משה גליקין – הבדלי גרסאות

 

==קורות חיים==

 

ב-[[1894]] חזר לרוסיה על מנת להתגייס, על פי החוק, ל[[צבא האימפריה הרוסית|צבא]]. הוא קיבל תעודת שחרור והחל לעבוד ב[[קאזאן]] בחברת נפט (1894–[[1899]]). שם היה פעיל בתנועת סטודנטים ציונית. ב-1899 נסע ללמוד ב[[הקיסרות הגרמנית|גרמניה]]. אחרי שהות קצרה ב[[קתן]] (Köthen) שב[[סקסוניה-אנהלט|אנהלט]] עבר ל[[לייפציג]] והתחיל ללמוד [[מדעי המדינה]] בבית הספר למסחר שליד [[אוניברסיטת לייפציג|האוניברסיטה המקומית]]. באפריל 1900 היה ממייסדי [[הפרקציה הדמוקרטית]]{{הערה|על אף שפעילותה המאורגנת החלה ב-1903.}}, שהייתה מושפעת מ[[אחד העם]] ודגלה בהרחבת התנועה הציונית והפיכתה לתנועה עממית ודמוקרטית. כחלק מפעילות פוליטית זאת השתתף בקונגרסים הציונים [[הקונגרס הציוני העולמי החמישי|החמישי]] ו[[הקונגרס הציוני העולמי השישי|השישי ("קונגרס אוגנדה")]]. בסוף [[1903]] נענה לקריאתו של [[ליאו מוצקין|מוצקין]], חזר לרוסיה והחל לעבוד במִנהלת העיתון היידי "[[דער פריינד|פריינד]]" (כמנהל בית הדפוס) ובעיתון היהודי בשפה הרוסית "[[ראזסוויט]]" (כעורך ראשי).

 

 

כתוצאה מ[[נפילתה של ניל"י]] נאסר גליקין כמו רבים מבני [[היישוב|היישוב העברי]], אך מעמדו הקנה לו זכויות יתר גם בעת כלאו ב[[דמשק]].