שבט ראובן – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 36:
==נחלת השבט==
'''נחלת [[שבט ראובן|שֵׁבֶט רְאוּבֵן]]''' מוגדרת בתור: "אֶרֶץ סִיחוֹן ואֶרֶץ מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן" (לפי [[ספר נחמיה]], ט' כ"א). תיאור הנחלה ב[[ספר יהושע]] מורכב מערים - המוקפות חומה, בהן [[שבמה]], והחצרות - שאינן מוקפות חומה ומתחומים גאוגרפיים.
===תחום הנחלה===
חוקר המקרא, זכריה קלעי, עמד על התופעה לפיה הנחלה כוללת תיאורים של אזורים גאוגרפים ומגדיר אותה כך: תיאור הנחלה של [[שבט ראובן]] כולל "מניין תחומים": תחומים "קטנים" אלו הערים והחצרות ותחומים "גדולים" כמו: "וְכָל הַמִּישֹׁר עַל מֵידְבָא". גם סדר מניין המקומות מתחיל מהתחומים הגדולים ועובר - ל"קטנים" - לערים ולחצרות: תחילה במערב, עובר למזרח ומסיים בצפון - ליד בֵית פְּעוֹר, המוכר לנו מ[[ערבות מואב]] - מושב [[שבטי ישראל]] - קודם לכניסת לארץ ישראל המערבית בימי [[יהושע בן נון]].
===תיאור הגבול===
ב[[ספר יהושע]] הוגדרו גבולות שבט ראובן כפי שהובטחו לו על ידי [[משה]], והערים שכלל, בהם [[יהצה]], [[בית בעל מעון]], [[שבמה]] ו[[בית הישימות]]: "וַיִּתֵּן מֹשֶׁה, לְמַטֵּה בְנֵי רְאוּבֵן לְמִשְׁפְּחֹתָם. וַיְהִי לָהֶם הַגְּבוּל, מֵעֲרוֹעֵר אֲשֶׁר עַל שְׂפַת-נַחַל אַרְנוֹן וְהָעִיר אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַנַּחַל וְכָל-הַמִּישֹׁר עַל-מֵידְבָא. חֶשְׁבּוֹן וְכָל-עָרֶיהָ, אֲשֶׁר בַּמִּישֹׁר; דִּיבֹן וּבָמוֹת בַּעַל, וּבֵית בַּעַל מְעוֹן. וְיַהְצָה וּקְדֵמֹת, וּמֵפָעַת, וְקִרְיָתַיִם וְשִׂבְמָה, [[צרת השחר|וְצֶרֶת הַשַּׁחַר]] בְּהַר הָעֵמֶק: וּבֵית פְּעוֹר וְאַשְׁדּוֹת הַפִּסְגָּה, וּבֵית הַיְשִׁמוֹת. וְכֹל, עָרֵי הַמִּישֹׁר, וְכָל-מַמְלְכוּת סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי, אֲשֶׁר מָלַךְ בְּחֶשְׁבּוֹן ... וַיְהִי, גְּבוּל בְּנֵי רְאוּבֵן הַיַּרְדֵּן, וּגְבוּל".{{הערה|{{תנ"ך|יהושע|יג|טו|כג}}.}}
הגבול הדרומי הוא נחל ארנון - גבול [[ארץ אדום]], המערבי הוא בפועל [[ים המלח]], המזרחי הוא ה[[מדבר]] ארץ לא מיושבת, ומשיק לארץ [[בני עמון]]. הגבול הצפוני תוחם את [[נחלת שבט גד]] באפיק "נחל חשבון".
===הקשר עם שבט גד===
הקשר של שבט ראובן עם שכנו הצפוני, [[שבט גד]] נושא אופי מיוחד. זאב ארליך, במאמרו: "ערי גד וראובן בכיבוש ובהתנחלות",{{מקור|מדויק}} מצביע על תופעה מעניינית: בני שבט גד בונים, או מבצרים, ארבע ערים בנחלת שבט ראובן.וכך כתוב בספר במדבר: "וַיִּבְנוּ בְנֵי-גָד, אֶת-דִּיבֹן וְאֶת-עֲטָרֹת, וְאֵת, עֲרֹעֵר. לה וְאֶת-עַטְרֹת שׁוֹפָן וְאֶת-יַעְזֵר, וְיָגְבְּהָה. לו וְאֶת-בֵּית נִמְרָה, וְאֶת-בֵּית הָרָן: עָרֵי מִבְצָר, וְגִדְרֹת צֹאן." (במדבר ל"ב, לד-לה). ואילו בערי נחלת שבט ראובן לא כלולה הסייפא:"עָרֵי מִבְצָר, וְגִדְרֹת צֹאן".
הרב [[נפתלי צבי יהודה ברלין]], הנצי"ב, בפירושו "העמק דבר", כתב: אמנם "לבני ראובן היה מקנה רב, אבל לבני גד היה -מקנה עצום מאוד, על כן נכנסו בעובי הקורה יותר מבני ראובן" (ל"ב, א'). כלומר, את הפסוק יש להבין כך: "ומקנה רב היה לבני ראובן, (אבל=) ולבני גד (היה מקנה) עצום מאד...".
זאב ארליך מניח כי זו הסיבה כי בני גד בקשו לבנות ערים לטף וגדרות לצאן. בני גד, בעלי המקנה העצום מאד, היו בעלי העניין העיקריים. הם בנו את הערים וישבו בגבולות השטח סביב, מוכנים לכל מתקפה מן החוץ ושומרים על כלל השטח ועל המקנה, עד לגמר כיבושה של ארץ ישראל המערבית.
בדרום הם בנו את [[דיבון]], עטרות, [[ערוער]] ועטרות שופן - כנגד מואב. בצפון-מזרח הם בונים את [[יעזר]] ו[[יגבהה]] - כנגד עמון. בצפון-מערב הם בונים את [[בית נמרה]] ו[[בית הרם|בית הרן]] - כנגד הכנענים אשר ממערב לירדן.
בני ראובן, הם אמנם בעלי "מקנה רב", אך לא "עצום מאד", בונים ערים בתוך השטח ומוגנים מפני מתקפה מן החוץ על ידי בני שבט גד.
לכך התאים יפה [[מדרש]]ם של [[חז"ל]] על הפסוק בברכת משה לגד "ולגד אמר ברוך מרחיב גד כלביא שכן וטרף זרוע אף קדקד" (דברים ל"ג, כ): "מלמד שתחומו של גד מרחיב והולך כלפי מזרח... מלמד שהיה סמוך לסְפר לפיכך נמשל כאריות".{{הערה|[[ילקוט שמעוני]], דברים תתקסא.}}
▲ב[[ספר יהושע]] מורכב מערים - המוקפות חומה, מהחצרות - שאינן מוקפות חומה ומתחומים גאוגרפיים. כך מתקבל התחום של נחלת השבט, שלו גבולות טבעיים: בצפון - נחל חשבון, המערב [[ים המלח]], הדרום [[נחל ארנון]] ובמזרח - המדבר וארץ [[בני עמון]]. בתיאור תחום השבט מובאים מונחים ייחודיים כמו: "המישור", "הר העמק" - הר הירד בתלילות לעמק, "אַשְׁדּוֹת הַפִּסְגָּה" - שהם המורדות המערביים של עבר הירדן לים המלח ו"הירדן והגבול" שהם בקעת הירדן. בנחלה כלול גם מקום מושבם של "נְסִיכֵי סִיחוֹן" - אשר הזמינו את [[בלעם]] לקלל את עם ישראל.
==לקריאה נוספת==
| |||