שולמית קליבנוב – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 13:
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=שיעור גבוה מבין המתגייסות לא היו חברות הגנה או כאלה שאפשר לסמוך עליהן. כל כן, נאמר לי שחברות ארגון ההגנה המתגייסות יזדהו בסיסמה "דרישת שלום משולמית". זה היה הקוד שעל פיו יכולתי לזהות את שליחות ה[[ארגון ההגנה|הגנה]] ולכוונן ליחידות ולקורסים אשר לארגון ההגנה היה עניין בהם. את הבנות שציינו "דרישת שלום חמה משולמית" (בהדגשת "חמה") ידעתי לייעד ולשלוח לקורס לנשקיות.{{הערה|פטישי, ח'. (2006). '''מחתרת במדים: ה"הגנה" והחיילים הארץ-ישראלים בצבא הבריטי 1939-1946.''' רעננה: משרד הביטחון – ההוצאה לאור, עמ' 80.}}}}
 
יחד עם [[בבה אידלסון]] עסקה בגיוס נשים ל[[חיל העזר לנשים|חיל העזר הבריטי]]. סיפרה אידלסון: "כאשר היינו צריכים לגייס נשים לאיי. טי. אס. ולהקים את הקאדר הראשון של קצינות לצבא הבריטי, ספיקות רבות ליוו אותנו לא ביחס לנחיצות שבדבר, אלא כיצד ואיך נוכל לשמור על דמותנו היהודית והנשית בתוך צבא זר. נעזרתי על ידה של שולמית בבחירת הנשים לאותו קאדר ונוכחתי באיזו מידה היא מכירה כל אחת ואחת מהן, יודעת לעמוד על סגולותיהן מתוך הכרת עשייתן בעבר. שולמית האמינה בנשים שהיא ממליצה עליהן, להיות הראשונות בשירות חשוב זה. התנועה הלכה והתרחבה. אחרי הקאדר הראשון של הקצינות באו אלפים".{{הערה|חסר מקור.}}
 
דמותה כמחנכת באה לידי ביטוי גם בפועלה בהגנה. במאמרה "לדמות המפקד" בביטאון [[דבר הפועלת]], הסבירה: "תנועת ארגון ההגנה היא תנועה מחנכת. על הנוער לדעת כי לא די לאמן את היד, המגן זקוק גם להכשרת הנפש. לכן זקוקים אנו במסגרת זו למגע מחנך, ליחסי מורה וחניך". על דברים אלה אמר [[יצחק שדה]]: "שולמית היא דמות המפקדת האם".{{הערה|ליפשיץ, לרר. '''שולמית קליבנוב: לדיוקנה.''' עמ' 49.}}