בניין (שפה) – הבדלי גרסאות

שלישית, ההסבר לאחוז הגבוה של הפעלים, שנוצר בשינוי פעלים אחרים, או למעשה, בהוספת תוספות לפעלים אחרים, נעוץ בזה, שהשפות השמיות, כמו גם שפות מזרח תיכוניות עתיקות, שלא היו שמיות, הן [[שפה צירופית|שפות צירופיות]]. דהיינו, האנשים במזרח התיכון הקדום העדיפו ככלל ליצור מילים בעזרת צירופי מילים וחלקי מילים. כשם, שכינויי השייכות בשפות השמיות הן תוספות לשמות העצם ומיליות יחס רבות הן תוספות למילים וגם צורות הריבוי וההטייה לנקבה הן תופסות למילים, כך גם רבים מהפעלים היו פעלים קודמים עם תוספות.

 

* אובדן בניינים שגרר הקטנה באוצר המילים: בעברית נותר רק בניין בודד עם פעולה חזרתית, בניין התפעל, שהוא צורת החוזרתיות של פיעל ובערבית נותר רק בניין סביל אחד, הבניין המקביל לנפעל, שהוא הצורה הסבילה של בניין קל. על כן, בעברית, שורש שאין לו נטייה בפיעל, אין לו גם נטייה בחזרתית - אי אפשר, למשל, לומר "שאל את עצמו" במילה אחת (בערבית אומרים זאת "אִסְתַאַלַ"). באותו אופן, בערבית, את מרבית השורשים אי אפשר להטות לפועל סביל וצורת הדיבור הסביל כמעט ונעלמה בכלל מן הערבית. יתרה מזאת, בניגוד לאכדית, למשל, לא בעברית ולא בערבית השתמר איזה שהוא בניין, שמורה הן על סבילות והן על חזרה בו זמנית. בשתי השפות האלו, אי אפשר לומר במילה אחת "אולץ להתלבש", "אולץ להתפשט", "אולץ להתחסן", "אולץ להתגרד" או "אולץ להתפטר" (המילה "התפוטר" לא נחשבת למילה תקנית).

* איחוד משמעות של בניינים בשל אובדן בניינים: משמעותו המרכזית של בניין הפעיל היא גרם לפעולה (הלביש), בדומה לבניין أَفْعَلَ - אַפְעַלַ בערבית ואילו משמעותו המשנית היא שינוי מצב (הסמיק, השמין) בדומה לבניין إِفْعَلَّ - אִפְעַלַּ. הבדל הצורה המרכזי בין שני הבניינים הערביים הוא הדגש החזק בלמד הפועל. בעברית, הדגשים חזקים בבניינים נעלמו. על כן, אפשרי בהחלט, שבניין הפעיל העברי הוא איחוד של שני בניינים קודמים לו, ששרדו בערבית.