כפר הילדים והנוער ויצו קנדה הדסים – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ניסוח, הגהה |
|||
שורה 17:
בשנת 1954 נפתח במקום סמינר למורים אשר פעל במקום במשך יותר משלושים שנה. בין בוגריו נמנים [[האשם מחאמיד]] ו[[דני ז'ק]] ורעיתו.
בשנת 1964 נפטר ירמיהו שפירא. אלמנתו, רחל, המשיכה בניהול הכפר וזאת למרות מחלת הסרטן ממנה סבלה. עם מותה בשנת 1966 מונה למנהל הכפר
בשנת 1976 מונה למנהל הכפר צבי לוי (שהיה קצין קבע בחיל השריון ואחר כך ב[[חיל החינוך והנוער|חיל החינוך]], ומייסד המכון לשליחים בסוכנות היהודית). הוא ניהל את הכפר 24 שנים, והנהיג שיטות חינוך חדשניות. על עבודתו קיבל לוי ב-1993 את פרס החינוך של משרד החינוך, בארצות הברית קיבל את פרס The spirit of crazy horse לחינוך נוער בסיכון{{הערה|[http://www.reclaiming.com/content/node/27 צבי לוי ברשימת הזוכים בפרס]}}. משנתו התאורטית פורסמה בספר "Negotiating Positive Identity in a Group Care Community: Reclaiming Uprooted Youth"{{כ}} (1993). בתקופת כהונתו נקלטו בכפר עולי [[אתיופיה]] רבים שהגיעו ב[[מבצע שלמה]] ו[[מבצע משה]], עולי [[איראן]] ב[[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות ה-80]] ועולי [[ברית המועצות]] לשעבר בתחילת [[שנות התשעים]]. בשנת 2001 שודרה בתוכנית "[[עובדה (תוכנית טלוויזיה)|עובדה]]" כתבת תחקיר על הצלחת הכפר בהנהגת לוי בשילוב בני העליות השונות.
שורה 23:
"הדסים" הונצח וחדר לתודעת הקהל הרחב בעיקר בזכות ספריה של [[גילה אלמגור]], "[[הקיץ של אביה]]" ו"[[עץ הדומים תפוס]]", המספרים על ילדותה בפנימיה. בשנת 1983 צולם בהדסים הסרט "הפנימיה", שהופק ובויים על ידי [[יעוד לבנון]] ו[[דורון ערן]]. אף על פי שהסיפור בסרט דמיוני, יש מקבילות רבה עם סיפורו של המוסד החינוכי. בסרט שיחקו [[אלון אבוטבול]], [[סמדר קילצ'ינסקי]] ו[[טוביה דובלרו]] ותלמידים מהפנימיה אשר שימשו שחקני משנה וניצבים בסרט. בנוסף נטל בו חלק [[שמואל וילוז'ני]] והמוזיקה הולחנה על ידי [[רוני בראון]], שניהם בוגרי הכפר.
בשנת [[2006]] הוציאו שניים מבוגריו,
בפאתי הכפר נמצאת [[שמורת הדסים]]{{הערה|1=[http://www.inature.info/wiki/%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%A8%D7%AA_%D7%94%D7%93%D7%A1%D7%99%D7%9D על שמורת ההדסים]}} אשר הוקמה ביוזמתו של [[אבינועם קפלן]] בשנת [[1947]] במטרה לשמר חלקת אדמה המייצגת את צמחיית האזור. עם חקיקת חוק שמורות הטבע והגנים הלאומיים, הפכה השמורה לאחת הראשונות שהוכרזו בישראל. בשמורה מיני צמחים המהווים דוגמה אחרונה לאוכלוסייה הטבעית של מישור החוף, ביניהם [[קורנית מקורקפת]], [[גולנית ערבית]] (השמורה היא המקום היחיד צפונה לבאר שבע בו ניתן למצוא צמח זה
לא רחוק משמורת הטבע, על גבעה הקרויה בפי אנשי הדסים "גבעת ורה",
שורה 39:
* [[מיכאל קשטן]] - מחנך, מתרגם, סופר, משורר ופזמונאי.
* [[זאב אלון]] - מורה ללשון עברית וספרות ומנהל בית הספר התיכון, מעמודי התווך של הכפר. הגיע יחד עם רעייתו פילי להדסים בשנת 1948, התמנה למנהל בית הספר ב-1965 ושימש בתפקיד זה במשך 24 שנים. נפטר ב-19 בדצמבר 2004, ולווה למנוחות על ידי אלפים מתלמידיו, בוגרי הכפר.
* [[שלום דותן]] - [[1920]]{{כ}}-[[2009]]. יליד הונגריה, עלה לארץ בגיל 18 ועסק בהוראת המקרא בתיכון הדסים, במכללה למורים, בחוג לחינוך
* [[אוטו ב. קראוס]] ([[2000]]-[[1921]]) - מורה לאנגלית בעל השכלה נרחבת וגישה פדגוגית ייחודית. היה מן המורים במחנה [[גטו טרזיינשטט]] ואחר כך במחנה המשפחות באושוויץ [http://www1.yadvashem.org/shemot/doc/keren.pdf]. זה גם נושא ספריו "רוח מן ההרים" (רומן) ו"אדמה ללא אלוהים". אשתו דיטה הייתה הספרנית של ספרית ההשאלה באנגלית. בני הזוג הכירו בבירקנאו שם שימשה דיטה כספרנית צריף הילדים והחביאה מפני השומרים הנאצים את ארבעת הספרים שהיו ברשותם.
* [[טומי שחם]] - מורה לחינוך גופני וסגן מנהל בית הספר התיכון. נולד בשם טומי שווורץ בניטרה, סלובקיה, ובשנת 1944 נשלח עם משפחתו למחנה סרד ומשם [[אושוויץ|לאושוויץ בירקנאו]], שם נותר לבד בבלוק הילדים. בינואר 1945 היה בין משתתפי מצעד מוות שארגנו הנאצים מבירקנאו; תוך כדי הצעדה הגרמנים ברחו והילדים המשיכו לבדם עד לאושוויץ, שם שהו עד לשחרור. שחם הוא אחד הילדים המונצחים בסרט הרוסי אודות שחרור המחנה [http://www1.yadvashem.org/heb_site/heb_about_yad/Auschwitz/tommy_interview.html].
* [[אבינועם קפלן]] - בוטנאי, איש שמורות הטבע, מורה ומייסד המכון הביולוגי ושמורת הדסים.
*
* [[סוזנה דוד]] - מורה לכימיה. כלת פרס המורה המצטיין לשנת תשס"ח - 2008, מטעם [[החברה הישראלית לכימיה]] עבור החדשנות בהוראת הכימיה והמנהיגות בקרב קהילת מורי הכימיה.
* [[אמנון איתן ]]- מורה לאזרחות וללשון ומי שהחליף את זאב אלון בניהול בית הספר משנת 1988 ועד 2003. בתקופתו בית הספר גדל והגיע ל-1500 תלמידים. אשתו מינה הייתה רכזת מגמות התיאטרון והקולנוע במשך שנים רבות.
| |||