ויקיפדיה

לני ריפנשטאהל – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מ ←‏תעמולה וסרט תיעודי: קישורים פנימיים
אין תקציר עריכה
שורה 1:
{{עריכה|פסקאות לא מאורגנות, טעויות לשוניות ופיסוק מטעה|נושא=אישים}}
[[קובץ:Bundesarchiv Bild 183-R99035, Adolf Hitler und Leni Riefenstahl crop.jpg|ממוזער|250px|לני ריפנשטאהל עם [[אדולף היטלר]], 1934]]
'''הלנה ברטה אמליה "לני" ריפנשטאהל''' (ב[[גרמנית]]: '''Helene Bertha Amalia Riefenstahl'''){{כ}} ([[22 באוגוסט]] [[1902]] – [[8 בספטמבר]] [[2003]]) הייתה [[במאי קולנוע|במאית קולנוע]] [[צלם (מקצוע)|וצלמת]] [[גרמניה|גרמנייה]], הידועה בעיקר ב[[סרט קולנוע|סרטי]] ה[[התעמולה הנאצית|תעמולה]] הדוקומנטריים שיצרה למען [[המפלגה הנאצית]]. חשיבותה ברייך השלישי וחברותה האישית עם [[אדולף היטלר]] האפילו לחלוטין על הקריירה הקולנועית שלה, אף שהיה גם בה ייחוד, בזכות ה[[אסתטיקה]] וטכניקות ה[[צילום]] שבהן השתמשה בסרטיה. עם תבוסתה של [[גרמניה]] בתום [[מלחמת העולם השנייה]], היא נעצרה, אך לאחר מכן שוחררה ללא האשמות.
 
הסרט "[[ניצחון הרצון]]" העניק לריפנשטאהל תהילת עולם יחד עם אות קלון. על אף שביימה רק שמונה סרטים ומתוכם שניים בלבד קיבלואשר סיקורסוקרו מחוץ ל[[גרמניה]], ריפנשטאהל הייתה דמות מוכרת בעולם כל חייה.
 
הערך התעמולתי של סרטיה שנוצרשנוצרו במהלך שנות השלושים מסייג את רוב הפרשנים המודרניים, אך היסטוריונים קולנועיים משבחים את האסתטיקה בסרטיה כיוצאת מן הכלל. בשבועון הלונדוני "The economist" נכתב: {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=הסרט 'ניצחון הרצון' חתם את שמה של ריפנשטאהל כבמאית הדגולה ביותר של המאה העשרים}}
ב-[[1970]] הוציאה לאור ריפנשטאהל צילומים של שבטי ה[[הרי נובה|נובה]] בדרום [[סודאן]] בכמה ספרים, כגון "Die Nuba". היא הייתה פעילה עד לרגעי חייה האחרונים ואף הוציאה ספרי צילומים תת-מימיים מרהיבים ובעקבותיהם סרט "Impressionen unter Wasser" ב-2002.
 
לאחר מותה, סוכנות החדשות האמריקאית "[[Associated Press"]] תיארה את ריפנשטאהל כ"חלוצה בטכניקות צילום והסרטה". בעיתון הגרמני "Der Tagesspiegel" נכתב:{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=לני חלוצהריפנשטהאל בטכניקותכבשה צילוםעולם והסרטהחדש בקולנוע}}
ה ב-[[BBC]] אמרונכתב עלכי התיעוד הדוקומנטרי שלה: {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=שובר מוסכמות התעשייה הקולנועית, חלוצי בטכניקות שלו המשלב מצלמות עגורן, צילומי נסיעה והרבה מצלמות העובדות יחד בו בזמן}}▼
בעיתון גרמני בברלין "Der Tagesspiegel" נכתב {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=לני ריפנשטהאל כבשה עולם חדש בקולנוע}}
▲ה [[BBC]] אמרו על התיעוד הדוקומנטרי שלה {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=שובר מוסכמות התעשייה הקולנועית, חלוצי בטכניקות שלו המשלב מצלמות עגורן, צילומי נסיעה והרבה מצלמות העובדות יחד בו בזמן}}
 
