צילום אוויר – הבדלי גרסאות

צילום האוויר הראשון צולם מ[[כדור פורח]] בשנת [[1858]] על ידי הצרפתי פליקס טוּרְנָשוֹן הידוע בכינויו [[נדאר]]. צילום האוויר הראשון ממטוס נעשה בשנת [[1908]] על ידי האמריקאי [[האחים רייט|ווילבור רייט]]. בסוף [[המאה ה-19]] החל צילום פני [[כדור הארץ]] על ידי מצלמות המוצבות על מטוסים או בלונים פורחים, למטרות מיפוי. בראשית [[המאה ה-20]] נעשה שימוש בכלי טיס שונים למטרות תצפית, אך צילומים למטרות [[מודיעין צבאי|מודיעיניות]] נעשו רק במהלך [[מלחמת העולם הראשונה]]. כדי לזרז את הגעת תצלומי האוויר לגופי המודיעין היו מטוסי צילום שנשאו עליהם [[חדר חושך (צילום)|חדר חושך]] קטן. במהלך [[המלחמה הקרה]] עשתה [[ארצות הברית]] ניסיון לשלוח בלוני ריגול לא מאוישים עם ציוד צילום למטרות מודיעיניות, אך הפרויקט נכשל. החל מסוף שנות החמישים של המאה העשרים נעשה שימוש נרחב גם בלוויני ריגול, אשר שלחו בתחילה לכדור הארץ צילומים על גבי פילם (פרוייקט [[:en:Corona_(satellite)|Corona]]), ולאחר מכן שידרו את התמונות לקרקע באמצעות תקשורת לווינית.

בעת צילום אנכי, המטוס המצלם יוצר חפיפה של בין 60% ל-80% בין שני צילומים סמוכים{{הערה|1=[[פוטוגרמטריה|התהליך הפוטוגרמטרי]] - [[מצגת]] הדגמה של צילום אנכי מ[[מטוס]] המצלם תמונות עם חפיפה של 60% בין שני צילומים סמוכים, באתר [[הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל|הטכניון]]}} זאת על מנת שלא להחטיא שטח צילום ולהגביר את היכולת להתאים את התצלום למפה בעזרת נקודות בקרה, כלומר נקודות שמיקומן ידוע. החפיפה מאפשרת גם ראייה תלת-ממדית של השטח ([[סטריאוסקופיה|'''סטריאוסקופיה''']]) באמצעות מכשיר הנקרא '''סטריאוסקופ'''. יתרון נוסף לצילום אנכי סטריאוסקופי הוא היכולת לבצע מדידות של אורך, רוחב ואף גובה של אלמנטים בתמונה.

תצלומים אוויריים סובלים מעיוותים הנגרמים מתנועת המטוס בצירים שונים, משינויים במהירות הטיסה ומעיוותי קנה-מידה הנובעים ממרחק העצם המצולם מהמטוס. אחת הדרכים להתגבר על עיוותים אלה היא באמצעות הפיכתם ל'''אורתופוטו''', תצלום אוויר מיושר שהעיוותים הוסרו ממנו. האורתופוטו מהווה, למעשה, "מפת תצלום", אשר בו קנה המידה בכל אחד משני הצירים שווה, וזו המשמעות של הסרת העיוותים. יצירת האורתופוטו נעשיתנעשה על ידי חיבור"מתיחה" של כמההתמונה צילומיםעל פני סמוכיםמפה, שמשתמשיםכך רקשכל במרכזנקודה שלבתמונה כל"יושבת" אחדבדיוק מהם,על כיווןפני שבמרכזמיקומה ישהמדוייק על פחותפני עיוותיםהמפה. נעזריםתהליך במפהזה טופוגרפיתמתחיל להתאמתבזיהוי האורתופוטונקודות לנקודתמשותפות ייחוס(Tie גאוגרפיתPoints) אחתבין התצלום ובין המפה (או אורתופוטו קודם, אם יש), או ע"י הקלדת נקודות ציון מדוייקות עבור פיקסלים ידועים בתמונה (שנרכשו בשטח באמצעות GPS), ולאחר מכן מתחיל תהליך עיבוד ממוחשב של התמונה שבו היא נמתחת (כמו משטח גומי) עד שהרשת הגיאוגרפית שלה מיושרת בשני הצירים.

תצלום אלכסוני מאפשר לזהות את פרטי הנוף בקלות, מכיוון שהם מופיעים בו כפי שרגילים לראות אותם בעת הימצאות בשטח. [[קנה מידה|קנה המידה]] אינו אחיד בצילום משופע ולכן לא עושים בו שימוש למדידות מדוייקות. בזכות זווית הצילום האלכסונית ניתן לצלם שטח גדול בהרבה מאשר בצילום אנכי שמצולם מאותה נקודה, וכן מתאפשר לצלם שטחי אויב בלא שיהיה צורך לטוס מעליהם. חסרונו הבולט של התצלום המשופע הוא שמופיעים בו "שטחים מתים", כלומר שטחים שמוסתרים על ידי פרטי נוף גדולים (הרים, בניינים וכו').

== צילום אוויר בגליםבאורך בתדרגל תת-אדום (Infrared) ==