מלחמת הירושה הספרדית – הבדלי גרסאות

ב-[[1710]], פתחו בעלות במערכה אחרונה בספרד אבל לא הצליחו להתקדם כלל. כוח אנגלי הגיע למדריד יחד עם הארכידוכס קרל, אך נאלץ להיכנע בעקבות תבוסתו בקרב בירואגא. בינתיים, הברית האנגלית-הולנדית-אוסטרית התחילה להיחלש. בבריטניה הגדולה ([[ממלכת אנגליה]] ו[[ממלכת סקוטלנד]] אוחדו ב-[[1707]] תחת השם [[ממלכת בריטניה הגדולה]]), אבדה השפעתו הפוליטית של מרלבורו כשנותק הקשר בין [[אן מלכת בריטניה]] לבין ידידתה אשתו, דוכסית מרלבורו. בנוסף לכך, [[המפלגה הוויגית]] השולטת שעד אז גיבתה את המלחמה הוחלפה בממשלה של הטורים שרצו להביא קץ ללחימה. מרלבורו הוחזר לאנגליה והוחלף בדוכס אורמונד.

ב-[[1711]], כשהארכידוכס קרל עלה לשלטון בקיסרות הרומית הקדושה בשם קרל השישי, הסתבר שניצחון אוסטרי מוכרע יסכן את מאזן הכוחות בדיוק כמו ניצחון צרפתי.

ממשלת בריטניה החדשה נקטה בעמדה פציפיסטית מאד. בהנהגת מזכיר המדינה הנרי סנט ג'ון, פתחו בדו-שיח חשאי עם שר החוץ הצרפתי המרקי דה טורסי, בהיעדר גורמים אוסטריים או הולנדיים. בעוד התפתחות חיובית עבור צרפת, הכוחות הבריטים תחת דוכס אורמונד סירבו להיכנס לקרב. לכן, ב-[[1712]], כוחות צרפת הצליחו לכבוש בחזרה את רוב השטח שהפסידו קודם לכן.

המשא ומתן נשא פרי ב-1713, כשנחתם הסכם אוטרכט, שבעקבותיו בריטניה והולנד הפסיקו את הלחימה נגד צרפת. [[ברצלונה]], שתמכה בתביעת הארכידוכס קרל לכס מלך צרפת ובבעלות הברית מאז [[1705]], נכנעה סופית לצבא בית בורבון ב-[[11 בספטמבר]] [[1714]] לאחר שהוטל על העיר הקטלנית מצור ארוך וקשה, מה שסיים את שהיית בעלות הברית בספרד (כיום ידוע יום זה כיום העצמאות הקטלני. למעשה - אובדן העצמאות). הלחימה בין צרפת ואוסטריה המשיכה עד 1714 כשאושרו חוזי רסטאט ובאדן, מה שציין את סוף מלחמת הירושה הספרדית. ספרד מצדה לא מיהרה לאשר את חוזי השלום, ומלחמתה נגד אוסטריה לא הסתיימה רשמית עד [[1720]].