==התחלה==
ריפנשטאהל נולדה באוגוסט 1902 ב[[ברלין]] למשפחה משגשגת. אביה היה בעליה של חברת חימום ווינטלציה מצליחה וקיווה שבתו תמשיך בעקבותיו, אך אמה האמינה כי עתידה של לני שייך לאור הזרקורים בעסקי השעשועים. ב-[[1918]], בגיל 16, היא החלה לימודי ריקוד בלט בבית הספר לריקוד "Grimm-Reiter" בברלין, והפכה במהרה לתלמידה מצטיינת. ריפנשטאהל צברה שם בחוג הריקוד בברלין ובמהרה עברה גם לשחק בסרטים. היא שיחקה במספר סרטים בבימויו של [[ארנולד פנק]], שאחד מהם היה "The White Hell of Pitz Palu" שנוצר ב-[[1929]]. סרט זה פרסם את שמה של ריפנשטאהל כשחקנית אל מחוץ גבולות גרמניה. ב-[[1932]] ריפנשטאהל הפיקה וביימה סרט בשם "Das Blaue Licht" (האור הכחול) יחד עם [[קרל מאייר]] ו[[הרברט באואר]], שזכה במדליית כסף ב[[פסטיבל הסרטים של ונציה]]. בסרט גילמה ריפנשטאהל נערה כפרית המגנה על מערה הממוקמת על הר. הסרט משך את תשומת לבו של היטלר, שהאמין כי ריפנשטאהל אפיינה בו את האישה הגרמנית המושלמת.
ריפנשטאהל צברה שם בחוג הריקוד בברלין ובמהרה עברה גם לשחק בסרטים. היא שיחקה במספר סרטים בבימויו של [[ארנולד פנק]], שאחד מהם היה "The White Hell of Pitz Palu" שנעשה ב-[[1929]]. סרט זה פרש את היריעה של ריפנשטאהל כשחקנית אל מחוץ גבולות גרמניה. ב-[[1932]] ריפנשטאהל הפיקה וביימה סרט בשם "Das Blaue Licht" (האור הכחול) יחד עם [[קרל מאייר]] ו[[הרברט באואר]], סרט זה זכה במדליית כסף ב[[פסטיבל הסרטים של ונציה]]. בסרט גילמה ריפנשטאהל נערה כפרית המגנה על מערה הממוקמת על הר. הסרט משך את תשומת לבו של היטלר, שהאמין כי ריפנשטאהל אפיינה בו את האישה הגרמנית המושלמת.
 
==רקדנית ושחקנית==
ריפנשטאהל למדה ריקוד מגיל צעיר והחלה את הקריירה שלה כרקדנית בעלת סגנון אישי הידועה בריקוד פרשני. היא הופיעה ברחבי [[אירופה]] ועבדה עם הבמאי [[מקס ריינהרדט]] במופע שמומן על ידי מפיק יהודי בשם [[הארי סוקל]]. בעקבות פציעה בברך במהלך הופעה ב[[פראג]], החלה להתעניין באפשרויות קולנועיות של [[סרט טבע|סרטי טבע]], לאחר שצפתה בסרט על הרים שקסם לה מאוד. היא נסעה להרי האלפים לפגוש את הבמאי ארנולד פנק בתקווה להבטיח לעצמה את התפקיד הראשי בסרטו הבא, אך במקום זאת פגשה את השחקן [[לואי טרנקר]] שמככב בסרטיו של פנק, וזה כתב לבמאי אודותיה.
 
ריפנשטאהל שיחקה בהרבה מ[[סרט הרים|סרטי ההרים]] של הבמאי ארנולד פנק כאישה צעירה, הרפתקנית ומושכת. במהלך הצילומים רכשה מיומנויות טיפוס, ואף למדה טכניקות עבודה בצילום. היא המשיכה בקריירה פורה בסרטים אילמים, והייתה פופולרית בקרב הקהל הגרמני, ומוערכת מאוד בקרב במאים. ב[[1930]] היא הפסידה תפקיד ראשי בסרט "[[המלאך הכחול]]" בבימויו של [[יוזף פון שטרנברג]] ל[[מרלן דיטריך]]. תפקידה האחרון כשחקנית לפני שהפכה לבמאית היה בהפקה משותפת של ארצות הברית וגרמניה בבימויים של ארנולד פנק (בשפה הגרמנית) ו[[טאי גרנט]] (בשפה האנגלית), שם הסרטבסרט "S.O.S Eisberg". הסרט צולם סימולטנית והופק על ידי "Universal Studios". זה היה זה סרטה הראשון והאחרון של ריפנשטאהל שבו שיחקה באנגלית. אחד המעריצים האדוקים שלה באותה התקופה היה [[אדולף היטלר]]. ריפנשטאהל התלוותה לארנולד פנק למשחקים האולימפיים לשנת [[1928]] ב[[סנט מוריץ]], ושם החלה להתעניין בצילום אתלטי והסרטה.
 
