|
==מסיום עבודתו במכון המלכותי ועד מלחמת העולם השנייה (1939-1927)==
===פעילותו המדעית===
פרשת שבוע על קצה המזלג ישר ולעניין,
====אוניברסיטת קיימברידג' (1927–1937)====
אנחנו נמצאים בפרשת דברים (התחלנו ספר חמישי).
[[קובץ:Cavendish Laboratory door.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מעבדת קוונדיש]]
השבת נקראת "שבת חזון"
ב-[[1927]] חזר ברנל לאוניברסיטת קיימברידג'. באותה שנה החליטה האוניברסיטה להפריד את נושא הקריסטלוגרפיה מה[[מינרלוגיה]] ולפתוח משרת הוראה חדשה בקריסטלוגרפיה מבנית. ברנל היה המועמד הטבעי לקבל משרה זו. את הציוד הנדרש לביצוע המחקרים התקין ברנל בחדרים שהוקצו לו ב[[מעבדת קוונדיש]] של המחלקה לפיזיקה, שנוהלה אז על ידי [[ארנסט רתרפורד]]. שני האישים לא הסתדרו ביניהם. ראשית, רתרפורד הביע זלזול מופגן בקריסטלוגרפיה. מוקד העניין של רתרפורד היה במבנה האטום ולדעתו הניסיון למקם את האטומים במולקולות הוא ענף של גאוגרפיה ולא של פיזיקה. שנית, רתרפורד היה חסיד של ניסויים במעבדה ושנא תאוריות שהופרחו באוויר, וברנל שפע תאוריות. שלישית, רתרפורד היה שמרן בדעותיו הפוליטיות והחברתיות וברנל היה קומוניסט אדוק. השילוב בין דמיונו הפורה, דעותיו הפוליטיות והמתירנות המינית שלו הפכו את ברנל לאחד מהאנשים המעטים שרתרפורד תיעב.{{הערה|שם=LTR-הערה1|1=D. Wilson, "Rutherford: Simple Genius", Hodder and Stoughton, London, 1983}}
על שם הנביא (בהפטרה) שחוזה את חורבן בית המקדש. ביום ראשון יחול תשעה באב -נדחה משבת -הגמרא אומרת שצום שנדחה אז ידחה לגמרי שהפירוש שהחומרות והאבלות של הצום שנדחה אינו כל כל חמור כמו שחל בו ביום.
בתולדות עם ישראל נחרבו שני בתי מקדש -בית מקדש זהו המרכז הרוחני של עם ישראל- ואנחנו מצפים ומתכוננים לבנית בית המקדש השלישי שיבנה במהרה בימינו על ידי משיח צידקנו! ר לוי יצחק מברדטשוב אומר שבשבת חזון מראים לכל יהודי את בית המקדש השלישי מרחוק נשמתו של כל יהודי חוזה בו ומתעוררת.
בשנותיו הראשונות של ברנל בקיימברידג' הוא חשש למעמדו ולמעמדה של הקריסטלוגרפיה, בשל ניסיונות שנעשו לארגן את לימודי התחום על בסיס הקריסטלוגרפיה של [[המאה ה-19]]. במרץ 1931 שכנע את [[ויליאם לורנס בראג]], חתן [[פרס נובל לפיזיקה]] בשנת [[1915]] עבור גילוי [[חוק בראג]] שעל בסיסו קמה הקריסטלוגרפיה המודרנית, ובנו של [[ויליאם הנרי בראג]], לכתוב לרתרפורד מכתב אישי שבו הוא מדגיש תחילה את חשיבותה של הקריסטלוגרפיה ואחר כך את דעתו על ברנל:
משל למה הדבר דומה אבא שיש לו בן יקר ועשה לו מלבוש יקר להתלבש בו, והבן קלקל במעשיו ולא נזהר בבגד אביו קרע אותו -אביו-לכמה קרעים..... עשה לו פעם שניה לבוש ושוב קילקל במעשיו ואביו קרע לו אותו.... מה עשה האב שכל כך חפץ שבנו יזכה בלבוש זה?? עשה לו לבוש שלישי ולא נתן לו ללבוש אותו, רק שמר אותו ולפעמיים מראה את הבגד לבנו, ואומר לו: תראה את הבגד הזה אם תתינהג בדרך הישר תזכה ללבוש אותו...
