מועאויה הראשון – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←דרכו של מועאויה לח'ליפות: "שגויס" -> "שגויסו" תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
←דרכו של מועאויה לח'ליפות: "מועאיה" -> "מועאוויה" תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
||
שורה 7:
כל תקופת כהונתו של מועאויה כמושל סוריה אופיינה בעצמאות יחסית, מסים שנגבו בתחום שליטתו לא הועברו ל[[מכה]] ו[[אל-מדינה]] וצבאו התבסס על כוחות קבע ולא על שבטים בדואים שגויסו אד הוק למערכה מסוימת כמו כוחות ערבים אחרים במזרח התיכון. עצמאות זו, יחד עם כישרונו הדיפלומטי המוכח של מעאויה, הובילו לשלטון מוצלח במושגי אותו הזמן, וכתוצאה מכך תושבי סוריה נשארו תומכיו של מעאויה בהמשך דרכו כח'ליף.
בשנת [[656]] נרצח עות'מאן ותחתיו עלה הח'ליף [[עלי אבן אבי טאלב]]. למרות שעלי לא היה מעורב ישירות ברצח עות'מאן הוא לא עצר את הרוצחים ובראשם [[מאליכ אל אשתר]] ממנהיגי כופה. כראש משפחת בני אומיה הייתה מוטלת על מועאויה המשימה לנקום את מות עות'מאן. מועאויה התנה את ה"ביעה" (שבועת האמונים) לעלי כח'ליף בהבאתם של רוצחי עות'מאן לדין על ידי עלי עצמו או מי מטעמו, כיוון שרוצחי עות'מאן נמנו עם תומכי עלי ("שיעת עלי" - شيعة علي), וסירב לעזוב את תפקידו כמושל סוריה במצוות עלי. בתגובה לדברים אלה שלח עלי איגרת באמצעות שליח מטעמו אל מועאוויה ובאיגרת קריאה לשבועת אמונים לעלי ולאחר מכן יוכלו לבקש את הבאתם של רוצחי עות'מאן לדין. לאחר התיעצויות עם יועציו החליט מועאוויה לדחות את הבקשה של עלי ושב וקרא לעלי להביא את הרוצחים לדין בטרם ישבעו אמונים לעלי. כתוצאה מהמבוי הסתום שלח מועאוויה כח צבאי בראשות אלזובייר בן אלעוואם (الزبير بن العوام) וטלחה בן עבייד אללה (طلحة بن عبيد الله) כדי שיבואו חשבון עם רוצחי עות'מאן. אלה יצאו לבצרה כדי לדון עם עלי בעניין רוצחי עות'מאן, אך רוצחי עות'מאן שהיו בצבא עלי רצחו אותם. דבר זה עורר את חמתו של מועאוויה והוא החל להכין צבא למערכה בינו לבין עלי. עלי יצא לעבר העיר כופה, שם אסף עשרת אלפים חיילים בכללם את אנשיו של מאליכ אל אשתר ובשנת [[657]] יצא בראש צבאו במעלה ה[[פרת]] לכיוון סוריה. ליד העיר ציפין נערכו שני הצבאות במשך שלושה חודשים ללא קרב, בתום תקופת המתנה [[קרב ציפין|תקפו כוחותיו של עלי]], אך חייליו של
המאבק הבא בין עלי למועאויה סבב סביב [[מצרים]], עלי ביקש למנות כמושל מצרים את מאליכ אל אשתר נאמנו, בעוד מועאויה ביקש למנות את עמר אבן אל עאץ. גם במאבק זה ניצח מועאויה, אשר הסתייע בבסיס כוחו בסוריה.
|