משניתנה לה ההזדמנות לביים את הסרט "[[האור הכחול]]", היא לקחה אותה מיד. היא השתחררה מהסגנון של ארנולד פנק שאופיין בסיפורים ריאליסטיים בסט קסום והררי, ואת הסרט הפיקה וביימה (יחד עם קרל מאייר והרברט באואר) כסיפור רומנטי ומיסטי שהתאים יותר לשטח לדעתה. היא כתבה לתסריט, ביימה, כיכבה והפיקה את הסרט תחת שמה "Leni Riefenstahl Productions". "האור הכחול" זכה במדליית כסף בפסטיבל ונציה והוקרן ברחבי אירופה, אך בשאר העולם לא התקבל בזרועות פתוחות לרווחה, וריפנשטאהל האשימה בכך את המבקרים היהודים. ביציאה המחודשת לאקרנים של הסרט ב-[[1938]], הושמטו מהכתוביות שמם של התסריטאי השותף הרברט באואר, והמפיק הארי סוקל, שניהם יהודים. ישנן טענות המאששות כי זו הייתה פקודתה של ריפנשטאהל. מאוחר יותר העבירה הבמאית את שמו של התסריטאי השותף לתועמלן הנאצי [[יוליוס שטרייכר]]. ריפנשטאהל קיבלה הזמנה מ[[הוליווד]] להגיע וליצור סרטים, אך היא דחתה את ההצעה בטענה שהיא רוצה להישאר בגרמניה עם בן זוגה.
 
==תעמולה וסרט תיעודי==
ריפנשטאהל שמעה את המועמד לראשות ממשלת גרמניה אדולף היטלר נואם בכנס ב-[[1932]], והייתה מהופנטת מכישרונו כדובר ציבורי. היא תיארה את החוויה בספר הזכרונות שלה: {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=היה לי חיזיון כמעט אפוקליפטי שאותו לא אשכח לעולם. נראה היה כאילו האדמה נפערה לפניי, כמו חצי כדור שנבקע במרכזו ונפלט ממנו זרם מים כל כך עוצמתי שנגע בכיפת השמיים והרעיד את אדמה}}
על פי העיתון "Daily Express" בתאריך ה-[[24 באפריל]] [[1934]], לני ריפנשטאהל קראה את "[[מיין קמפף]]" בזמן הפקת הסרט "האור הכחול", מאמר העיתון מצטט את תגובתה: {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=הספר הותיר עליי רושם עצום. הפכתי לנציונלית סוציאליסטית לאחר קריאת העמוד הראשון. חשתי כי אדם שכתב ספר כזה, יוכל ללא כל צל של ספק להוביל את גרמניה, שמחתי מאוד, שאיש כזה הגיע}}
היא כתבה להיטלר בבקשה להיפגש עמו, ולאחר פגישתם הוצעה לה ההזדמנות לביים את הסרט "Sieg des Glaubens", פיצ'ר שאורכו כשעה, על כנס המפלגה הנאצית החמישית ב[[נירנברג]] בשנת 1933. ריפנשטאהל הסכימה לביים את הסרט, לאחר שתשוב מהפקת סרט ב[[גרינלנד]]. הקטעים המעטים ששרדו, כנראה בשל השמדתו המכוונת לאור הופעתם של דמויות מפתח שחוסלו ב"[[ליל הסכינים הארוכות]]", מציגים אנדרלמוסיה קולנועית מבולבלת בה נעדר סנכרון בין המצלמה והמצולמים.
 
