ראול ולנברג – הבדלי גרסאות

בתקופה זו החל [[הצבא האדום]] ב[[מצור]] על בודפשט, ועמד לפני כיבושה, וכיבוש הארץ כולה. השלטונות הנאצים, בהנחיית [[אדולף אייכמן]], עשו מאמצים ניכרים לזירוז קצב משלוח שארית יהדות הונגריה להשמדה בזמן הקצר שנותר. פעולותיהם ההרואיות של ראול ולנברג ודיפלומטים נוספים ממדינות נייטרליות האטו במקצת את קצב הרציחות והמשלוחים. במשך תקופה של שלושה חודשים הנפיק ולנברג אלפי דרכונים, התחקה אחר שיירות של אסירים, והתעמת עם השומרים הגרמנים וההונגרים ואף עם אנשי ממשל (בהם גם אדולף אייכמן). בטענה כי מחזיקי הדרכונים שהנפיק היו תחת חסות הכתר השוודי, הבטיח את שחרורם. הוא אף דאג להחביא כחמישה-עשר אלף יהודים בשלושים ואחד "בתי מחסה" ברובע פשט שבעיר, שעליהם התנוסס הדגל השוודי ושאותם הגדיר כטריטוריה שוודית. חלקם פעלו תחת שמות כמו "הספרייה השוודית" או "מכון המחקר השוודי". דיפלומטים ממדינות נייטרליות נוספות הלכו בעקבות ולנברג, הנפיקו דרכוני חסות והקימו בתי מחסה, ובהם בלט הנציג ה[[שווייץ|שווייצרי]], [[קרל לוץ]].

 

 

עדויות מספרות על ראול ולנברג שנהג להגיע לתחנת ה[[רכבת]] שם רוכזו היהודים לקראת המשלוח לאושוויץ, תוך שהוא קורא מתוך פנקסו השחור, בסמכותיות רבה, רשימה של שמות של אוחזים לכאורה בדרכוני חסות ודורש להסירם מן הרכבת ולשחררם. הוא לא היסס לטפס על גג הרכבת ולהמשיך לחלק מכל הבא ליד דרכונים, תוך עימות מילולי ופיזי עם השומרים הגרמנים וההונגרים. כשאזל מלאי הדרכונים חילק כל מסמך אחר, כתוב ב[[שוודית]] ובעל חזות רשמית, עליו הניח ידו, תוך ניצול העובדה שהשוטרים ההונגרים ואנשי האס אס הגרמנים לא הבינו שוודית אך התרשמו ממסמכים רשמיים נושאי חותמות ובולים. ולנברג אפשר לרבים להציג כל פיסת נייר שהיא שמצאו בכיסם, כהוכחה לכאורה לזכאותם לחסות שוודית, תוך שהוא מערים על השומרים. גם כאשר עבר אייכמן, עקב מחסור זמני ברכבות, לגירוש יהודים מבודפשט לאושוויץ ב[[צעדת מוות]] רגלית, נהג ולנברג להגיע אל שיירות היהודים התשושים הצועדים, לחלק ניירות ביניהם, ולשלוף מתוכם מאות אנשים שהועמסו על משאיות [[הצלב האדום]] שגייס, חזרה אל החופש.