פיניקים – הבדלי גרסאות

'''פיניקים''' היו [[עם|עמים]] [[כנען|כנעניים]] ממוצא [[שמיים (עמים)|שמי]], אשר ישבו במקור ברצועת [[חוף]] צרה המשתרעת בין רמיתה ([[לטקיה]] של היום) בצפון [[סוריה]] ועד ה[[עיר]] [[עכו]], ומאוחר יותר גם לאורך [[מישור החוף הדרומי]] של [[ארץ ישראל]].

 

 

==מקור השם==

==הכלכלה הפיניקית==

[[קובץ:Hippos merchantman.JPG|שמאל|ממוזער|250px|שחזור ספינת סוחר מסוג הִיפּוֹס, על סמך תבליט מארמון סרגון השני ב[[דור שרוכין]] ([[המוזיאון הימי הלאומי]])]]

 

את צבעי הארגמן הפיקו הפיניקים מ[[חלזונות]] ימיים מ[[משפחה (טקסונומיה)|משפחת]] הארגמוניים (Muricoidea), כמו ארגמונית אדומת-פה (''Stramonita haemastoma''), ארגמון חד קוצים (''Bolinus brandaris'') ו[[ארגמון קהה קוצים]].

 

 

המסחר בארזי הלבנון תפס מקום נכבד בקרב הפיניקים. כך למשל, שלמה המלך רכש קורות עץ עבור בניין בית המקדש ונראה שגם ב[[ארמון|ארמונות]] ובתי פאר נעשה שימוש בעצים אלו, כאמור:

 

עצי ה[[ברוש מצוי|ברוש]] והארז שימשו את הפיניקים לבניית [[ספינת משוטים|ספינות משוטים]] מרובות החותרים ששימשו אותם הן למטרות מסחר והן למטרות מלחמה.

 

פרט לכך, הפיניקים נחשבים לממציאי ה[[זכוכית]] העשויה מ[[חול]]. בערי הפיניקים יצרו כלי זכוכית צבעונית אופיינית ויצאו אותם. כן נפוצה בערי הפיניקים תעשיית עיבוד בדים וצביעתם ותעשיית [[צורפות]] [[זהב]], ב[[אבן חן|אבני חן]] וב[[שנהב]].

 

בין השנים [[1200 לפנה"ס|1200]] - [[1000 לפנה"ס]] ובעיקר בתקופתו של [[רעמסס השלישי]], חדרו [[גויי הים]] אל חופי כנען ופגעו בכוחה של מצרים באזור. בתקופה הזאת נחרבו הערים [[אוגרית]], צור וצידון. בכתבי [[יוטסינינוס]] מסופר על מלך [[אשקלון (עיר עתיקה)|אשקלון]] שכבש את העיר צידון, החריבה ותושביה נמלטו לצור.

בשנת 1100 לפנה"ס בקירוב ערך [[תגלת פלאסר הראשון]] מלך אשור מסע לחופי פיניקיה. בתעודותיו הוא הזכיר את המסע להר הלבנון, את ארזי הלבנון, אותם לקח חזרה לאשור ואת ה[[מס]]ים שהטיל על הערים ארוד, זֶמַר, גבל וצידון. נראה כי לא הדרים מדרום לערים אלה, כי העיר צור לא הוזכרה, בעוד ב[[מגילת ון אמון]] (1075 לפנה"ס לערך) צור דווקא כן מוזכרת, ועל כן ברור כי הייתה קיימת בזמן זה.

 

:{{ציטוטון|וַיִּקַּח אִשָּׁה אָת-אִיזֶבֶל בַּת-אֶתְבַּעַל מֶלֶךְ צִידׁנִים...|{{תנ"ך|מלכים א|טז|לא|קצר=כן}}}}.

 

 

כיום, ניתן למצוא [[קבורה|קברים]] פיניקיים ב[[גבול הצפון]] של [[מדינת ישראל]], בין היתר ב[[קיבוץ]] [[גשר הזיו]], בתחומו נמצאים שרידים רבים.