משהתרשם מכשרונה של ריפנשטאהל, ביקש ממנה היטלר שתצלם את הכנס הבא בנירנברג ב-[[1934]]. תחילה, על פי ספר הזכרונות של ריפנשטאהל, היא סירבה ולא הייתה מוכנה ליצור עוד סרטים בעלי תוכן נאצי, ובמקום זאת הציעה לביים סרט המבוסס על האופרה האהובה על היטלר "Eugen d'Albert's Tiefland". ריפנשטאהל קיבלה מימון פרטי להפקה, אך הצילומים בספרד הורדו מהפרק. היטלר הצליחה לשכנע אותה לצלם את הסרט "Triumph" במקום, בתנאי שהיא לא תתבקש ליצור עוד סרטים למען המפלגה. היא אף ביקשה מהיטלר את החופש לשוב ולשחק בסרטים: {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=אני לא אוכל להמשיך לחיות אם אצטרך לוותר על משחק}}
הסרט "[[ניצחון הרצון]]" מתעד את [[אתר הכינוסים של המפלגה הנאצית|ועידת המפלגה הנאצית]] בנירנברג. הסרט צולם בידי 36 צלמים וכלל למעלה ממאה אלף [[סטטיסט|ניצבים]]. סרטה של ריפנשטאהל, בשונה מהסרטים התיעודיים הנאציים הקודמים, לא היווה פרץ אידאולוגי בוטה. היא הצליחה, בכישרון רב, להציג כינוס מפלגתי משמים בצורה אסתטית ומהפנטת. הכינוס לא היה רגיל, אלא נערך תוך כדי מחשבה מתמדת לגבי האספקט התיעודי. במידה רבה, נוצרה האחדה מסוימת בין בימוי הסרט ובימוי הכינוס שנעשה במידה רבה לטובת הסרט. השילוב יצר מפגן מפואר ומאורגן והעביר היטב את הכיוון הטוטאלי החדש של האמנות המגויסת ואת חשיבות השימוש במדיום הקולנוע ובצילום הפוטוגני כדי להגיע אל הציבור. הצלחה נוספת של ריפנשטאהל בסרט זה הייתה יישום עקרונות האידאולוגיה הנאצית באופן אמנותי: הפיהרר מועלה למדרגלמדרגת אל כאשר הוא מצולם בתחילת הסרט בהגיעו לנירנברג במטוס לשמחתו של הקהל הבלונדיני. זוויות הצילום הנמוכות, הלונג שוטים המציבים את הפיהרר במרכז ההמון המסודר בשורות., כל אלו מאדירים את הפיהרר ומעבירים את המסר כי דמותו היא אייקון שסוגדים לו, שכן הפיהרר הוא המדינה.
"ניצחון הרצון" הוכר כיצירה אפית וחדשנית בתחום הסרט התיעודי, הסרט הפך ליצירה הפועמת והמצליחה בגרמניה, אך נאסר לצפייה בארצות הברית מכיוון שהיה סרט תעמולה של המפלגה הנאצית. עותק של הסרט נשמר במוזיאון לאמנות מודרנית ונחשף בפני אנשים בודדים בלבד. הסרט זכה במספר פרסים בינלאומיים כדוגמה לשובר מוסכמות בתעשיית הקולנוע ואף נחשב לאחד מסרטי התעמולה המשפיעים ביותר אי פעם. הסרט הפך את לני ריפנשטאהל לבמאית הראשונה שקיבלה הכרה בינלאומית. בראיונות לסרט "The Wonderful, Horrible Life of Leni Riefenstahl" שנעשה ב-[[1993]], ריפנשטאהל מכחישה בכל תוקף שהתכוונה לעשות סרט פרו נאצי, ושהיא הזדעזעה בשימוש שנעשה בסרט.▼
 
