פלישת בעלות הברית לאיטליה – הבדלי גרסאות

ב-[[3 בספטמבר]] [[1943]] החלה הנחיתה הראשונה "מבצע בייטאון". הראשונים שחצו את [[מצרי מסינה]] ונחתו בחוף [[קלבריה]] היו אנשי הארמייה השמינית הבריטית, שכללו כוחות בריטים וקנדיים בפיקודו של הגנרל ברנרד מונטגומרי. על אף שהפסקת האש נחתמה בצהרי יום הנחיתה, הדבר לא פורסם. הכוחות נתקלו בהתנגדות קלה, והיחידות האיטלקיות בהן נתקלו נכנעו מיד, והותירו לחטיבה גרמנית אחת את המשימה להגן על 27 קילומטרים של חוף. [[אלברט קסלרינג]], המפקד הגרמני, לא האמין כי המדובר בכוח המשימה העיקרי, וסבר כי אזור סלרנו, או אזורים שמצפון לרומא הם המקומות ההגיוניים לפלישת הכוח העיקרי של בעלות הברית. הוא הורה לכוחות הגרמנים באזור לנתק מגע ולסגת תוך הריסת הכבישים והגשרים בדרכם, על מנת לעכב ככל האפשר את תנועתה של הארמייה השמינית צפונה. תחושתו של מונטגומרי באשר לנחיתה הוכחה כנכונה. הארמייה לא הביאה לריתוקם של כוחות גרמניים משמעותיים בדרום, והמכשול העיקרי להתקדמותה היה פני השטח והתשתית ההרוסה. עד ל-[[8 בספטמבר]] הצליח קסלרינג לרכז באזור סלרנו את [[הארמייה העשירית (ורמאכט)|הארמייה העשירית]] בפיקודו של הגנרל [[היינריך פון ויטינגהוף]], שכללה אלמנטים מ[[הקורפוס ה-16 (ורמאכט)|הקורפוס ה-16]] שהיה מוצב במקום, [[הקורפוסקורפוס הפאנצר ה-76 (ורמאכט)|הקורפוס ה-76]] שנסוג מקלבריה, ודיוויזיית הפאנצרגרנדיר ה-3, שהגיעה מרומא, ולהכינה לפריסה מהירה במקום שבו תתבצע נחיתת הכוח העיקרי של בעלות הברית.