לאחר נפילת בית עמרי הורעו היחסים עם הפיניקים.

 

 

===מהכיבוש האשורי ועד לכיבוש הבבלי===

:{{ציטוטון|וַיִּתְּנוּ-כֶסֶף לַַחֹצְבִים וְלֶחָרָשִׁים, וּמַאֲכָל וּמִשְׁתֶה וָשֶׁמֶן לַצִּדֹנִים וְלַצֹּרִים, לְהָבִיא עֲצֵי אֲרָזִים מִן-הַלְּבָנוֹן אֵל-יָם יָפוֹא, כְּרִשְׁיוֹן כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ-פָּרַס עֲלֵיהֶם|{{תנ"ך|עזרא|ג|ז}}}}.

נראה כי בתקופת [[שיבת ציון]] התבססו קהילות פיניקיות מצור וצידון גם בפנים הארץ ובפרט ב[[יהוד מדינתא|פחוות יהודה]]. קהילות אלה עסקו, ככל הנראה, במסחר ולא פעם גרמו בכך ל[[חילול שבת]] בקרב ה[[יהודים]]. על כך מעיד [[נחמיה|נחמיה בן-חכליה]]:

בשנת 346 לפנה"ס, התמרדו תושבי צידון ב[[ארתחשסתא השלישי]] - מלך פרס, בשל המיסוי הכבד ששילמו לו כדרך קבע. אולם האחרון דיכא ביד קשה את המרד, דבר אשר דרבן את הפיניקים בכלל ואת הצידונים בפרט להתקרב ל[[אלכסנדר מוקדון]]. אסמכתה לכך ניתן לראות בשנת 333 לפנה"ס, כאשר לאחר הבסת [[צבא ממלכת פרס האחמנית|צבא פרס]] ב[[קרב איסוס]], הגיע אלכסנדר מוקדון לפיניקיה ומלכי ארוד, גבל וצידון הצטרפו אליו. הדבר שירת היטב את מטרתו העיקרית של אלכסנדר, שכן על ידי סיפוח ערי המדינה הפיניקיות, הצליח האחרון להשתלט על מרבית ה[[בסיס צבאי|בסיסים]] הימיים של הפרסים ובכך להתגבר על היתרון המובהק שהיה לצבא הפרסי מול [[הצבא המקדוני]] בים. אולם העיר צור החליטה שלא לכרות ברית עם אלכסנדר מוקדון כיתר הערים הפיניקיות, כנראה בשל המשך תמיכתה ב[[דריווש השלישי]] - מלך פרס. כתוצאה מכך הטיל אלכסנדר מוקדון, בשנת 332 לפנה"ס, [[המצור על צור (332 לפנה"ס)|מצור כבד]] על העיר, אשר בסופו נכבשה.

 

עם כיבוש צור, בידי אלכסנדר מוקדון, בוטלו כל משטרי המלוכה הפיניקיים בערי המדינה ומעתה והילך שלטו בהן ה[[ארכון|ארכונים]].

 

 

המאה האחרונה של השלטון סלאוקי בפיניקיה התאפיינה בחוסר יציבות, שבסופה, בשנת 63 לפנה"ס, כבש [[גנאיוס פומפיוס מגנוס]] את סוריה ופיניקיה וסיפחן ל[[האימפריה הרומאית|אימפריה הרומאית]].

 

 

במשך התקופה הרומית הלכו ממלכות הפיניקים והתפוררו עד שנעלמו כליל, פרט למושבת הפיניקים הגדולה, החזקה והחשובה קרתגו, שהפכה ליריבה המרה ביותר של הרומאים על השליטה באגן הים התיכון. אולם, בתום תקופה של מלחמות בין שתי המעצמות, אשר נקראו בפי הרומאים [[המלחמות הפוניות]], חדלה קרתגו מלהתקיים, בשנת 146 לפנה"ס.