שוב, למרות הנדר לא ליצור סרטים נוספים למפלגה הנאצית, ב-[[1935]] צילמה ריפנשטאהל את הסרט "18Minute Day Of Freedom: Armed Forces" על הצבא הגרמני. כמו סרטי המפלגה הקודמים, גם סרט זה צולם בכנס המפלגה הנאצית בנירנברג. בכנס נירנברג בשנת 1934 הגיעו כמיליון אזרחים לכנס, ובכל שנה נוספו עוד ועוד משתתפים. כנס נירנברג ב-1935 נודע בעיקר בשל ההצהרה על מצב היהודים בגרמניה, [[חוקי נירנברג]], שבשביל היהודים באירופה יהפכו לעניין של חיים ומוות בעתיד לבוא. ריפנשטאהל הכחישה את עשיית הסרט, עד אשר נמצא עותק ב[[ 1971]].▼
▲"ניצחון הרצון" הוכר כיצירה אפית וחדשנית בתחום הסרט התיעודי, הסרט הפך ליצירה הפועמת והמצליחה בגרמניה, אך נאסר לצפייה בארצות הברית מכיוון שהיה סרט תעמולה של המפלגה הנאצית. עותק של הסרט נשמר במוזיאון לאמנות מודרנית ונחשף בפני אנשים בודדים בלבד. הסרט זכה במספר פרסים בינלאומיים כדוגמה לשובר מוסכמות בתעשיית הקולנוע ואף נחשב לאחד מסרטי התעמולה המשפיעים ביותר אי פעם. הסרט הפך את לני ריפנשטאהל לבמאית הראשונה שקיבלה הכרה בינלאומית. בראיונות לסרט "The Wonderful, Horrible Life of Leni Riefenstahl" שנעשה ב-[[1993]], ריפנשטאהל מכחישה בכל תוקף שהתכוונה לעשות סרט פרו נאצי, ושהיא הזדעזעה בשימושמהשימוש שנעשה בסרט.
ב-[[1936]] הזמין היטלר את ריפנשטאהל לצלם את המשחקים האולימפיים בברלין. היא אף נסעה ל[[יוון]] לצלם את האתר מקורי של המשחקים האולימפיים - [[אולימפיה]], ושם סייע לה צלם יווני. חומרי הצילום הפכו במהרה לסרט מפורסם אחר, "[[אולימפיה (סרט)|אולימפיה]]", שתיאר את המשחקים [[אולימפיאדת ברלין (1936)|האולימפיים]] שנערכו בשנה זו בברלין. הסרט, שהופק בשיתוף שר התעמולה [[יוזף גבלס]], מאדיר את הנאצים כיורשי [[יוון העתיקה| יוון הקלאסית]] ומציג את גרמניה כמדינה נאורה, המקדמת את ה[[ספורט]] באופן שוויוני. זו הייתה מטרתה של ריפנשטאהל, אשר כיוונה אל [[דעת קהל|דעת הקהל]] במדינות אירופה המערבית. הסרט הוא שיר הלל לפולחן הגוף הנאצי ומוקיר את האתלטיות בה ניחן [[הגזע הארי]]. הסרט הזה השפיע מאוד על הצילום המודרני של ספורט. ריפנשטאהל צילמה מתחרים רבים, לרבות האפריקאי האמריקאי [[ג'סי אוונס]], שאחר כך יהפוך לצילום מאוד מפורסם.▼
 
הפרמיירה של הסרט "אולימפיה" נערכה ביום הולדתו ה-49 של היטלר, ב-[[1938]]. ריפנשטאהל חברה לסיור פרסום אמריקאי על מנת שהסרט יתקבל גם שם. היא הגיעה לניו יורק בנובמבר 1938, 5 ימים לפני "[[ליל הבדולח]]", וכאשר החדשות על המאורע הגיעו לארצות הברית, ריפנשטאהל טענה כי ידו של היטלר אינה במעשה. ב-18 בנובמבר קיבל אותה [[הנרי פורד]] ב[[דיטרויט]], והסרט "אולימפיה" הוקרן במועדון המהנדסים של שיקגו יומיים אחר כך. בהוליווד קיבל אותה הקונסול הגרמני ג'ורג' גיסלינג ב-[[24 בנובמבר]]. היא נפגשה עם [[וולט דיסני]] ב-[[8 בדצמבר]], והוא לקח אותה לסיור בן 3 שעות של הפקת הסרט "[[פנטסיה (סרט)|פנטזיה]]".▼
▲שוב, למרות הנדר לא ליצור סרטים נוספים למפלגה הנאצית, ב-[[1935]] צילמה ריפנשטאהל את הסרט "18Minute Day Of Freedom: Armed Forces" על הצבא הגרמני. כמו סרטי המפלגה הקודמים, גם סרט זה צולם בכנס המפלגה הנאצית בנירנברג. בכנס נירנברג בשנת 1934 הגיעו כמיליון אזרחים לכנס, ובכל שנה נוספו עוד ועוד משתתפים. כנס נירנברג ב-1935 נודע בעיקר בשל ההצהרה על מצב היהודים בגרמניה, [[חוקי נירנברג]], שבשביל היהודים באירופה יהפכו לעניין של חיים ומוות בעתיד לבוא. ריפנשטאהל הכחישה את עשיית הסרט, עד אשר נמצא עותק ב-[[ 1971]].
לאחר שהתגלו יומני גבלס, החוקרים גילו שריפנשטאהל הייתה מיודדת עם [[יוזף גבלס]] ועם אשתו מגדה, יחד הם בילו באירועים והלכו לצפות באופרה לעתים, אך גבלס היה מתוסכל מכך שריפנשטאהל עצרה את התקדמותו במפלגה וקינא בהשפעתה על היטלר, הוא ראה בה איום. גבלס אמנם העריך את ריפנשטאהל כיוצרת, אך לא הסכים עם התקציב המוגזם שהמפלגה הנאצית הוציאה על ההפקות של סרטיה.▼
 
