אל-מהדי (ח'ליפה עבאסי) – הבדלי גרסאות

'''אל-מהדי''' (מילולית: המנחה בדרך מישרים, הגואל), '''אבו עבדאללה מחמד בן אל-מנצור''' (ב[[ערבית]]: '''المهدي, ابو عبد الله محمد بن المنصور''') נולד בשנת [[745]], והיה ה[[ח'ליפה]] ה[[בית עבאס|עבאסי]] השלישי בין השנים [[775]]-–[[785]]. אל-מהדי מונה לח'ליפות על מיטת חוליו של אביו, ושלטונו המשיך את קווי המדיניות של מייסדי השושלת. תקופתו הייתה תקופה של התפייסות עם ה[[שיעים]], ובימיו גברה באופן דרמטי השפעת ה[[ברמכים]] (בערבית: "אל-בַרַאמִכַה"), משפחת ה[[וזיר|וזירים]]ים הגדולים שייעצה לשושלת למן היווסדה.

אל-מהדי אסר את יועצו הקרוב ביותר, יעקוב בן דאוד, והשליכו לצינוק בו מצא את מותו. בשנת [[783]] ייסד את המיחנה, האינקוויזציה המוסלמית ששפטה כופרים ומתחסדים ("זנאדכ" ו"כאפרון"). תחת אמתלת הכפירה, חיסל אל-מהדי רבים מיריביו הפוליטיים. בשנת [[777]] הביס אל-מאמון מרד ב[[ח'ורסאן]] בראשות [[יוסף בן אבראהים]] ובשנת [[778]] הכניע מרד אחר ב[[סוריה]] בראשות [[עבדאללה בן מרואן בן מחמד]] ל[[בית אומיה]]. באותה שנה הוא הדיח את יורשו המיועד [[עיסא בן מוסא]] ומינה תחתיו את בנו, מוסא [[אל-האדי]]. בנוסף לכך הוא השביע את אצילי החצר לתמוך בו בבוא העת. לבסוף, [[רעל|הורעל]] אל-מהדי בידי אחת מ[[פילגש|פילגשותיו]]ותיו בשנת [[795]].

אל-מהדי הרחיב את האדמיניסטרציה העבאסית והקים [[המועצה האימפריאלית|דיואנים]], או [[מיניסטריון|מיניסטריונים]], עבור ה[[צבא]], הוזירות ו[[האוצר]]. בראש רבות ממחלקות אלו עמדו בנים למשפחת ברמכ הנזכרת. כמו כן, [[קאדי|קאדים]]ם, או [[שופט|שופטים]]ים, מונו ב[[עיר|ערים]] השונות של ה[[אימפריה]] וה[[חוק|חוקים]]ים המפלים כנגד לא [[ערבים]], או [[מואלי|מואלים]]ם, בוטלו ברובם.

התפחויות טכנולוגיות שונות ובראשן הכנסת [[נייר]] לשימוש נרחב, הואצו במהלך עשור שלטונו של אל-מהדי. הידע הטכני הקשור בנייר ויצורו הגיע לח'ליפות לאחר תפישתם בשבי של מספר בעלי מלאכה סיניים ב[[קרב טלס]] (751 לספירה). בעבר עשו שימוש בעיקר ב[[אוסטרקון|לוחות חרס]] או ב[[פפירוס]], אך עתה לראשונה רחוב שלם במרכז בגדאד הוקדש לתעשיית הנייר וה[[ספר|ספרים]]ים. הוזלת עלויות חומרי ה[[כתיבה]] איפשרה כתיבה רבה יותר בידי יותר אנשים. כך עלו בעקיפין גם רמת ה[[בירוקרטיה]], שיעור [[אוריינות|יודעי הקרוא וכתוב]] והתרחבו חוגי ה[[השכלה|משכילים]]. לתהליך זה הייתה השפעה ארוכת טווח ומרחיקת לכת ופירותיו הברורים ביותר ניכרו בימי נכדו של אל-מהדי, [[אל-מאמון]] אשר החל [[תור זהב]] של פריחה תרבותית ומדעית ב[[בגדאד]]. במרכזו של תור זהב זה עמדה ספריית [[בית החוכמה|בית אל-חכמה]] ומפעל התרגומים שהנציח את הידע של העולם ה[[יוונים|יווני]], ה[[פרסים|פרסי]] וה[[הודים|הודי]] העתיק ושימר אותו במהלך [[ימי הביניים]] עד להשבתו ל[[אירופה]] המתעוררת בשלהי התקופה.

