קרן יער – הבדלי גרסאות

הקרן בנויה כצינור ארוך, שקצהו האחד דק, ובקצהו השני הוא מתרחב מאוד, ומשמש כ[[מגבר]] לצליל הבוקע ממנו. בצליליה הגבוהים במיוחד של הקרן (מעל לסול גבוה), קשה לנגני הקרן לדייק בצלילה מכיוון שהם תלויים בלחץ השפתיים, שנעשהששינוי למאודעדין קרובבו בצליליםמשנה הגבוהיםמאוד את הצליל.

בתזמורת סימפונית ממוצעת יש לרוב ארבע קרנות, לעתים ישנן שלוש או שתיים בלבד ולעתים יש חמש או שש קרנות המנגנות בו זמנית. בדרך כלל משמיעה הקרן צלילים ארוכים בקטעים שבהם רוצה המלחין [[דינמיקה (מוזיקה)|פורטה]] וממלאת את ההרמוניה, אך לעתים יש לה גם סולואים מיוחדים. בדרך כלל, הכתיבה לקרנות היא בכמה קולות, בהתאם למספר הקרנות בהן מעוניין המלחין ביצירתו. בתזמורת סימפונית שבה ארבע קרנות, הכתיבה לקרנות בדרך כלל מתחלקת לקרן 1 וקרן 3 המנגנות את הצלילים הגבוהים, וקרן 2 וקרן 4 המנגנות את הצלילים הנמוכים. בעבר הייתה לכל סולם קרן והיו כותבים לה בצלילים העיליים בלבד על הסולם, כלומר אם היצירה הייתה כתובה ב[[סולם (מוזיקה)|סולם]] דו מז'ור, אזי הייתה קרן בדו, ואם היצירה הייתה כתובה בסול מינור, אז הייתה קרן בסי במול (הסולם המז'ורורי המקביל), ולכן צלילי הקרן היו מוגבלים בעבר. בתזמורות כיום נפוצה הקרן הכפולה, אשר בנויה מקרן בפה בשילוב עם קרן בסי במול.

בסביבות שנת [[1100]] לספירה החלו לייצר קרנות ממתכת, המכונות כיום [[קרן טבעית|קרנות טבעיות]] [.{{הערה|http://www.horniman.ac.uk/images/uploads/horn.jpg].}} לקרנות אלו אין שסתומים, ואת הצלילים שהן מפיקות ניתן לשנות על ידי מתיחה והרפייה של השפתיים, שינוי לחץ האוויר, ועל ידי מיקום היד בתנוחות שונות בתוך הפעמון של הקרן. הנגינה בקרן הטבעית, שהיא בעקרון צינור אוויר בעל אורך קבוע, מתבצעת על ידי ניווט בין שלביה השונים של [[צליל עילי|סדרת הצלילים הטבעיים]]. מאחר שלכל צינור אוויר באורך נתון, ומכאן שלכל קרן טבעית, צליל בסיסי אחד ויחיד, שגובהו של כל-אחדכל־אחד מצלילי סדרה האחרים מתייחס אליו בשיעור קבוע. לא ניתן לנגן בקרן טבעית את כל ה[[סולם כרומטי|צלילים הכרומטיים]], המהווים את אבני הבניין של המוזיקה המערבית. הנגינה בקרן הטבעית הייתה לקשה מאוד משום שדרשה מהנגן מיומנות רבה בשימוש הן בשפתיים והן ביד ימין, איתה "סתם" ו"פתח" את פתח הפעמון כדי להפיק את הצלילים הכרומטיים שאינם משלבי הסדרה הטבעית. לכן, שופרה הקרן באופנים שונים, ובעיקר: הוספו לה [[שסתום|שסתומים]].

בשל מוגבלות הקרנות הטבעיות, פותחה קרן השסתומים בסביבות שנת [[1815]] על ידי הגרמני היינריך שטולצל [.{{הערה|http://www.hornplanet.com/hornpage/museum/history/_derived/horn_history3.html_txt_stolz.gif].}} בקרן זו ניתן להאריך את אורך הצינור ולהנמיך את הצליל על ידי לחיצה פשוטה על לחצן, במקום להרכיב צינורות נוספים בכל פעם כפי שנעשה עד אז. כעת, נגינת סולמות כרומטיים הפכה אפשרית, וחופש הכתיבה של ה[[מלחין]] גדל. בתחילה, קרנות השסתומים לא היו פופולריות במיוחד מכיוון שהצליל שלהן היה שונה מן הצליל של הקרן הטבעית והנגנים שכבר היו רגילים לנגן בקרן הטבעית לא התרגלו לשינוי, אך עם הזמן קרנות אלה השתכללו ותוך כמה עשרות שנים מהמצאתה של קרן השסתומים הנגנים החלו להעריך את השיפורים הטכניים שהיא הציעה.

לקראת [[שנות ה-60]], פותחה '''הקרן המשולשת''', על ידי ריצ'רד מריוות'ר [.{{הערה|http://www.corno.de/schmid/deu-eng/bulle3a.jpg].}} הקרן המשולשת היא בעלת חמישה לחצנים; אחד בקמיצה, אחד באמה, אחד באצבע, ושניים באגודל. הקרן המשולשת משלבת את האלמנטים של הקרן הכפולה ושל קרן ה-פָההפָה הגבוה (Fפה altoאלט).

בעזרת קרן ה-Fה־F altoאלט ניתן לנגן צלילים גבוהים יותר מאשר בעזרת קרן ה-Fה־F או קרן ה-Bbה־♭B.