קו מאז'ינו – הבדלי גרסאות

[[המערכה על צרפת|תוכנית הפלישה הגרמנית]] של [[1940]] ("Sichelschnitt - איבחת מגל") תוכננה להתמודד עם הקו. כוח פיתיון בגודל של כמה דיוויזיות הוצב מול קו מז'ינו על [[קו זיגפריד]] הגרמני, כשכוח צבאי אחר בגודל של שתי דיוויזיות שריון ערך קיצור דרך יער הארדנים, שנמצא צפונית לביצורים המסיביים הצפוניים ביותר של הקו. כאשר בצורה זאת יכלו הגרמנים להימנע מתקיפה ישירה של הקו. כאשר תקפו הכוחות הגרמניים ב-10 במאי, הם הצליחו לחדור לעומק צרפת תוך חמישה ימים והמשיכו להתקדם בשטחה עד [[24 במאי]], כאשר נעצרו מול העמידה החזקה של הצבא הצרפתי ליד העיירה [[דנקרק]] סמוך לתעלת למאנש. עד תחילת יוני בודדו הכוחות הגרמניים את הקו מיתר צרפת והממשלה הצרפתית ערכה גישושים לשביתת נשק. אבל הקו עדיין נותר ללא פגע ואויש עם מספר מפקדים שרצו להחזיק מעמד. ב-20 ביוני תקפו כוחות איטלקיים את מבצרי הקו בגזרה האלפינית אך לא הצליחו לחדור את המערך הצרפתי הדליל שמרבית כוחותיו נשלחו לסייע לבלום את הוורמכט. בסופו של דבר לא נותר ל[[מקסים וייגאן]], רמטכ"ל הצבא הצרפתי ההרוס אלא לחתום על כניעה, שחתמה את גורלו של קו מזינו כאשר אילצה אותם לעזוב את עמדותיהם.

 

 

כשפלשו צבאות [[בעלות הברית]] ביוני [[1944]] מרבית כוחותיהם נאלצו לעקוף שוב את הקו, כשהקרבות רק נגעו בחלק מהביצורים ליד מץ בצפון אלזס לקראת סוף 1944. בעלות הברית עשו זאת מ-3 סיבות עיקריות: