גן הדובדבנים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ ←‏הרקע לכתיבת המחזה: קישורים פנימיים, תיקון קישור
שורה 33:
בשלב מאוחר יותר בחייו, התגורר צ'כוב באחוזה כפרית בפרוורי מוסקבה, גילה עניין ב[[גינון]] ונטע בעצמו גן דובדבנים. אחרי שעבר ל[[יאלטה]] בשל בריאותו הרעועה, הצטער צ'כוב לשמוע שהאיש שרכש בעבר את אחוזתו, כרת את רוב הגן. כששב באחד מביקוריו ל- Taganrog, היה מבועת מההשפעה ההרסנית של [[בירוא יערות| בירוא היערות]] התעשייתי. ביערות הללו וביערות שבהם נפש ב[[אוקראינה]], ליבלבה לראשונה תשוקתו ה[[אקולוגיה|אקולוגית]] (זו התבטאה בדמותו של ד"ר אסטרוב, שאהבתו ליערות היא שלוותו היחידה, כפי שהשתקפה במחזה מוקדם יותר שלו, "[[הדוד וניה]]"). גן דובדבנים מקסים וידוע קמעא ניצב בחוותה של משפחת ידידיו, בה בילה את חופשות ילדתו, וב[[סיפור קצר|סיפורו הקצר]] המוקדם " "Steppe"", צ'כוב מספר על נער צעיר החוצה את [[אוקראינה]] בינות לשדות של ניצות הדובדבנים. לבסוף, גנו של צ'כוב ביאלטה שרד לצד גן הדובדבנים כ[[אנדרטה|גלעד]] לאדם שרגשותיו כלפי עצים משתווים לרגשותיו כלפי תיאטרון. אכן, עצים הם תכופות גיבורים [[אילם|אילמים]] וסמליים, המשמשים כקורבנותיהם של סיפורים ומחזות, במידה כזאת שנוטים לראות בצ'כוב כסופר האקולוגי הראשון בתולדות אירופה.
 
צ'כוב כתב את גן הדובדבנים במשך מספר שנים, שנעו בין תקופות של שמחה חסרת דאגה לתסכול מייאש, אותו הוא החשיב כגובל בעצלנות (הוא כתב במכתב, "כל משפט שאני כותב מכה בי כברכה לבטלה.") במשך הזמן הזה תקפה אותו גם [[שחפת]] כרונית. צ'כוב שהיה דיסקרטי מטבעו, היה חשאי מאוד בנוגע להיבטים שונים של עבודתו, בכללם אפילו כותרת המחזה. בשלהי קיץ 1902 הוא עדיין לא חלק דבר אודות המחזה עם איש מבני משפחתו הקרובה או מעולם התיאטרון. רק על מנת לעודד את אשתו, [[אולגה קנייפרקניפר]], שהתאוששה מ[[הפלה טבעית|הפלה]], הוא גילה לה לבסוף את שם המחזה, לחש לה אותו, אף על פי שהשניים היו לבדם. צ'כוב היה כנראה מאוד שבע רצון משם המחזה והפגין תחושת ניצחון דומה כשגילה אותו כעבור חודשים מספר ל[[קונסטנטין סטניסלבסקי|סטניסלבסקי]]. באוקטובר 1903 היה סוף סוף המחזה גמור והוא שלח אותו ל[[התיאטרון האמנותי|תיאטרון האמנותי]]. כעבור שלושה שבועות הגיע צ'כוב לחזרות במה שנדמה היה כניסיון שווא למחות את כל "הבכיינות" שסטניסלבסקי הוסיף למחזה. הסופר גם גיחך, ככל הנראה, כשהחליפו את המילה "גן", במילה הפרקטית יותר "מטע". הוא חש שבכך הוא תפש בצורה מושלמת וסמלית את חוסר התכליתיות של החיים.
 
אף על פי שמבקרים באותה עת היו חלוקים בדעתם לגבי המחזה, הרי שהצגת הבכורה של גן הדובדבנים בתיאטרון האמנותי, ב-17 בינואר 1904 (יום הולדתו של צ'כוב), נחלה הצלחה מיידית והמחזה הועלה כעבור זמן קצר ברבות מהערים הראשיות ב[[פרובינציה|פרובינציות]]. הצלחה זו לא הוגבלה לרוסיה לבדה, היות שהמחזה הוצג גם בארצות אחרות וזכה לתשבחות רבות גם כן. מעט לאחר הצגת הבכורה של המחזה, נסע צ'כוב ל[[גרמניה]] בשל בריאותו הרעועה, וביולי 1904 הוא הלך לעולמו.