סטיוארט סאטקליף – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
ניצנק (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
שורה 22:
ב-1960 הגיעה הלהקה להמבורג לאחר שפיט בסט הצטרף אליה כמתופף קבוע ואלן וויליאמס השיג לה חוזה הופעות ברובע השעשועים המפוקפק של העיר, ריפרבהן.
 
הפופולריות של סטיוארט גברה באותם הימים אחרי שהתחילשהחל להופיע חמוש במשקפי שמש שחורים ומכנסיים הדוקים, אשר נתנו לו מראה שהזכיר את [[ג'יימס דין]]. במסגרת הופעות הביטלס נהג סטיוארט לשיר את שירו של אלויס פרסלי "אהוב אותי ברכות" ובשל כך זכה לתשואות רבות, גם ביחס לחברי הלהקה האחרים, מה שהגביר את החיכוך בינו לבין מקרטני שסבר שאין בלהקה מקום לסטיוארט בשל כישורי הנגינה הדלים שלו. גם לנון החל לבקר את נגינתו ולהתבדח על חשבון קומתו הנמוכה ונגינתו הבסיסית.
 
בהמבורג הכיר סטיוארט את הצלמת המלמדת אסטריד קירשהר, אשר צילמה אותו ואת יתר חברי להקתו באתרים שונים בעיר. אסטריד וסטיוארט ניהלו רומן ובסופו של דבר עבר סטיוארט להתגורר בבית אמה.
שורה 31:
 
== אסטריד קירשהר ==
אסטריד קירשהר הייתה צלמת מתלמדת שחיה עם אמה האלמנה, נילסה, ברחוב אמביוטלר שטראסה בחלק העשיר של פרבר אלטונה בהמבורג אלטונה. סאטקליף וקירשהר נפגשו במועדון קייזקלר שבאזור ריפרבהן, שם הופיעו הביטלס. לאחר שצילמה את הלהקה, הזמניההזמינה אסטריד את חבריה לבית אמה לכוס תה והראתה להם את חדר השינה שלה, שקירותיו ורהיטיו היו צבועים בצבע שחור. סאטקליף החל לצאת עם אסטריד זמן קצר לאחר מכן.
 
סאטקליף כתב לחבריו שהוא מאוהב בקירשהר. בסט סיפר כי תחילתה של מערכת היחסים שלהם היתה, "כמו אחד מאותם סיפורי אגדות". אסטריד וסטיוארט התארסו ב-[[30 בנובמבר]] 1960, והחליפו טבעות, כנהוג בגרמניה. סטיוארט אמר לאסטריד שהוא רוצה להיות מורה לאמנות בלונדון או בגרמניה. לאחר שעבר להתגורר בבית משפחת קירשהר החל סטיוארט להתלבש בסגנון הייחודי שלה ולעתים אף שאל את בגדיה. הוא לבש מכנסי עור, מעילים עם צווארון וצעיפים ארוכים.
 
== האמנות ==
כשרונו האמנותי של סאטקליף התבלט כבר בגיל צעיר. הלן אנדרסון (עמיתתו לכיתה במכללה האמנויות של [[ליברפול]]) זוכרת כי עבודותיו המוקדמות היו מאוד אגרסיביות, עם צבעים כהים וסוערים, לא מה שציפית מתלמיד שקט כפי שסטיוארט הצטייר". אחד הציורים של סאטקליף הוצג בגלריה לאמנות ווקר ב[[ליברפול]] במסגרת תערוכת ג'ון מור (מנובמבר 1959 עד ינואר 1960). לאחר התערוכה, מור קנה ציור של סטיוארט ששמו "ציור קיץ" תמורת 65 ליש"ט, שהיה אז שווה ערך לשכר של 6-7 שבועות עבור עובד ממוצע. רוד מאריי זוכר כי הציור צויר על גבי לוח, לא בד, והיה צורך לחתוך אותו לשני חלקים בגלל גודלו. מאריי הוסיף כי רק אחד החלקים בעצם הוצג בתערוכה, אבלאך בכל זאת, מור קנה את הציור בשביל הבן שלו.
 
אחרי שסאטקליף פגש את קירשהר הוא החליט לעזוב את הביטלס וללמוד במכללה לאמנות בהמבורג בחודש יוני 1961 (לאחר שלא קיבל תעודת הוראה באמנות מהמכללה של [[ליברפול]]), תחת הנחייתו של פאולוצי, שמאוחר יותר כתב דו"ח הקובע כי סאטקליף היה אחד הטובים מבין תלמידיו: "סאטקליף מוכשר מאוד, אינטליגנטי מאוד. עד כה הוא אחד התלמידים הטובים ביותר שיש לי".
 
יצירותיו המעטות של סאטקליף ששרדו חושפות השפעה של אמנים מופשטים בריטיים ואירופיים שהיו חלק מתנועת האקספרסיוניזם המופשט בארצות הברית. סאטקליף היה צייר מופשט עד סוף שנת 19501960, לרבות "ציור הקיץ", שנרכשושנרכש על ידי מור. עבודותיו של סאטקליף הן בנות השוואה לאלו של ג'ון הוילנד וניקולס דה סטאל, אם כי הם ליריים יותר (סאטקליף השתמש בשם הבמה "סטו דה סטאל" על שם ניקולס דה סטאל, כשניגן עם הביטלס בסיור ההופעות שערכו בסקוטלנד באביב 1960). תמונתו "המבורג מספר 2" נרכשנרכשה על ידי הגלריה לאמנות ווקר ב[[ליברפול]], והואוהיא אחדאחת מסדרה בשם "המבורג". האמנים באירופה (כולל פאולוצי) השפיעו גם השפיעוכן על סאטקליף באותה תקופה. בבעלות הגלרייתגלריית האמנות ווקר יצירות נוספות של סאטקליף, כגון "דיוקן עצמי" (בפחם) ו"הצליבה". לנון תלה שניים מציוריו של סאטקליף בביתו (קנווד).
 
== המוות ==
בעודו בגרמניה, החל סאטקליף לסבול כאבי ראש עזים ומרגישות יתר לאור. אסטריד סיפרה כי חלק מהתקפי כאבי הראש אף עיוורו אותו באופן זמני. בשנת 1962, התמוטט סטיוארט באמצע הכיתה במכללה לאמנות בהמבורג. אמה של אסטריד הזעיקהלקחה אותו למספר רופאים שביצעו בדיקות שונות כדי לגלות את פשר כאבי הראש, אך לא הצליחו לגלות מהו בדיוק הגורם להם. הם הציעו לו לחזור ל[[אנגליה]] ולהבדקולהיבדק בבית חולים עם יכולות גבוהות יותר. סטיוארט עשה כן, אך תשובת הרופאים האנגליים הייתה כי הכל בסדר איתו והוא שב להמבורג. מצבו של סטיוארט הלך והחמיר, ולאחר ששוב התמוטט ב-[[10 באפריל]] 1962, הוא נלקח לבית החולים על ידי אסטריד, סטיוארט מת לפני שהאמבולנס הגיע ליעדו. סיבת המוות התגלתה כ[[מפרצת]], מה שגרם ל[[דימום תוך-גולגולתי]].
 
למחרת, ב-[[11 באפריל]] 1962, פגשה אסטריד את חברי הביטלס בנמל התעופה של המבורג וסיפרה להם כי סטיוארט מת זמן קצר קודם לכן. ג'ון לנון נשבר לשמע החדשות על מות חברו שאותו כל כך אהב. אמו של סאטקליף טסה להמבורג למחרת עם מנהל הלהקה [[בריאן אפשטיין]] כדי לקחת את גופת בנו בחזרה ל[[ליברפול]]. אביו של סאטקליף לא שמע על מותו של בנו במשך שלושה שבועות, כיוון שהוא היה על אוניה בדרך ל[[דרום אמריקה]]. את החדשות הוא שמע עם הגיעו ל[[בואנוס איירס]] מפי כומר שהתבקש לעשות כן על ידי המשפחה. לאחר מותו של סאטקליף, קירשהר כתבה לאמו מכתב ובו התנצלה על היעדרותה מההלוויה שלו ב[[ליברפול]] מפאת מחלה. היא סיפרה במכתב עד כמה היא ולנון מתגעגעים אליו: "הו אמא, הוא (לנון) במצב רוח נורא עכשיו, הוא פשוט לא יכול להאמין כי יקירו, סטיוארט, לא יחזור לעולם. הוא רק בוכה .... ג'ון נפלא אלי, הוא אומר שהוא הכיר ואוהב את סטיוארט כל כך עד שהוא יכול להבין אותי".
שורה 67:
כמו כן, נכתבו מספר ספרים על חייו של סטיוארט סאטקליף:
 
Backbeat, סטיוארט סאטקליף, החיפושית האבודה ([[1994]]) מאת אלן קלייסון ופאולין סאטקליף;
 
סטיוארט, חייו ואמנותו של סטיוארט סאטקליף ([[1995]]) מאת פאולין סאטקליף וקיי וויליאמס;
הצלסטיוארט, חייו ואמנותו של הביטלס, סטיוארט סאטקליף, ומועדון הלבבות הבודדים שלו ([[20011995]]) מאת פאולין סאטקליף ודאגלסוקיי תומפסוןוויליאמס;
 
סטיוארט סאטקליף: מבט לאחור ([[2008]]) מאת מת'יו ח. קלו וקולין פאלוס;
הצל של הביטלס, סטיוארט סאטקליף, ומועדון הלבבות הבודדים שלו ([[2001]]) מאת פאולין סאטקליף ודאגלס תומפסון;
 
סטיוארט סאטקליף: מבט לאחור ([[2008]]) מאת מת'יו ח. קלו וקולין פאלוס;
 
תינוק בשחור ([[2010]]) מאת ארנה בלסטורף;