וזהו עניין שבת חזון לשון מחזה שמראין לכל אחד ואחד המקדש שלעתיד לבוא מרחוק....
{{ציטוט|תוכן=...אני באמת חושב שלעבודה זו יש עתיד גדול, ויותר מכך משום שהיא מצויה בגבול שבין פיזיקה וכימיה היא בדרך כלל לא נתמכת באופן ישיר על ידי אף אחת מהן.
ואין להסתפק בראיה אלא לעשות מעשה אם כל אחד מאיתנו יוסיף בעוד קצת יותר מהרגילות שלו בקיום תורה ומצוות אז נזכה לזרז את ביאת משיח צדקנו וממילא את בנית בית המקדש השלישי שיבנה במהרה בימינו אמן!!
שבת שלום שנזכה לבנית בית המקדש השלישי והאחרון עוד קודם הצום!! שבת שלום ומבורך!
ברנל הוא טוב באופן יוצא מהכלל, על אף שלעתים הוא מדבר יותר מדי, והוא מקפיד להתעדכן ברעיונות חדשים בעבודת הגבישים טוב יותר מכל מי שאני מכיר. נראה כי דו"ח זה ריפה לחלוטין את ידיו, וחושבני כי הדרך הטובה ביותר שבה אוכל לעזור לו היא לפנות אליך, ולומר לך עד כמה לדעתי הוא מצוין בתחומו.
|מרכאות=כן|מקור=מכתב מ-5 במרץ 1931, מסמכי רתרפורד}}
בסופו של דבר קיבל רתרפורד ב-1934 את האחריות המנהלית על קבוצת הקריסטלוגרפיה כחלק ממעבדת קוונדיש וברנל מונה לעוזר מנהל מחקר (Assistant Director of Research) תחתיו, בלא לקבל [[קביעות]] (tenure) באוניברסיטה.
בקיץ [[1928]] סייר ברנל, על פי הצעתו של ויליאם הנרי בראג, במרכזי המחקר של הקריסטלוגרפיה באירופה, כשהוא מתמקד בעיקר ב[[גרמניה]]. את הממצאים, שכללו ניצנים ראשונים של מחקר החלבונים באמצעות קריסטלוגרפיה, סיכם בדו"ח ששלח לוויליאם הנרי בראג, והשניים הסכימו כי יש צורך לערוך כנס על קריסטלוגרפיה. לקראת הכנס הכין ברנל מאמר על "המצב המתכתי" מנקודת ראותו של קריסטלוגרף. עד אז הייתה ההגדרה המקובלת של [[מתכת]] - "חומר בעל יכולת הולכת חשמל". ברנל, לעומת זאת, הראה כי מבנה המתכות בצורתן הטהורה הוא של אטומים הארוזים בצפיפות וכי גודלם הקבוע של האטומים יוצר מבנה של מישורים מקבילים, תופעה המתבטאת ביכולת הריקוע של מתכות. [[לינוס פאולינג]] זקף אחר כך לזכות מאמר זה את העניין בנושא, שהביא אותו אחר כך לחקור את המבנה האלקטרוני של מתכות כדוגמת [[ברזל]], [[נחושת]] ו[[ניקל]].
