לאוטה – הבדלי גרסאות

'''לָאוּטָה''' או '''לוּט''' או '''קַתְרוֹס''' היא [[כלי מיתר]] שהתפתח מה[[עוד|עוּד]] הערבי, ושמה גם נגזר משמו הערבי של העוד: אל־עוד. אף על פי שצורתם החיצונית של שני הכלים דומה, הלאוטה בנויה מ[[עץ (חומר גלם)|עץ]] שונה ומנוגנת בסגנון שונה מהעוד, ולכן ה[[גוון (מוזיקה)|גוון הקול]] שלה שונה לגמרי. בניגוד לעוד המנוגן בעזרת [[מפרט]] ומשמש ככלי [[מלודיה|מלודי]], ללאוטה סריגים לרוחב הצוואר והיא מנוגנת בעזרת האצבעות, וכך ניתן להפיק באמצעותה [[פוליפוניה]] (נגינת מספר קולות בו־זמנית) ו[[אקורד]]ים.

 

רובו המוחלט של הרפרטואר ללאוטה מתקופת הרנסאנס והבארוק מתועד בשיטת רישום מוזיקלית הנקראת [[טאבלטורה]], אשר מכוונת את הנגן היכן להניח את אצבעותיו ועל אילו מיתרים לפרוט - זאת בניגוד לשיטת התיווי הרגילה, בה מופיעים הצלילים אשר יש לנגן על גבי [[חמשה]] המציינת את גובהי הצלילים.

 

לקראת אמצע המאה ה-18 השתנו ההרכבים המוזיקליים והאופנה באירופה, והלאוטה איבדה את מעמדה ככלי סולו וככלי [[באסו קונטינואו]], בעיקר בתצורת התֵיאוֹרבּוֹ-לאוטה הכוללת הארכה של חלק מצוואר הכלי והוספת מיתרים המשמשים לליווי הבס מקובל לראות ההרחבה כ[[נבל]].