▲ב-[[1936]] הזמין היטלר את ריפנשטאהל לצלם את המשחקים האולימפיים בברלין. היא אף נסעה ל[[יוון]] לצלם את האתר מקורי של המשחקים האולימפיים - [[אולימפיה]], ושם סייע לה צלם יווני. חומרי הצילום הפכו במהרה לסרט מפורסם אחר, "[[אולימפיה (סרט)|אולימפיה]]", שתיאר את המשחקים [[אולימפיאדת ברלין (1936)|האולימפיים]] שנערכו בשנה זו בברלין. הסרט, שהופק בשיתוף שר התעמולה [[יוזף גבלס]], מאדיר את הנאצים כיורשי [[יוון העתיקה| יוון הקלאסית]] ומציג את גרמניה כמדינה נאורה, המקדמת את ה[[ספורט]] באופן שוויוני. זו הייתה מטרתה של ריפנשטאהל, אשר כיוונה אל [[דעת קהל|דעת הקהל]] במדינות אירופה המערבית. הסרט הוא שיר הלל לפולחן הגוף הנאצי ומוקיר את האתלטיות בה ניחן [[הגזע הארי]]. הסרטסרט הזהזה השפיע מאוד על הצילום המודרני של ספורט. ריפנשטאהל צילמה מתחרים רבים, לרבות האפריקאי האמריקאי [[ג'סי אוונס]], שאחר כך יהפוך לצילום מפורסם מאוד מפורסם.
 
▲הפרמיירה של הסרט "אולימפיה" נערכה ביום הולדתו ה-49 של היטלר, ב-[[1938]]. ריפנשטאהל חברה לסיור פרסום אמריקאי על מנת שהסרט יתקבל גם שם. היא הגיעה לניו יורק בנובמבר 1938, 5 ימים לפני "[[ליל הבדולח]]", וכאשר החדשות על המאורע הגיעו לארצות הברית, ריפנשטאהל טענה כי ידו של היטלר אינה במעשה. ב-18 בנובמבר קיבל אותה [[הנרי פורד]] ב[[דיטרויט]], והסרט "אולימפיה" הוקרן במועדון המהנדסים של שיקגו יומיים אחר כך. בהוליווד קיבל אותה הקונסול הגרמני ג'ורג' גיסלינג ב-[[24 בנובמבר]]. היא נפגשה עם [[וולט דיסני]] ב-[[8 בדצמבר]], והוא לקח אותה לסיור בן 3 שעות של הפקת הסרט "[[פנטסיה (סרט)|פנטזיה]]".
 
▲לאחר שהתגלו יומני גבלס, החוקרים גילו החוקרים שריפנשטאהל הייתה מיודדת עם [[יוזף גבלס]] ועם אשתו מגדה, יחד הם בילו באירועים והלכו לצפות באופרה לעתים, אך גבלס היה מתוסכל מכך שריפנשטאהל עצרה את התקדמותו במפלגה וקינא בהשפעתה על היטלר, הוא ראה בה איום. גבלס אמנם העריך את ריפנשטאהל כיוצרת, אך לא הסכים עם התקציב המוגזם שהמפלגה הנאצית הוציאה על ההפקות של סרטיה.
 
==מלחמת העולם השנייה==
שורה 81 ⟵ 85:
* [[יום החופש: הצבא שלנו]] (1935)
* [[ניצחון הרצון]] (1935)
* [[אולימפיה (1938סרט)| אולימפיה]] (1938)
* [[אדמה שטוחה]] (1954)
 
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/לני_ריפנשטאהל"