הכנס על הקריסטלוגרפיה, שאותו עזר ברנל לארגן, התקיים ב-15 במרץ 1929 במכון המלכותי, והוביל להקמת שלוש ועדות שנועדו לבחון היבטים שונים של קריסטלוגרפיה, וברנל התמנה למזכיר של כולן. בין השאר פעל לשכנע את כל העוסקים בתחום לנסות ולקבוע מינוח אחיד לטבלאות של [[חבורת סימטריות מרחבית|חבורות סימטריות מרחביות]]. לשם כך נפגש עם [[פאול פטר אוואלד]] ב[[שטוטגרט]] בספטמבר 1929, והשניים החליטו על ארגון כנס בנושא שהתקיים בקיץ 1930 ב[[ציריך]] בחסותו של [[פאול ניגלי]] (Paul Niggli), ששימש אז כעורך של הביטאון החשוב ביותר בתחום, "Zeitschrift für Kristallographie". התוצאה הישירה מהכנס הייתה ההוצאה לאור ב-1935 של "טבלאות בינלאומיות לקביעת מבני הגביש" (Internationale Tabellen zur Bestimmung von Kristallstrukturen) בעריכת [[קרל הרמן]] (Carl Hermann).
באוקטובר 1930 החל ברנל לחקור, על פי בקשתו של אסטבורי, את המבנה של [[חומצת אמינו|חומצות האמינו]], אבני הבניין של ה[[חלבון|חלבונים]]. ברנל חקר את המבנה של ה[[אלאנין]], ה[[ציסטאין]], ה[[לאוצין]], ה[[חומצה גלוטמית|חומצה הגלוטמית]], ה[[חומצה אספרטית|חומצה האספרטית]] ו[[פנילאלנין]], כמו גם את מבנה הטבעת של ה[[דיקטופיפרזין]] ([[פפטיד]] המורכב משתי מולקולות של [[גליצין]]). ב-1931 הוא פרסם את תוצאות מחקריו הראשוניים על גודל [[תא יחידה|תא היחידה]] שלהם בביטאון "Zeitschrift für Kristallographie".
על פי בקשתו של [[ג'ון הלדיין]] החל ברנל לחקור את מבנה [[ויטמין D]] ו[[סטרול]]ים אחרים, וב-1932 פרסם את מחקריו בכתב-העת [[Nature]]. במקביל עבד גם על מחקר מבנה הורמון המין הנשי, ה[[אסטרוגן]]. ההצעה לבחון את מבנה ההורמון הגיעה לברנל מהרופא וה[[זואולוג]] ה[[דרום אפריקה|דרום אפריקאי]] ממוצא יהודי, [[סולי צוקרמן]]. צוקרמן, שהגיע מחוסר אמצעים לאנגליה, הצליח בעזרת קסם אישי להיכנס לחוגים חברתיים חשובים כדוגמת אלו של [[קבוצת בלומסברי]]. צוקרמן וברנל הפכו לחברים טובים וצוקרמן דאג לשתף את ברנל בסופי שבוע בכפר או במסיבות בלונדון. הקשר בין השניים התהדק ועתיד היה להיות משמעותי ביותר במלחמת העולם השנייה. על אף שעבד על מבנה הסטרולים ועל מבנה האסטרוגן במקביל, לא ראה ברנל את הקשר בין המבנה של שניהם.
באפריל 1933 פרסם ברנל יחד עם [[רלף פאולר]] (Ralph Howard Fowler), פיזיקאי שהיה חתנו של רתרפורד, את אחד המחקרים הראשונים על המבנה האטומי של ה[[מים]]. השניים היו הראשונים לשער את המרחק הנכון של הקשר O-H ([[חמצן]]-[[מימן]]). מחקר זה הוצג בכנס שנערך במכון המלכותי, שאותו עזר ברנל לארגן. מחקר נוסף שפורסם באותו כנס ועסק ב[[גביש נוזלי|גבישים נוזליים]] אורגניים היה פרי עבודה משותפת בין ברנל ל[[דורותי קרופוט הודג'קין|דורותי קרופוט]] בת העשרים ושתיים. קרופוט הייתה דוקטורנטית שעברה מ[[אוניברסיטת אוקספורד]] לקיימברידג' באוקטובר 1932, במיוחד על מנת לעבוד עם ברנל. קרופוט לא הייתה האישה היחידה בצוות של ברנל. להפך, נראה כי ברנל העדיף לעבוד עם נשים. עוזרות המחקר הנוספות שלו היו [[הלן מגאו]] שהתמקדה במחקר חומרים אנאורגניים, ונורה ווסטר (Nora Wooster), שהייתה קומוניסטית נלהבת כמוהו.
