ויקיפדיה

שנה ללא קיץ – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
אין תקציר עריכה
מ ויקיזציה, תקלדה, קו מפריד בטווח מספרים, ויקישיתוף בשורה
שורה 1:
[[קובץ:Caldera Mt Tambora Sumbawa Indonesia.jpg|שמאל|ממוזער|250px|טמבורה]]
[[קובץ:Sunspot Numbers.png|שמאל|ממוזער|250px|מיקום שנת 1816 במינימום דלטון]]
[[קובץ:Sunspot Numbers.png|שמאל|ממוזער|250px|מיקום שנת 1816 במינימום דלטון]]'''שנה ללא קיץ''' הינו הכינוי שניתן לשנת [[1816]], במהלכה חל [[חורף געשי]] עקב [[התפרצות-על]] של [[הר געש|הר הגעש]] [[טמבורה]]. הר געש זה שוכן באי [[סומבאווה]] שב[[אינדונזיה]] (אז חלק מאיי הודו המזרחית ההולנדית) והתפרץ שנה קודם לכן, ב-[[5 באפריל]] [[1815]], ושנית חמישה ימים לאחר מכן. ההתפרצות הייתה קטסטרופאלית מבחינה מקומית ונחשבת לקטלנית ביותר בהיסטוריה כולה{{הערה|Oppenheimer 2011: 77 }}. בנוסף, היא חוללה ירידת [[טמפרטורה|טמפרטורות]] משמעותית בשנים הבאות, שהשפיעה על כלל העולם בדרגות שונות{{הערה|שם=:0|Bragg, 2016}}.[[קובץ:1816 summer.png|שמאל|ממוזער|250px|חריגה בטמפרטורות באירופה בחורף 1816 ביחס לשנים 1971–2000]]▼
[[קובץ:1816 summer.png|שמאל|ממוזער|250px|חריגה בטמפרטורות באירופה בחורף 1816 ביחס לשנים 1971–2000]]
▲[[קובץ:Sunspot Numbers.png|שמאל|ממוזער|250px|מיקום שנת 1816 במינימום דלטון]]'''שנה ללא קיץ''' הינוהוא הכינוי שניתן לשנת [[1816]], במהלכה חל [[חורף געשי]] עקב [[התפרצות-על]] של [[הר געש|הר הגעש]] [[טמבורה]]. הר געש זה שוכן באי [[סומבאווה]] שב[[אינדונזיה]] (אז חלק מאיי הודו המזרחית ההולנדית) והתפרץ שנה קודם לכן, ב-[[5 באפריל]] [[1815]], ושנית חמישה ימים לאחר מכן. ההתפרצות הייתה קטסטרופאלית מבחינה מקומית ונחשבת לקטלנית ביותר בהיסטוריה כולה{{הערה|Oppenheimer 2011: 77 }}. בנוסף, היא חוללה ירידת [[טמפרטורה|טמפרטורות]] משמעותית בשנים הבאות, שהשפיעה על כלל העולםכדור הארץ בדרגות שונות{{הערה|שם=:0|Bragg, 2016}}.[[קובץ:1816 summer.png|שמאל|ממוזער|250px|חריגה בטמפרטורות באירופה בחורף 1816 ביחס לשנים 1971–2000]]
 
