רבי חנינא בן תרדיון – הבדלי גרסאות

הגמרא מתארת כי גופו נעטף בזמורות [[עץ (חומר גלם)|עץ]] והוא נשרף יחד עם [[ספר תורה|ספר התורה]] בו למד. כדי להאריך את [[עינויים|ייסוריו]], הניחו הרומאים על ליבו גיזי [[צמר]] ספוגים ב[[מים]], ובכך מנעו את מותו המהיר. לקריאת תלמידיו כי יפתח את פיו כדי למות מהר יותר, אמר: "מי שנתן נשמתי לי הוא יטלה ממני". לתלמידיו סיפר שהוא רואה {{הדגשה|גווילין נשרפין ואותיות פורחות}} ([[קלף]] נשרף והאותיות הכתובות בו אינן נמחקות, אלא פורחות; רמז לו עצמו; השריפה כילתה את הגוף, אך התוכן נשאר לנצח). ה[[תלייה|תליין]] שהתפעל מגדלות נפשו של רבי חנינא שאל אותו אם יביאו לחיי [[עולם הבא]] אם יסלק את ספוגי הצמר מעל לבו. רבי חנינא השיבו לחיוב, ואף [[שבועה (יהדות)|נשבע]] לבקשתו. התליין הגדיל את השלהבת ונטל הספוגים וכך מת רבי חנינא מהר יותר, ואף התליין השליך עצמו באש ונשרף. על פי הגמרא יצאה [[בת קול]] ואמרה: רבי חנינא בן תרדיון ותליינו מזומנים לחיי העולם הבא; ועל כך אמר [[רבי יהודה הנשיא]]: "יש קונה עולמו בשעה אחת, ויש קונה עולמו בכמה שנים" (מסכת עבודה זרה, שם).

 

 

הגמרא מסבירה שרבי חנינא נענש על [[חטא]] מועט, שהיה הוגה את [[השם המפורש]] באותיותיו בפרהסיא, משום שהקב"ה מדקדק עם צדיקים אף על חטא מועט, וכן בני ביתו נענשו על דבר מועט מפני צידקותם.