הנווד (צ'ארלי צ'פלין) – הבדלי גרסאות

| כיתוב = צ׳ארליצ'ארלי צ׳פליןצ'פלין בתור הנווד

| ראשונה = ״ילד"ילד מרוצי המכוניות בונציה״בונציה"

| אחרונה = ״זמנים"זמנים מודרניים״מודרניים"

| יוצר = צ׳ארליצ'ארלי צ׳פליןצ'פלין

| שחקן = צ׳ארליצ'ארלי צ׳פליןצ'פלין

'''הנווד''' הינה הדמות המוכרת ביותר של [[צ'ארלי צ'פלין|צ׳ארלי צ׳פלין]] על ה[[ראינוע|מסך האילם]] ונהפכה עם השנים ל[[אייקון פופ|אייקון]] קולנועי.

הנווד כפי שמתאר צ׳פליןצ'פלין בעצמו, הוא ילדותי, מגוחך, אבל טוב- לב. הנווד בסרטיו מנסה להתנהג כ[[ג'נטלמן|ג׳נטלמן]] ובנימוסים, אל אף מעמדו החברתי בפועל.

הוא לא מוצג כנווד בכל סרטיו של צ׳פליןצ'פלין ובכל סרט זוכה לכינוי אחר (כגון: ״החבר"החבר הקטן״הקטן", ״צ׳רלי״"צ׳רלי" ו״הנוודו"הנווד הקטן והמצחיק״והמצחיק").

דמותו של הנווד נוצרה במקרה על ידי צ׳פליןצ'פלין כשעבד באולפניו של מאק סנט, בזמן שצ׳פליןשצ'פלין התלבש לצילומי הסרט ״"[[המצב המביך והמוזר של מייבל]]״" בכיכובו שלל [[מייבל נורמנד]].

זה היה למעשה הסרט הראשון בכיכובו של הנווד, אבל [[הצגת בכורה|הצגת הבכורה]] של הנווד בציבור הייתה בסרט ״"[[ילד מרוצי המכוניות בונציהבוונציה]]״" שיצא לאקרנים ב- [[7 בפברואר]] [[1914]] (״המצב"המצב המביך והמוזר של מייבל״מייבל" יצא ב- [[9 בפברואר]] אותה השנה).

במהרה נהפכה דמותו של צ׳פליןצ'פלין לפופולרית וכיכבה בעשרות סרטים קצרים ומאוחר יותר בסרטים באורך מלא.

הנווד היה מזוהה עם ״העידן"העידן האילם״האילם" ונחשב לדמות בינלאומית. כאשר ב[[שנות ה-20 של המאה ה-20|שנות ה20]] של המאה הקודמת הסרטים החלו לדבר, צ׳פליןצ'פלין סירב בכל תוקף לצלם את הנווד בסרט מדבר. סירובו נבע בעיקר בשל המבטא ה[[בריטים|בריטי]] הכבד שהיה לו, והחשש שזה יהרוס את הדמות.

צ׳פליןצ'פלין הופיע בדמות הנווד בפעם האחרונה בסרט [[זמנים מודרניים]] בשנת [[1936]]. בסרט זה הנווד הולך בכביש אינסופי אל עבר האופק ובכך מסיים את תפקידו. הסרט היה חצי מדבר, ולעיתיםולעתים נחשב לסרט האילם האחרון. הנווד נשאר אילם כמעט עד סוף הסרט, כאשר בסופו נשמע קולו בשיר [[ג'יבריש|ג׳יבריש]] באיטלקית/ צרפתית. זה נתן הזדמנות להשמיע את קולו של הנווד, אך עם זאת לא לסכסך אותו עם העידן האילם.

ב[[הדיקטטור הגדול]], סרטו הראשון של צ׳פליןצ'פלין לאחר [[זמנים מודרניים]], צ׳פליןצ'פלין משחק בתפקיד כפול של [[דיקטטור]] דמוי [[אדולף היטלר|היטלר]] ו[[ספר (מקצוע)|ספר]] יהודי. למרות שצ׳פליןשצ'פלין הדגיש כי הספר בסרט איננו הנווד, המראה החיצוני של הספר שמר על השפם והמגבעת המזוהים עם הנווד.

[[קומיקאי|בדרן]] בשם [[לאו בלום]] הופיע בדמות נווד ששימשה השראה לצ׳פליןלצ'פלין, ובלום יצא בהצהרה כי הוא היה הנווד הראשון בתעשיית הבידור.

מאפייניו הפיזיים של הנווד כללו [[מכנסיים]] רחבים, [[מעיל]] הדוק, [[כובע|מגבעת]] גבוהה, [[נעליים]] גדולות, [[מקל הליכה]] ואת ה[[שפם]] הקטן המפורסם. הנווד הלך בצורה מוזרה בעקבות הבגדים שלא הלמו את מידותיו.
[[קובץ:The TrampKid Essanay(1921).jpgwebm|ממוזער|252x252333x333 פיקסלים|הנווד ב"הילד"]]

[[קובץ:TheMabel's KidStrange Predicament (19211914).webm|ממוזער|333x333332x332 פיקסלים|הנווד ב״הילד״ב"המצב המביך והמוזר של מייבל"]]

הנווד היה בדרך כלל קורבן של [[צירוף מקרים]], עובדה שלפעמים הייתה לטובתו. ב[[זמנים מודרניים]] הוא מניף דגל אדום שנפל ממשאית בניסיון להחזירו לבעליו, ובלי יודעין הופך למנהיג של קבוצת עובדים ש[[מחאה|מוחה]], ונזרק ל[[בית סוהר|כלא]] בעקבות כך. בכלא הוא אוכל בטעות אבקה לבנה ([[קוקאין]]), מה שמוביל אותו לקטטה עם אסירים שמנסים להימלט מן הכלא, ובכך הוא מציל את חייו של מנהל הכלא. בתמורה המנהל משחרר אותו, אך הוא מעדיף להישאר בכלא מאשר לבלות בעולם החיצון.

הפרשנות החברתית של צ׳פליןצ'פלין העבירה ביקורת על המשטר ה[[קפיטליזם|קפיטליסטי]] אך גם האמינה ב״חלוםב"חלום האמריקאי״האמריקאי".{{דרוש מקור}} ב[[זמנים מודרניים]], צ׳פלין מתאר בעקביות את ה[[סטריאוטיפ|סטריאוטיפים]] שלבעלי הקפיטליסטיםההון העשירים לעומת העובד הפשוט במפעל בשנות ה30 של המאה הקודמת. בעוד הנווד וחבריו מזיעים את נשמתם על פס הייצור של המפעל, נשיא החברה פותר חידות וקורא קומיקס בעיתון. האובססיה של העובדים להיות כמה שיותר פרודוקטיביים ויעילים בפס הייצור, גורמת לנווד לאבד את שפיותו. עם זאת הסרט מציג את האופטימיות של בני המעמד הבינוני באמריקה.

הנווד וזוגתו מוצאים [[צריף]] רעוע כדי לגור בו. בעוד הנערה מבשלת ארוחה זולה ופשוטה, הנווד יוצא לעבודה - סממנים מובהקים של בני המעמד הבינוני.{{דרוש מקור}}

צ׳פליןצ'פלין היה ייחודי בין שאר הקומיקאים בעידן האילם, לא רק בזכות משחקו הפיזי, אלא גם בזכות האוניברסליות של התכנים בהם עסק.

צ׳פליןצ'פלין השתמש בשתי דמויות המזכירות את הנווד במראן בסרט [[הדיקטטור הגדול]]. עם זאת, זה היה הסרט המדבר הראשון שלו. הסרט נוצר בהסתמך על הדימיוןהדמיון שבין שפמו של צ׳פליןצ'פלין לזה של הפיהרר הגרמני, [[אדולף היטלר|היטלר]]. בשימוש בדימיוןבדמיון בין השניים, יצר צ׳פליןצ'פלין [[פרודיה|פארודיה]] על היטלר. בספרו האוטוביוגרפי, הצהיר צ׳פליןצ'פלין כי הוא לא היה מודע ל[[השואה|שואה]] שמתחוללת בזמן יצירת הסרט. הוא סבור כי לא היה מסוגל לכתוב [[קומדיה]] על הפיהרר הגרמני אילולא ידע על פשעיו הנוראיים. למרות הדימיוןהדמיון בין הנווד ל[[ספר (מקצוע)|ספר]] בסרט, הספר לא נחשב גרסה של הנווד. ההבדל הבולט בין השניים הוא שיערות ה[[זקנה|שיבה]] של הספר, בניגוד לשיערו השחור של הנווד. כמו כן, הספר לובש בגדים שהולמים את מידותיו והוא מצטייר בבירור כבעל מקצוע.

==זווית ראייתו של צ׳פליןצ'פלין==

״תפאורה{{ציטוט|תוכן=תפאורה של מלון נבנתה עבור הסרט ״המצב'המצב המביך והמוזר של מייבל״מייבל' בכיכובו של מייבל נורמנד ונאמר לי לשים איפור מצחיק בבהילות. הלכתי לארון והוצאתי זוג מכנסיים רחבים, מעיל הדוק, כובע דרבי קטן וזוג נעליים גדולות. רציתי שהבגדים יהוו מכלול של סתירות, בידיעה כי קווי המתאר של הדמות יהיו ססגוניים על המרקע. בכדי להוסיף נופך קומי, לבשתי שפמפם קטן כדי שלא יסתיר את הבעותיי. המראה שלי קיבל תגובות נלהבות מכולם, כולל מר. סנט. הבגדים כנראה החדירו בי את הרוח של הדמות. בעצם נהפכתי לגבר עם נשמה ונקודת מבט. הגדרתי למר. סנט איזה סוג של אדם הוא היה (הנווד): הוא לבש רעב רומנטי, מחפש רומנטיקה לעד, אך רגליו לא יתנו לו״לו}}.

בשנת [[1959]], צ׳פליןצ'פלין יצא בהצהרה כי הוא טעה בכך ש״הרג״ש"הרג" את הדמות וכי נשאר מקום לאיש הקטן בעידן האטום.{{דרוש מקור}}

אותו הומלס מציק מאוחר יותר לבת איכר והנווד נחלץ לעזרתה בעזרת הלבנים. כשעוד שני הומלסים מגיעים, הנווד דוחף את שלושתם לאגם.

יצירות רבות מתארות את הנווד כאייקון של ״"[[השפל הגדול]]״", של צ׳פליןצ'פלין עצמו ושל הגיבור המדוכא.

מסרטים של צ׳פליןצ'פלין עצמו בעלי מאפיינים של הנווד ועד דמות פינגווין שמזכירה אותו בסרטי [[באגס באני]].