 

==המושבות הפיניקיות==

 

כיום מעריכים החוקרים, כי התאריך המשוער בו התחילה ה"[[קולוניאליזם|קולוניזציה]]" של הפיניקים באגן הים התיכון, הוא ראשית המאה התשיעית לפנה"ס, כלומר בימי הממלכה המאוחדת של הפיניקים תחת שלטון המלך אֶתְבַּעַל.

|

| [[סגונטו]]

|-

|

|-

|

| סֶלִינוּנְטֶה של היום. מושבה יוונית במקור. נכבשה על ידי צבא קרתגו במהלך המלחמה היוונית-פונית השנייה

|

|

| [[תוניס]]

|-

|

בשנת 425 לפנה"ס יצא הקברניט הפוני [[חנון הספן|חנו]] (Hanno) למסע ימי דרומה לאורך החוף האפריקני המערבי, על מנת להקים מושבות קרתגיות חדשות. בהפלגה זו, המתועדת בלוח המתורגם ליוונית, מסופר על: צי בן 60 ספינות, הנושא 30,000 גברים ונשים, האספקה והציוד הרב, המושבות שהקימו לאורך החופים האטלנטיים, העמים שחורים (שזכו לשם "גורילות") וכן על [[התפרצות געשית|התפרצויות געשיות]] על החוף, אשר המטירו [[לבה]] אל תוך מי הים. תיאור זה מזכיר מיד את הר קמרון, הנמצא סמוך לחופהּ של [[קמרון]], אך לסברה זו יש לא מעט מתנגדים, בשל ריחוקה של נקודה זו ולכן מציעים לזהות את המקום עם הר קָאקוּלִימָה, הנמצא סמוך ל[[קונקרי]] - בירת [[גינאה]]. על כל פנים, מדובר במסע ימי ארוך ומכובד אל עומקה של אפריקה הדרום מערבית, שלכל הדעות הגיע לפחות ל[[סנגל]].

 

 

בנוסף, מסופר על אותו אאדוקסוס, שמצא בשובו ממסעותיו, [[ספינה]] מהמושבה הפיניקית גדר (היא [[קדיס]] שבספרד), שנטרפה מול חופי אפריקה. ההנחה שלו הייתה שספינה זו הקיפה את יבשת אפריקה והנחה זו גרמה לו לנסות כוחו במסע ימי זה, אך לשווא. הוא נאלץ לשוב אחור, אולם לאחר מכן ניסה שוב. אף על פי שה[[היסטוריון]] וה[[גאוגרף]] [[פליניוס הזקן]] מניח שאותו אאדוקסוס הצליח בניסיונו השני, הסברה המקובלת היא שהוא מת בדרכו. לעצם ההנחה, הן של אאודוקסוס והן של גאוגרפים כמו פליניוס, כי ניתן להקיף את אפריקה, חשיבות רבה להיסטוריונים העוסקים בסוגיית ההפלגה הפיניקית מסביב ל[[אפריקה]]. ידוע, על כל פנים, שהחוף הדרום אפריקני המזרחי היה מוכר בחלקו הגדול. את [[אופיר]] המקראית (מקור הזהב של בית שלמה) נהוג לזהות עם הממלכות של [[קרן אפריקה]] של התקופה. בתקופה היוונית-רומית הסחר אף התפשט ל[[טנזניה]] ו[[מדגסקר]]{{הערה|1=Chami, Felix A. 2002. "The Graeco-Romans and Paanchea/Azania: sailing in the Erythraean Sea." From: Red Sea Trade and Travel. The British Museum. Organised by The Society for Arabian Studies, p. 20}}.

==לקריאה נוספת==

* ז'ורז' קונטנו, '''התרבות הפיניקית''', כתבים 1954.

* נ. ר. (נסים רפאל) גנור, '''מי היו הפיניקים''', [[הוצאת רשפים]], תשל"ה - 1974.

<div style="direction: ltr;">