==גורמים==
 
==== רקע - התפרצות העל ====
טרם התפרצותו, הגיעה פסגתו של טמבורה לגובה מוערך של כ-4,200 מ'מטר. הוא נחשב להר כבוי או בלתי פעיל עד [[1812]], אז החלה התעוררותו, שהתבטאה בעיקר ב[[רעידת אדמה|רעידות אדמה]] והתפרצויות מינוריות של אדים ואפר{{הערה|Cao, Li and Yang 2012:  587}}. במהלך התפרצותו הראשונה נפלט עמוד עשן ואפר לגובה של כ-25 קילומטרים, והיא נשמעה למרחק של עד אלף קילומטר. לאחר חמישה ימים (ב-10 באפריל 1815), התרחשה התפרצות שנייה, גדולה יותר מן הראשונה ומכל התפרצות אחרת בהיסטוריה: 7 במדד התפרצות געשית (Volcanic Explosivity Index). נפלטו ממנו 150 קילומטרים מעוקבים של מגמה, בצורת עמוד עשן, אפר ו[[פומיס]] שהגיע לגובה של 43 ק"מ. בהתאם לכך, רעשי הפיצוץ חצו מרחקים גדולים אף יותר, ונשמעו ב[[סומטרה]] (2,500 ק"מ מערבה מסומבאווה) וב[[איי מאלוקו]] (1,400 ק"מ מזרחה מסומבאווה). לאחר ההתפרצות השנייה, עומד גובהו של טמבורה על 2,863 מ'מטר{{הערה|Cao, Li and Yang 2012:  588}}.
 
עוצמת ההתפרצות הזניקה את הפסולת הוולקנית עד הגעתה ל[[סטרטוספירה]] (שכבה אטמוספירית הנמצאת 17-1111–17 ק"מ מעל פני [[כדור הארץ]]{{הערה|Oppenheimer 2011: 54}}). ה[[גופרית]] שבאפר ובפומיס התחמצנה ונוצרו חלקיקי [[סולפט]] (SO<sub>2</sub>, חומצה גופריתית). הימצאותם של החלקיקים בסטרטוספרה לא אפשרה את שטיפתם מהאוויר. כך, הם יצרו מסך אבק עמיד יחסית שסינן את [[קרני השמש]], מנע מהן להגיע לפני כדור הארץ ולחממו, והחזירן אל ה[[חלל]]. דבר זה גרם לירידה משמעותית של הטמפרטורות ב[[חצי הכדור הצפוני]]. לפי הערכות, כחמש שנים חלפו עד שחלקיקי הסולפט נשטפו לבסוף מהאטמוספירה{{הערה|שם=:0}}.
 
גורם נוסף למזג האוויר הקר במיוחד היה שפל חסר-תקדים בעת המודרנית של [[השמש#פעילות סולארית|פעילות שמש]]. שפל זה מכונה [[מינימום דלטון]] על שם ה[[מטאורולוגיה|מטאורולוג]] ה[[אנגלי]] [[ג'ון דלטון]].
 
==== התוצאות המידיות ====
שורה 15 ⟵ 17:
האפר שנפלט מטמבורה כיסה את איי סומבאווה (60-50 ס"מ){{הערה|Boers 1995: 43}} ולומבוק, ולאחר שנישא מערבה בעזרת [[מונסון|מונסונים]], כיסה אף את האי [[באלי]] בשכבה עבה בעומק של כ-36 ס"מ; כך נהרסה הצמחייה באיים אלו. מי השתייה זוהמו ותרמו להפצת מחלות מידבקות. 95% אחוזים מיבול ה[[אורז]] הושמד, ועל תושבי האיים סומבאווה ובאלי ריחפה סכנת גוויעה ברעב; דיווחים מאוחרים מתארים כיצד עשרות אלפים מהם ביקשו למכור את עצמם או את ילדיהם ל[[עבדות]], עבור קילוגרמים ספורים של אורז. סטמפורד ראפלס{{הערה|{{אנ|Stamford Raffles}}}}, סגן-מושל [[ג'אווה]] הבריטית, לא היה מודע עד לאוגוסט 1815 למצבם של שורדי ההתפרצות בסומבאווה, אז שלח אליהם ספינה אחת עמוסה באורז{{הערה|Wood 2008: 49}}. נטען כי ראפלס, שהתנגד לעבדות וסגר את שוק העבדים של בטביה (Batavia - כיום [[ג'קרטה]]), תרם בכך למותם של אנשים רבים מרעב (מכיוון שמכירתם לעבדות הייתה דרכם היחידה להשיג ביטחון חברתי ותזונתי){{הערה|Wood 2008: 50-51}}.
 