במישור ה[[דת|דתי]]י ניהל אל-מהדי מדיניות כפולה שעיקריה רדיפת [[מינות (אסלאם)|מינות]] ואימוץ רשמי של הקו ה[[אורתודוקסיה|אורתודוקסי]]האורתודוקסי. בין היתר נקט אל-מהדי במדיניות זו על מנת להרגיע מעט את התסיסה השיעית, שנבעה בחלקה ממה שנתפש בעיניה כגישה סלחנית לכפירה דתית מצד השלטונות. התפשטותן של כתות [[סינקרטיזם|סינקרטיסטיות]] ומגזימות, ה[[ע'לאת]], נתפשה כאיום על יציבות החברה והשלטון. לראשונה אימץ אל-מהדי את הקו הגורס כי לח'ליפה יש בתור ממלא מקום ה[[מחמד|נביא]] (בערבית: ח'ליפת רסול אללה) את האחריות והחובה להגדיר את התפישות האורתודוקסיות וההבחנות התאולוגיות המקובלות על מנת להגן על ה"[[אומה]]" מפני כפירות שדינן שמד. למרותאף על פי שבימי אל-מהדי לא הייתה לקביעה זו חשיבות מיוחדת, היא תוליד לימים את ימי ה"מבחן" ([[מיחנה]]) והמשבר הגדול שיזעזע את הח'ליפות והאסלאם בימי אל-מאמון נכדו.

בגדאד הייתה לעיר קוסמופוליטנית והחלה לפרוח ביתר שאת תחת שלטונו. בגדאד משכה אליה [[מהגרים]] מרחבי הח'ליפות - מן [[הודו]], [[ממלכת פרס|פרס]], [[עיראק]], [[סוריה]], [[מצרים]], [[אפריקה]] ו[[אל-אנדלוס]]. בעיר התבססו קהילות גדולות של [[נצרות|נוצרים]], [[יהדות|יהודים]] ו[[זורואסטר|זורואסטרים]]ים. השפעות תרבותיות מזרחיות כגון ה[[בודהיזם]] התירו אף הם בחסות הברמכים שהיו במוצאם כוהני דת בודהיסטים מ[[אפגניסטן]]. בגדאד התבססה והפכה לעיר הגדולה ביותר בעולם בתקופתה.

אל-מהדי חבב במיוחד [[מוזיקה]] ו[[שירה]] [[אירוטיקה|אירוטית]], ותחת שלטונו זכו ה[[משורר|משוררים]]ים ל[[פטרונות]] ניכרת. לפי [[אבן ח'לכאן]] ([[1211]]-[[1288]]) הוא היה "בעל כישרון גדול כזמר ויד מיומנת על כלי נגינה". הוא מוסיף ומתאר אותו כאיש רעים להתרועע. אל-מהדי היה בעל עור כהה אותו ירש מצידה של אימו והוא כונה בשל כך אל-ת'נין, שפירושו "ה[[תנין]]".

דוגמה אחרת מספרת על אל-מהדי שסעד תחת מסווה בחברת [[בדואי]]. הבדואי הגיש לו אוכל טעים ולאחר מכן "[[משקה חריף|משקה מרענן]]", אשר הוביל את אל-מהדי לגלות טיפין טיפין את מעמדו האמיתי. בראשית הכריז שהוא מ[[סריס|סריסי]]י הח'ליפה, לאחר מכן אחר מ[[שר צבא|שרי הצבא]] ולבסוף הח'ליפה בכבודו ובעצמו. הבדואי המופתע מחה וקבל שעוד מעט ויכריז אל-מהדי שהוא ה[[נביא]] בכבודו ובעצמו. אנקדוטה שלישית מספרת כיצד לאחר שבזבז הון עתק מאוצרות המלוכה שהשאיר אל-מנצור אחריו נזעק שר האוצר אך ורק לגלות שהכנסות חדשות כיסו את הגרעונות שנגרמו. אל-מסעודי משווה את נדיבותו ל"גלים של [[צדקה]]".