שבעה מאנשיהם אל תוך העיר כשהם מחופשים לנשים. הלוו רצחו את מנהיגי האוליגרכים, ותוך זמן קצר נכבשה העיר מחדש בידי האזרחים ששחררו את כל האסירים הפוליטיים. חיל המצב הספרטני הותקף, ועד מהרה הגיעה לעזרת התוקפים יחידה צבאית אתונאית. מפקד חיל המצב הספרטני נבהל, והסכים לסגת בתנאי שלא יפגעו באנשיו. הוא וסגנו הוצאו להורג כשחזרו לספרטה.
 
הספרטנים הזועמים דרשו מאתונה הסבר על שליחת הכוחות לעזרת תבאי. בלית ברירה, אתונה הוציאה להורג את אחד מן המפקדים שיזמו את המסע, והשני הוגלה מהעיר. ניסיונותיהם של התבנים להסביר את עצמם לא עשו רושם, והמלך הספרטני [[קלאומברוטוס הראשון]] יצא בראש כוח גדול אל תבאי. עם זאת, מסע המלחמה שלו התברר עד מהרה כהפגנת כוח ותו לא, ולאחר שבועיים, בתחילת שנת [[378 לפנה"ס]], הוא חזר לספרטה לאחר שתיגבר את חיל המצב הספרטני בתספיאה. כך נפתחה "[[המלחמה הבויאוטית]]". בשנת [[375 לפנה"ס]] הובסו שתי מורות ספרטניות ב[[קרב טגירה]] על ידי התבנים.{{הערה|מורה היא יחידה צבאית גדולה בצבא ספרטה שבה כ-700 לוחמים. בסך הכל היו 6 מורות בצבא ספרטה, כך שתבוסה של שתי מורות היא משמעותית}} ההכרעה הסופית הייתה ב[[קרב לאוקטרה]] בשנת [[371 לפנה"ס]]; המצביא התבני [[אפמינונדס]] הצליח להביס את הצבא הספרטני העיקרי תחת המלך קלאומברוטוס, שנהרג בקרב. ההפסד הספרטני בקרב זה סימן את סופה של ההגמוניה הספרטנית ביוון. הבכורה עברה לזמן קצר לתבאי, מנצחת קרב לאוקטרה. המשבר הגדול קרה לא רק בשל מותו של מלך ספרטה והאבדות הכבדות שספגו הספרטנים - היו קרבות שבהם הספרטנים הפסידו והיו קרבות שבהם ספגו אבדות כבדות, אך הייתה זו הפעם הראשונה שבה כוח כלשהו הצליח להביס בצורה מוחצת כל כך צבא ספרטני שלם שנהנה מעדיפות בכוח אדם. בקרב זה נשבר [[מיתוס]] העוצמה הצבאית הספרטנית.
 
==אחרית דבר==
התבנים לא הסתפקו בניצחון בלאוקטרה, אלא פלשו לתוך פלופונסוס עצמו בחורף שנת [[370 לפנה"ס|370]]\[[369 לפנה"ס]]. המדינות האחרות חששו מעליית כוחה של תבאי. אתונה ניתקה את עצמה מהברית עם תבאי וצידדה בספרטה. מעשי האיבה חודשו בשנת [[362 לפנה"ס]] בהתנגשות גדולה ב[[קרב מנטינאה]]. שוב התבנים ניצחו, אך המצביא אפמינונדס נהרג בקרב. תבאי נותרה הפוליס כעת הפליס החזקה ביותר ביוון, למרות שנחלשה מאוד עם מותו של אפמינונדס, שהיה הגורם העיקרי להצלחותיה.{{הערה|Rhodes, p. 291}} כך נפתח עידן "[[ההגמוניה התבנית]]". ההגמוניה הסתיימה למעשה עם הפסדה של תבאי ל[[מוקדון]] ב[[מלחמת הקודש השלישית]] בשנת [[346 לפנה"ס]], ונשברה סופית עם התבוסה המשותפת של אתונה ותבאי ב[[קרב כירונאה (338 לפנה"ס)]].
 
==ראו גם==
<div class="mw-content-ltr">
* Xenophon. ''Hellenica.'' Translated by C.L. Brownson. The Loeb Classical Library. Cambridge. (MA), Harvard University Press and London, William Heinemann Ltd, 1918.
* Xenophon. ''History of My Times (Hellenica).'' Ttranslated Translated with an introduction by Rex Warner. Penguin Books, 1966.
* Diodorus. Translated by C.H. Oldfather. The Loeb Classical Library. Cambridge (MA), Harvard University Press and London, William Heinemann Ltd, 1954.
* Pausanias. ''Description of Greece''. Translated by Jones, W. H. S. and Omerod, H. A. Loeb Classical Library. Cambridge, MA, Harvard University Press; London, William Heinemann, 1918. Digitized copy in: [http://www.theoi.com/Text/Pausanias1A.html Theoi.]