יעקב מרידור – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←ביוגרפיה: לא נאלצו |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 51:
לאחר מלחמת העולם השנייה נודע מרידור בסדרה של [[הבריחות ממחנות המעצר באפריקה|נסיונות בריחה ממעצרו באפריקה]], שם הוחזק כאחד מ[[גולי אצ"ל ולח"י]]. ניסיונות הבריחה, שהאחרון שבהם, במרץ [[1948]] הסתיים בהצלחה, מתוארים בספרו "'''ארוכה הדרך לחרות'''".
עם קום המדינה חזר לארץ. הוא נעצר אחרי פרשת [[אלטלנה]], ולדבריו, הציע לו [[איסר הראל]] עם שחרורו לכהן כסגן הרמטכ"ל, אך הוא סירב. נבחר ל[[הכנסת הראשונה|כנסת הראשונה]] ו[[הכנסת השנייה|השנייה]] כנציג "[[תנועת החרות|חרות]]". במהלך כהונת הכנסת השנייה פרש לעסקים, וב-[[1951]] הקים יחד עם [[אשר בן נתן]] ויוסף קלרמן את החברה "[[אינקודה]]" שייבאה בשר משומר בקופסאות מ[[אריתראה]] ו[[חבש]]. פעילותה של החברה נקלעה לקשיים על רקע ה"[[צנע]]" של [[שנות ה-50]], ו[[ממשלת ישראל]] רכשה את החברה{{הערה|{{דבר|פנחס יורמן|גשר של בשר|1957/04/26|02100}}}}. לאחר הכישלון העסקי שב מרידור ב-[[1955]] ל[[הכנסת השלישית|כנסת השלישית]], וכיהן ברציפות עד [[הכנסת השישית]]. במשך כל השנים האלו כיהן כחבר ב[[ועדת החוץ והביטחון|וועדת החוץ והביטחון]].
לאחר פרישתו מהכנסת המשיך בפעילותו העסקית. יחד עם [[מילה ברנר]] הקים עוד בעת כהונתו בכנסת, בשנת [[1960]], את חברת הדיג "[[אטלנטיק - חברה לדיג וספנות|אטלנטיק]]", אל השניים הצטרפה חברת [[רסקו]] אשר פרשה מאוחר יותר מהשותפות. בשנת [[1962]] הקימו השניים את "[[החברה הימית להובלת פרי]]", שעסקה בהובלת מטענים בקירור ברחבי תבל. החברה צמחה במהירות, ובשיא פעילותה הפעילה 42 אוניות (חלקן אוניות חכורות ואוניות בניהולה), שהפליגו בדגלי ישראל, בריטניה וגרמניה, והחזיקה בכמחצית מנפח ההובלה בקירור של אוניות מודרניות בעולם. בנוסף להובלה בקירור נכנסו בעלי החברה (באמצעות חברות-בת של "החברה הימית") לתחומי פעילות נוספים, ובהם בניית [[מכלית|מכליות]] והובלת [[נפט]]. [[משבר האנרגיה של 1973]] גרר זעזועים חריפים במחירי הדלק (שעלו) אך גם במחירי המכליות (שירדו). כתוצאה מכך נקלעה "החברה הימית" לקשיי נזילות חמורים. אוניות החברה, ששימשו ערבות למיזמי הבנייה החדשים, נמכרו, ובשנת 1977 חדלה "החברה הימית" להתקיים. ב-[[1976]] הועברה בכנסת חקיקה מיוחדת שאיפשרה למרידור הקדמת פדיון אגרות מילווה מלחמה שרכש בשווי 21 מיליון לירות. הקדמת הפדיון ב-12 שנים לפני המועד הנקוב בהן, נעשתה כדי לאפשר למרידור להשיב חובות לנושי החברה הימית.
| |||