כאמור, בשנת 1934 מונה ברנל לעוזר מנהל המחקר בקריסטלוגרפיה ב[[מעבדת קוונדיש]]. מתקופה זו ידועה במיוחד עבודתו עם דורותי קרופוט. באמצעות [[קריסטלוגרפיה באמצעות קרני רנטגן]] גילו השניים כי ל[[אנזים]] כדוגמת ה[[פפסין]] יש מבנה [[מרחב תלת-ממדי|תלת ממדי]] כדורי מוגדר (אם כי הם לא פענחו את המבנה). בקיץ 1934 חזרה קרופוט ל[[אוניברסיטת אוקספורד]], על מנת ללמד ב[[קולג' סאמרוויל]], שבאותה עת נמנה עם מוסדות הלימוד המעטים שהיו פתוחים לנשים. הקשר שלה עם ברנל נמשך באמצעות חליפת מכתבים, כשהיא נעזרת בו במחקריה על [[סטרול]]ים ועל ה[[אינסולין]]. הקשר המקצועי הפך לקשר רומנטי. הקשר האישי נותק במרץ 1937 משפגשה קרופוט בתומס הודג'קין ונישאה לו, אבל הקשר המקצועי נמשך שנים רבות אחר כך. קרופוט הודג'קין פענחה אחר כך את מבנה ה[[פניצילין]], את מבנה [[ויטמין B12|ויטמין B<sub>12</sub>]] וגולת הכותרת של מחקריה היה פענוח מבנה האינסולין, שעליו עבדה 30 שנה. היא זכתה ב[[פרס נובל לכימיה]] בשנת 1964, וטענה תמיד כי ברנל היה צריך לחלוק אתה את הפרס. לאחר גילוי מבנה ויטמין B<sub>12</sub> כתב הקריסטלוגרף [[פאול פטר אוואלד]] לברנל "חושבני שגם אם לא היית עושה דבר אחר עבור המדע מלבד להכשיר אישה זו, היה שמך ידוע לעד".
את מקומה של קרופוט מילאו [[איזידור פנקוכן]] (Isidore Fankuchen) ו[[מקס פרוץ]]. פנקוכן, פיזיקאי אמריקני יהודי (אם כי היה [[אתאיזם|אתאיסט]] ושמאלן מוצהר), הגיע למעבדה של ברנל בסוף 1935, ועל פי הצעתו של ברנל חקר את המבנה של [[נגיף]] [[מוזאיקת הטבק]]. פרוץ, [[ביוכימאי]] [[אוסטריה|אוסטרי]] יהודי [[המרת דת|מומר]], הגיע למעבדה של ברנל בסוף 1936. בעקבות מפגש עם קרוב משפחה שהיה ביוכימאי, החל פרוץ לחקור את מבנה ה[[המוגלובין]] בקריסטלוגרפיה באמצעות קרני רנטגן, מחקר שעתיד היה להימשך בהפסקות שבע עשרה שנים. פריצת הדרך של פרוץ הגיעה כשהחליט להחליף חלק מהאטומים באטום כבד ([[כספית]]), רעיון שהעלה ברנל שנים רבות לפני כן במחקריה של קרופוט על האינסולין. פרוץ זכה ב[[פרס נובל לכימיה]] בשנת 1962 וכתב לברנל כי היו אלו ביקוריו של ברנל במעבדה בקיימברידג' והשיחות עמו שהשרו בו התלהבות מחודשת והחלטיות להמשיך במחקר.
====קולג' בירקבק באוניברסיטת לונדון (1937–1939)====
| 