בניסיון להסביר [[אסון טבע]] זה, נוצר [[סיפור עם]] סומבאווי אודות סיבת ההתפרצות: נסיך טמבורה עורר עליו את זעמו של [[אללה]] משום שהגיש ל[[חאג']] מסלמימוסלמי בשר לא כשר ולאחר מכן הרגו{{הערה|Boers 1995: 38}}.
 
==השפעה עולמית==
 
==== אירופה ====
בעת התפרצותו של טמבורה באפריל 1815, שב [[נפוליאון בונפרטה|נפוליאון]] מ[[גלות]]ו ב[[אלבה (אי)|אי אלבה]] ל[[פריז]] וכינס סביבו את צבאו, עמו נלחם חודשיים לאחר מכן ב[[קרב ווטרלו]]. 1816 סימנה את סוף תקופת [[המלחמות הנפוליאוניות]], ו[[אירופה]] המותשת נאלצה להתמודד כמעט מיד עם המשבר הסביבתי שהכה בה, יחד עם תוצאות המלחמות והשפעת [[המהפכה הצרפתית]] על קהילות שונות. מיליוני גברים ששוחררו מהצבא שבו למדינותיהם וביקשו לחזור לשוק העבודה, שלא היה ערוך לכך; דבר זה גרם לזינוק באחוזי ה[[אבטלה]] ביבשת. כלכלת אירופה, שהייתה מוכוונת לוחמה עקב תקופת המלחמה הארוכה, נדרשה לחזור ולהתמקד בכלכלת שלום, וכן לבעיית הארגון מחדש של ה[[מסחר]] הבינלאומי{{הערה|שם=:0}}.
שורה 24 ⟵ 25:
העשור השני של [[המאה ה-19]] היה קר במיוחד. ב-1816, הטמפרטורות בקיץ ברוב חלקיה של [[מרכז אירופה]] ו[[מערב אירופה|מערבה]] היו נמוכות ב-1-2°C מהממוצע באותו עשור{{הערה|Oppenheimer 2003: 245}}. כמו כן, סבלה יבשת אירופה מירידת [[גשם|גשמים]] רבים, נהרות גועשים והצפה חוזרת ונשנית של אדמות חווה{{הערה|Skeen 1981: 58}}. רק ב-1819 שוקמו יבוליה הפגועים לגמרי{{הערה|Bate 2000: 97}}.
 
שילובם של אי הביטחון התזונתי, יחד עם תוצאותיהן של המלחמות הנפוליאוניות והקור הכבד, גרמו לפרוץ [[מגפה|מגיפות]] שונות דוגמת [[טיפואיד (מחלה)|טיפוס]] ו[[דיזנטריה]]{{הערה|Oppenheimer 2011: 319 }}. ככלל, בעתות של [[תת-תזונה]] וקור הופכת האוכלוסייה לפגיעה יותר למחלות אלו. מגפת הטיפוס מתאפיינת בכך שהיא מתלווה לקור, לחות והיגיינה ירודה, ומתרחשת בעיקר בעתות מלחמה ורעב. בין 1819-18161816–1819 היו התפרצויות חמורות של טיפוס ומגפות אחרות באזורים שונים של אירופה ומזרח [[הים התיכון]]. בדוח שחיבר רופא אירי, ציין כי כ-800,000 אנשים נדבקו בטיפוס ב[[אירלנד]], ו-44,300 מהם מתו בגלל רעב, דיזנטריה ושפעת. מחלת הטיפוס לא פסחה גם על [[אנגליה]] ו[[סקוטלנד]]{{הערה|שם=:3|Oppenheimer 2011: 316}}. יחד עם זאת, כלכלתה הימית המבוססת של בריטניה אפשרה לה לייבא [[דגן]] ו[[קמח]] מאזורים ב[[אמריקה]] שלא נפגעו מה[[קרה]], ולכן צלחה את משבר המזון בקלות יחסית{{הערה|שם=:0}}.
 
