משחית טנקים – הבדלי גרסאות

למרות שהטקטיקה הבסיסית בהם השתמשו, טקטיקה של הפרדת הכוח המשוריין ל[[טנק חי"ר|טנקי חי"ר]], שנועדו לסייע ל[[חי"ר|כוחות הרגליים]], ול[[טנק שיוט|טנקי שיוט]], שנועדו להילחם בטנקי אויב, הוכיחה עצמה נחותה, גרמה טקטיקה זו לבריטים להבין ש[[לוחמת שריון]] היא, בסופו שלדבר, לוחמה של טנק בטנק. כתוצאה מכך, הושקעו מאמצים רבים בפיתוח תותח יעיל [[נגד טנקים]], במטרה להתקינו בדור חדש של טנקים. מאמצים אלו הובילו לפיתוחו של [[תותח 17 ליטראות|התותח בן ה-17 ליטראות]], שנחשב בעיני רבים כ[[תותח נגד טנקים|תותח הנ"ט]] הטוב ביותר של מלחמת העולם השנייה.{{הערה|1=Forty, George and Livesy, Jack, eds. The Complete Guide to Tanks & Armoured Fighting Vehicles. London: Anness Publishing Ltd., 2006. {{ISBN |1846811104}}, עמ' 116.}} התותח עלה בכושר החדירה על תותח ה-88 מ"מ ה"קצר" של טנק ה[[טיגר]] והשתווה לביצועיו של תותח ה-88 מ"מ ה"ארוך" של ה[[טיגר II]]{{כ}}.{{הערה|1=טנק הטיגר צויד בתותח 88 מ"מ בעל קנה באורך 56 [[קליבר]]ים (שהם 4.93 מ'), בעוד שטנק הטיגר II צויד בתותח 88 משופר בעל קנה באורך 71 קליברים (שהם 6.25 מ').{{ש}} ראו Ospery Publishing, '''Duel - Sherman Firefly vs Tiger''' {{ISBN |1-8460-0315-0}}, עמ' 4-5.}}

באירופה של [[המלחמה הקרה]] פותחו במערב מספר משחיתי טנקים כדי לתגבר את כוח האש ה[[נגד טנקים|נגד טנקי]] של כוחות [[נאט"ו]] במטרה להתגבר על הנחיתות מספרית שלהם אל מול כוחות [[ברית ורשה]]. בבריטניה פותח ב[[שנות ה-50 של המאה ה-20]] משחית הטנקים [[צ'ריוטר]], שהתבסס על תובת טנק קרומוול שחומש ב[[תותח 20 ליטראות]] בצריח מגודל. ההתבססות על טנק ה[[קרומוול (טנק)|קרומוול]] הגבילה את יכולותיו של הצ'ריוטר בהשוואה לאחיו הגדול, טנק ה[[צנטוריון]]. בעקבות הצ'ריוטר פיתחו הבריטים את טנק ה[[קונקרר (טנק)|קונקרר]] שחומש בתותח בקוטר 120 מ"מ. אף שהיה טנק לכל דבר, ביצועיו של הקונקרר, שנבעו ממשקלו הכבד, דמו יותר לביצועיהם של משחיתי הטנקים הגרמנים הכבדים, ה[[יאגדטיגר]] וה[[אלפנט (משחית טנקים)|אלפנט]], מאשר לביצועיהם של הטנקים של התקופה. במהלך [[שנות ה-60 של המאה ה-20]] פותח בגרמניה ה[[קנוננפנצריגר]], שהיה למעשה גרסה מודרנית למשחית הטנקים [[יאגדפנצר 4]] מימי מלחמת העולם השנייה, ואשר חומש בתותח בקוטר 90 מ"מ. עם התפתחות השריון הסובייטי, והופעתם של טנקים חדשים בעלי מיגון כבד יותר בידי כוחות ברית ורשה, הפך התותח המקורי בן 90 המ"מ למיושן. חלק מהקנוננפנצריגרים שודרגו באמצעות החלפת התותח בתותח בקוטר 105 מ"מ, בעוד באחרים הוחלף התותח במרכת לשיגור [[טיל נגד טנקים|טילים נגד טנקים]] מדגמי [[טאו (טיל)|טאו]] ו[[הוט (טיל)|הוט]]. הגרסאות נושאות הטילים נותרו בשירות עד ל[[שנות ה-90 של המאה ה-20]].{{הערה|1=Gelbart, Marsh (1996). Tanks: Main battle and light tanks. London: Brassey's. {{ISBN |1-85753-168-X}}, עמ' 137-8}}

*Harry Yeide, (2005), '''The Tank Killers: A History of America's World War II Tank Destroyer Force''' , Havertown, PA: Casemate. {{ISBN |1-9320-3326-2}}

* Bryan Perrett, (1999), '''Sturmartillerie & Panzerjäger 1939-45''', Ospery Publishing, {{ISBN |1-8417-6004-9}}

* Hilary Doyle & Tom Jentz, (2008), '''Jagdpanzer 38 'Hetzer' 1944-45''', Ospery Publishing, {{ISBN |1-8417-6135-0}}

* S J Zaloga, (2002), '''M10 and M36 Tank Destroyers 1942-1953''', Ospery Publishing, {{ISBN |1-8417-6469-6}}

*Ian Allan, (2002), '''Russian tanks of World War II - Stalin's armoured might''', Ian Allan Publishing, {{ISBN |0-7110-2898-2}}

* Chris Bishop, (1998), '''The Encyclopedia of Weapons of World War II''', New York: Orbis Publishing Ltd, {{ISBN |0-7607-1022-8}}

* Robert Jackson, (2007), '''Tanks and armored fighting vehicles''', Parragon Publishing, {{ISBN |1-4054-9285-0}}

* Uwe Feist, (1973), '''Panzerjäger in action''', Squadron/Signal publications, {{ISBN |0-8974-7040-0}}