פרדריק בנטינג – הבדלי גרסאות

במקביל, חקר את [[מטבוליזם]] ה[[סוכר]] ואת מחלת ה[[סוכרת]], לאחר שכבר נמצא כי חוסר ב[[הורמון]] האינסולין (המופק על ידי [[איי לנגרהנס]] בלבלב) גורם אותה. מאחר שלא ניתן לספק לסוכרתיים אינסולין באמצעות הפה, ניסה בנטינג לתת אותו כ[[זריקה]], לאחר שמיצה אותו יחד עם עוזרו [[צ'ארלס בסט]]. באוגוסט [[1921]], בעת שהממונה על המעבדה, פרופ' [[ג'ון מקלאוד]], היה בחופשה, בנטינג מיצה לראשונה את החומר מאיי לנגרהנס והוכיח את חשיבותו כאינסולין על ידי [[ניסויים בבעלי חיים|הזרקתו לכלבים סוכרתיים]], ירדהוהורדת רמת הסוכר בדמם. בתוך כחודשיים, מיצו השניים אינסולין טהור יותר (בעזרת הביו-כימאי [[ג'יימס קוליפ]]), וניסו אותו על ילד סוכרתי בן 14 (ליאונרד תומפסון) – שרמת הסוכר שבדמו ירדה מיד. בפברואר [[1922]] פורסם הגילוי ושנה מאוחר יותר הוענק [[פרס נובל לפיזיולוגיה ולרפואה]] לבנטינג{{הערה|בנטינג הוא הזוכה הצעיר ביותר בפרס: {{nrg|אסף גולן|זוכי נובל לרפואה: על טיפול במלריה ובמחלת "איש הפיל"|728/985|||1|2}}}} (שחלק אותו עם בסט) ולג'ון מקלאוד (שחלק אותו עם קוליפ). האינסולין שהתגלה, החל להיות מיוצר באופן מסחרי מיד לאחר מכן ולהציל את חייהם של הסוכרתיים.