שאר אירופה חוותה מחסור כבד יותר במזון{{הערה|שם=:1|Piper 2004: 49}}. אזורים מסוימים ב[[הולנד]] וב[[צרפת]] הוצפו, הודות לגשמים כבדים. ב[[שווייץ]] האמירו המחירים במיוחד: ב-[[1817]] היו גבוהים פי 4.5 מאשר ב-1815{{הערה|שם=:2|Oppenheimer 2011: 314}}, וגם ממנה לא נחסך [[רעב]] כבד, ששרר בשנים 1817-18161816–1817. הלה הוביל "לאחד מגלי ה[[הגירה]] הגדולים ביותר בהיסטוריה" של שווייץ{{הערה|Locher and Fressoz 2012: 592}}. מנגד, סבלה [[גרמניה]] (וממלכת [[הבסבורג]]{{הערה|שם=:1}}) במיוחד מן המחסור ומרעב חמור. באזוריה הכפריים ובדרום-מערבה של גרמניה נרשמו מחירים גבוהים משמעותית מאשר באזוריה האורבניים או הצפוניים.
 
1817-1816 היו שנים נפיצות במיוחד, במהלכן מדינות [[מערב אירופה]] נדרשו לתגובות הציבור הנזעם למחסור{{הערה|שם=:2}}. אלו באו לידי ביטוי ב[[ביזה]], מהומות ו[[הצתה (פשע)|הצתות]]. באנגליה, לדוגמה, נערכו [[מחאה|מחאות]] בשווקים ומול מאפיות, ומפגינים שרפו אסמי תבואה. ככלל, מבחינה חברתית בבריטניה, השנים "שבין [[ווטרלו (בלגיה)|ווטרלו]] לפיטרלו" (1819-1815) מזוהות כשנים של תסיסה חברתית ו[[דיכוי]] מיד הממשלה (עקב המלחמות הנפוליאוניות){{הערה|שם=:0}}. המחאה באירופה הביעה, בממד מסוים, התאגדות ציבורית של הפועלים העירוניים עם האוכלוסייה הכפרית, עליהם בעיקר איים הרעב. אלו מחו נגד בנקאים, איכרים וסוחרי דגן ששלטו ב[[אשראי]] ובאספקת המזון{{הערה|שם=:4|Piper 2004: 52}}.
שורה 37 ⟵ 38:
מזג האוויר הגרוע השפיע גם על המצב הפוליטי בארצות הברית. ב-1816 אושר ב[[הקונגרס של ארצות הברית|קונגרס]] "חוק הפיצוי של 1816", בו נקבע כי משכורתם של חברי בית הנבחרים תוכפל. זעמם של האזרחים על כך, יחד עם היבולים הרבים שנהרסו והרעב המאיים, התבטא בבחירות שנערכו באותה השנה. כ-70% מאנשי הקונגרס ה-14 לא נבחרו מחדש לקונגרס ה-15{{הערה|Skeen 1981: 64-65}}.
 
