הלגיון הערבי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
מאין תקציר עריכה |
||
שורה 17:
הלגיון הערבי היה הצבא הערבי הטוב ביותר ב[[מלחמת העצמאות]] ([[1949]]-[[1947]]). ב[[מלחמת העצמאות]] הלגיון התערב מדי פעם לטובת ערביי [[ארץ ישראל]], עוד לפני הפלישה הכלל ערבית במאי [[1948]], אך לקראת סיום המנדט הבריטים פינו את יחידות הלגיון מהארץ. בכל זאת, ב-[[12 במאי]] הלגיון תקף את [[גוש עציון]] וביתרהו לשניים, עד לכניעת כל ישובי הגוש כעבור יומיים.
באמצע מאי הלגיון חזר ופלש לארץ ישראל, בו זמנית עם יתר צבאות מדינות ערב. מפקד הלגיון, גלב, תיאר בספר זיכרונותיו מ-1957 את שיירת הפלישה לארץ ישראל ב-14 במאי 1948: "ב[[עמאן]] ובכל כפר לאורך הדרך התקהלו אנשים, הריעו ומחאו כפיים בהתלהבות בחלוף כל יחידה על פניהם. הגגות השטוחים והחלונות מלאו נשים וילדים, שצווחותיהם וסלסוליהם גרונותיהם גברו על שאון כלי הרכב...החיילים עלצו כחוגגים...רבים מכלי הרכב עוטרו בענפי הרדוף ירוקים, פורחים בוורוד...המחזה נראה כתהלוכת קרנבל יותר מאשר כשיירת צבא ההולך למלחמה".{{הערה|בני מוריס, '''הדרך לירושלים''', פרק חמישי: הפלישה, עמ' 158.}} הלגיון חסם את הדרך לירושלים באזור [[לטרון]] (בו יחידותיו החזיקו עד ל[[מלחמת ששת הימים]]) ואגב כך חידש את המצור על [[ירושלים]] היהודית. כן התערב בלחימה בירושלים, ובסוף מאי כבש את [[הרובע היהודי]] בירושלים.
לאחר כיבוש [[לוד]] ו[[רמלה]] וגירוש תושביהם ביולי 1948, נשטפו הגדה המערבית ועבר הירדן בגל הפגנות נגד הלגיון, גלב והבריטים. חיילי הלגיון נרגמו ברחובות [[רמאללה]] וכונו "בוגדים" ו"גרועים מיהודים". גלב סיפר שבכפרים בהם עבר ירקו עליו וקראו לו בוגד.{{הערה|בני מוריס, '''הדרך לירושלים''', פרק חמישי: הפלישה, עמ' 185-184.}}
| |||