משה גליקין – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: \1אספ\2
הוספת מידע
שורה 3:
 
==קורות חיים==
גליקין נולד לשרה ושלמה גליקין בעיר [[מוסקבה]] שב[[האימפריה הרוסית|רוסיה]], הרביעי מבין שבעה ילדים. ב-[[1889]] התוודע ל[[ציונות]] בעקבות הספדו של [[יעקב מזא"ה]] על רבה של העיר [[בויסק]]. הוא החל ללמוד על תנועות ציוניות כבני ציון, [[חיבת ציון]] ו[[ביל"ו]]. ב-[[1892]] הגשים את חלומו ו[[העלייה הראשונה|עלה לארץ ישראל]]. בארץ, אחרי שהות קצרה ב[[מושבה]] [[ראשון לציון]], קבע את מקום מושבו ב[[עין זיתים]], שם עבד על אדמת [[אגודת האלף]] מ[[מינסק]].בזכרונותיו עדציין מהרהכי הפך"אמנם ל[[מוכתר]]הייתי המקוםרשום כפועל במושבה עין זייתים אבל למעשה הסתובבתי בארץ , ביהודה ובגליל ולא עשיתי שום דבר...קשה היה לי לקבל מרות" <ref name=":0">{{צ-ספר|מחבר=יוסף כץ|שם=היוזמה הפרטית בבניין ארץ ישראל בתקופת העליה השנייה|מו"ל=הוצאת אוניברסיטת בר-אילן|שנת הוצאה=1989|פרק=חברת טבריה אדמות ונטיעות}}</ref>בסופי השבוע למד [[צרפתית]] כדי להכין עצמו ללימודים גבוהים ב[[צרפת]].
 
ב-[[1894]] חזר לרוסיה על מנת להתגייס, על פי החוק, ל[[צבא האימפריה הרוסית|צבא]]. הוא קיבל תעודת שחרור והחל לעבוד ב[[קאזאן]] בחברת נפט (1894–[[1899]]). שם היה פעיל בתנועת סטודנטים ציונית. ב-1899 נסע ללמוד ב[[הקיסרות הגרמנית|גרמניה]]. אחרי שהות קצרה ב[[קתן]] (Köthen) שב[[סקסוניה-אנהלט|אנהלט]] עבר ל[[לייפציג]] והתחיל ללמוד [[מדעי המדינה]] בבית הספר למסחר שליד [[אוניברסיטת לייפציג|האוניברסיטה המקומית]]. באפריל 1900 היה ממייסדי [[הפרקציה הדמוקרטית]]{{הערה|על אף שפעילותה המאורגנת החלה ב-1903.}}, שהייתה מושפעת מ[[אחד העם]] ודגלה בהרחבת התנועה הציונית והפיכתה לתנועה עממית ודמוקרטית. כחלק מפעילות פוליטית זאת השתתף בקונגרסים הציונים [[הקונגרס הציוני העולמי החמישי|החמישי]] ו[[הקונגרס הציוני העולמי השישי|השישי ("קונגרס אוגנדה")]]. בסוף [[1903]] נענה לקריאתו של [[ליאו מוצקין|מוצקין]], חזר לרוסיה והחל לעבוד במִנהלת העיתון היידי "[[דער פריינד|פריינד]]" (כמנהל בית הדפוס) ובעיתון היהודי בשפה הרוסית "[[ראזסוויט]]" (כעורך ראשי).
 
ב-[[1907]] נפגע בתאונת דרכים, ובפיצויים שקיבל שב לארץ ישראל. ב-[[1909]] נרכשו אדמות [[חוות מגדל]], על ידי "חברת טבריה אדמות ונטיעות" שהוקמה במימון בעלי הון ברוסיה וגליקין הוזמן לייסד ולנהל את החווה בשל יכולתו הארגונית ולמרות חוסר נסיונו בחקלאות. גליקין ביקש פועלים לעבודה מ[[הסתדרות החורש]] (מוסד שנבחר על ידי הפועלים החקלאיים, שהיה כמו [[המרכז החקלאי]] בראשיתו). הסתדרות החורש שלחה כ-15 פועלים ופועלות, ובסוף השנה כבר היו למעלה מ-60 פועלת ופועל. תחת ניהולו המתה החווה פועלים, בהם [[א. ד. גורדון]] ו[[יוסף טרומפלדור]] עם ה[[קומונה]] שבראשה עמד. בשנת 1910 פעל להרחבת הדרך ממגדל לטבריה ל3 מטרים כך שתתאפשר נסיעת עגלות והחל בסיקול השדות וחפירת תעלות למי השקייה, נבנו מגורי פועלים שהיו מרווחים ונוחים יותר מהמקובל במושבות והותקנו בהם, לראשונה בגליל, מקלחות. בשנת 1912 נקלטו בחווה פועלים תימנים אך גליקין החליט לפטרם באותה שנה שכן החליט כי "אלמנט זה" אינו מתאים לעבודה במגדל<ref name=":0" />. בשנים 1913-1914החל גליקין להעסיק גם פועלים ערבים והגדיל את מספר הפועלים מקרב היהודים הספרדים מטבריה ומצפת על חשבון פועלי העליה השניה ששכרם היה גבוה יותר, שינוי זה יצר מתח בינו לבין אנשי העליה השניה.
 
כתוצאה מ[[נפילתה של ניל"י]] נאסר גליקין כמו רבים מבני [[היישוב|היישוב העברי]], אך מעמדו הקנה לו זכויות יתר גם בעת כלאו ב[[דמשק]].