החל מ-1816, ישנן עדויות לכך שמספרי המהגרים מהאיים הבריטיים לארצות הברית הלך וגדל: בין השנים 1818-18161816–1818, מספרם של המהגרים האיריים ל[[ארצות הברית]] ול[[קנדה]] עלה מ-6,500 ל-20,000 איש{{הערה|שם=:5|Piper 2004: 51}}. התנועה מערבה המשיכה גם בתוך אמריקה עצמה, בעיקר עקב הגירת חוואים. [[ניו אינגלנד]] סבלה במיוחד מהגירה שלילית של איכריה{{הערה|Skeen 1981: 65}}. חלק מהמהגרים השתייכו לזרם ה[[פרסביטריאניזם|פרסביטריאני]]{{הערה|שם=:0}}, ובנוסף לכך, השתייכו לתנועה לביטול העבדות{{הערה|Staiger 1949: 394}} (Abolitionism){{הערה|{{אנ|Abolitionism in the United States}}}}; אלו עברו לאזור שלימים ייקרא "[[חגורת התנ"ך]]"{{הערה|שם=:0}}. אחת ממשפחות החוואים שהיגרו מניו אינגלנד הייתה משפחתו של [[ג'וזף סמית' הבן]], מייסד הזרם ה[[מורמונים|מורמוני]]. משפחתו התגוררה בזמנו ב[[ורמונט]], אך עקב כישלון יבוליה בקיץ 1816, עברה ל[[ניו יורק (מדינה)|ניו יורק]]{{הערה|Kowallis 1998: 146}}.
 
מצוקתם של האמריקאים הסתיימה בשנת 1817, שיבוליה היו שופעים בהרבה ופיצו על המחסור שנגרם בשנת 1816{{הערה|Skeen 1981: 66}}. כך, נמנע רעב ממושך שעלול היה להצית מהומות פוליטיות וחברתיות - כפי שקרה באירופה בתגובה למשבר המזון והקור.
 
במקביל, [[ניו ברנזוויק]] חוותה אף היא ירידה ניכרת בטמפרטורות וסבלה מסערות תכופות, במיוחד ב-1817{{הערה|Piper 2004: 45}}. בדומה לניו אינגלנד, מזג האוויר הקר השפיע על תנובת היבולים והביא למחסור במזון ולעלייה במחירו, במיוחד ב-1817. למרות זאת, אין עדויות לכך שתושבי המקום סבלו מחרפת רעב{{הערה|שם=:1}}. בעיה דומה נוספת בפניה עמדה ניו ברנזוויק הייתה ההגירה השלילית, כאשר חקלאים מקומיים עזבו עקב כישלון היבולים{{הערה|שם=:5}}. עם זאת, אותו קור שפגע ביבולים היטיב דווקא עם תעשיית העץ באזור. חורפים ארוכים וקרים האריכו את העונה בה ניתן לכרות עצים, והשלג המצטבר על האדמה הקל את העברת העץ{{הערה|Piper 2004: 53}}. כך, בין השנים 1825-18051805–1825, הסחר בעץ הלך ושגשג{{הערה|שם=:4}}.
 
==== אסיה ====
קשה לדעת מה הייתה השפעת התפרצות טמבורה על אסיה באותה רמת דיוק כבאירופה ובאמריקה{{הערה|שם=:0}}. כך, למשל, בעבר נטען כי טמבורה גרם להתפרצות [[מגפת הכולרה הראשונה (24–1817)|מגפת הכולרה העולמית הראשונה]], אך תאוריה זו הופרכה{{הערה|שם=:3}}.
 
חוקרים מצאו שגם 14 ממחוזות [[סין]] חוו "מזג אוויר קר וסוער מחורף 1815 עד קיץ 1817". במחוז [[יונאן]] שרר רעב כבד ביותר. הטמפרטורות ירדו ב-2.5-3°C (אך אזורים אחרים חוו ירידה קיצונית אף יותר). הגידולים המסורתיים של האזור, בעיקר [[אורז]] ו[[כוסמת]], נמחו לחלוטין{{הערה|Cao, Li and Yang 2012: 599}}. רק ב-1830 חזר והתייצב מזג האוויר{{הערה|Cao, Li and Yang 2012: 603}}. לאחרונה נקשרה התפרצות טמבורה עם ראשית חקלאות ה[[אופיום]] במחוז. לאחר שהאקלים באזור השתפר, בין השנים 1820-18191819–1820, שתלו הנתינים הסינים את [[פרג האופיום]] במקום אורז, מכיוון שהיה לו ביקוש רב יותר{{הערה|שם=:0}}. אדמת יונאן והאקלים האזורי התאימו לגידולו, והוא הפך לאחת מהסחורות המעטות שהיה רווחי לייצא. כך, מסחר האופיום והשימוש בו קיבלו מקום מרכזי בחברה ביונאן{{הערה|Baumler 2007: 95}}.
 
