מסכת דמאי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
תגית: עריכה מיישום נייד
←‏תוכן המסכת: שימוש בתבניות המקשרות לוויקיטקסט
תגית: עריכה מיישום נייד
שורה 9:
פרטי ההלכות במסכת עונים באופן מדוקדק על השאלה - עד כמה ניתן לסמוך על מי שהוא עם-הארץ בעניין תרומות ומעשרות.
 
הרקע החברתי לשאלה זו הוא הריבוד החברתי אצל היהודים בתקופת [[חז"ל]]. חכמי ההלכה בידלו את עצמם ממי שאינו שומר על הכללים עד תומם, והגדירו זאת בגדרים חברתיים. מי שהיה שומר את כללי ה[[הלכה]] לפרטיהם, כולל ההקפדה על אכילת תבואה בטהרה - היה נקרא 'חבר' ({{משנה|דמאי פרק |ב, משנה |ג}}). אלו שלא הקפידו על הלכות הטהרה והלכות המעשרות כונו 'עם-הארץ'. עם זאת, עם הארץ היה נאמן על הפרשת "תרומה גדולה". מעמד ביניים היה לאלו שהיו נאמנים בעניין תרומות ומעשרות, אך לא הקפידו על טהרה, וכל אחד מהם נקרא 'נאמן'{{הערה|{{משנה|דמאי|ב|ב}}}}.
 
על אף הבידול החברתי, היו בין הקבוצות קשרים מסחריים ואף קשרי משפחה. מסכת 'דמאי' מכוונת את תלמידי החכמים, כיצד להתנהג באותן סיטואציות, שבהן הם באים במגע עם עם-הארץ. מבחינה זו, כשם שמסכת דמאי עוסקת ביחסים אלו בענייני תרומות ומעשרות, כך גם עיסוקה של [[מסכת זבים]] - בענייני [[טומאה]] ו[[טהרה]], שכן עם הארץ נחשב כטמא בטומאת [[זב (טמא)|זב]].
 
עם כל זאת, המגמה הכללית של חכמים במסכת היא להקל במקרה של דמאי{{הערה|{{בבלי|כתובות|כד|א}}}}. המסכת פותחת במילים 'הקלין שבדמאי', ומפרטת את המינים שבהם אין חשש תרומות ומעשרות, גם כשלוקחים מעם-הארץ. בכלל, הפרק הראשון כולו עוסק בעניינים שבהם ניתן להקל בדמאי. למשל, מובאת ההלכה שבשבת ניתן לשאול את עם-הארץ לגבי התבואה שלו, והוא הופך לנאמן ליום אחד{{הערה|{{משנה|דמאי|ד|א}}}}.