==== אפריקה ====
שורה 53 ⟵ 54:
==השפעות תרבותיות==
[[קובץ:Chichester canal jmw turner.jpeg|שמאל|ממוזער|250px|טרנר: "תעלת שיצ'סטר"]]
התפרצותו של טמבורה מזוהה בתור הגורם העיקרי להופעתן של יצירות [[רומנטיקה|רומנטיות]] ידועות עד היום. במהלך 183 הימים שבין אפריל לספטמבר 1816 (שנה לאחר התפרצות טמבורה), חוותה שווייץ 130 ימי גשם{{הערה|Bate 2000: 96}}. ביוני התאסף בווילה דיודאטי (Villa Diodati){{הערה|{{אנ|Villa Diodati}}}} "מעגל ביירון-שלי", שכלל את הסופרים [[לורד ביירון]], ג'ון פולידורי{{הערה|{{אנ|John Polidori}}}}, מרי גודווין (לימים [[מרי שלי|מארי שלי]]) ובעלה לעתיד פרסי ב' שלי. סופה עזה שנמשכה שלושה ימים רצופים מנעה מהם לנפוש בחוץ, ולכן בילו את זמנם בכתיבת סיפורי אימה. אז, עלה במארי שלי הרעיון לכתיבת "[[פרנקנשטיין]]", והיא השלימה את הטיוטה הראשונה של הספר במרץ 1817. לורד ביירון עצמו כתב את הפואמה המפורסמת "חשכה" (Darkness) כתוצאה משהייתו זו בשווייץ{{הערה|Phillips 2006: 61}}. ייתכן שהפואמה היוותה השראה ל[[שקיעה (ספר)|"שקיעה"]] של [[אייזק אסימוב]]{{הערה|1=[http://www.jstor.org/pss/4239379 השפעת "חשכה" על "שקיעה"]}}. כמו כן, חברו של ביירון, ג'ון פולידורי, כתב את הסיפור הקצר "הוומפיר"{{הערה|{{אנ|The Vampyre}}}} באותם ימים. "הוומפיר" נחשב לסיפור הראשון (והמשפיע ביותר עד ימינו), על סוגת הסיפורת העוסקת ב[[ערפד]]ים.
}} באותם ימים. "הוומפיר" נחשב לסיפור הראשון (והמשפיע ביותר עד ימינו), על סוגת הסיפורת העוסקת ב[[ערפד|ערפדים]].
 
את השינוי באטמוספירה בעקבות התפרצות טמבורה היטיב לתאר [[ויליאם טרנר (צייר)|ויליאם טרנר]] בציור משנת 1828 של תעלת שיצ'סטר ב[[סאסקס]], המדגיש את הגוונים הצהובים של השמים לאחר התפרצות הר הגעש.
שורה 62:
==ראו גם==
*[[גאולוגיה – מונחים]]
*[[התפרצות-על]]
*[[מדד התפרצות געשית]]
*[[טמבורה]]
 
==לקריאה נוספת==
שורה 75 ⟵ 73:
 
== קישורים חיצוניים ==
{{ויקישיתוף בשורה}}
*Bragg, Melvyn. [http://www.bbc.co.uk/programmes/b077j4yv “1816, the Year Without a Summer”.] Podcast audio. In Our Time. Last Update: April 21, 2016. Accessed May 7, 2016.
*Boers, Bernice de Jong. “[http://www.jstor.org/stable/3351140 Mount Tambora in 1815: a Volcanic Eruption in Indonesia and its Aftermath]”. '''Indonesia''' October 1995: 37-60.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/שנה_ללא_קיץ"