שירותי בריאות כללית – הבדלי גרסאות

הקופה נוסדה ב[[חנוכה]] [[1911]] על ידי "[[הסתדרות הפועלים החקלאיים ביהודה]]", בעקבות [[תאונה]] שבה איבד הפועל ברוך פריבר מ[[עין גנים]] את ידו בעת שעסק בעבודה ב[[פרדס]]{{הערה|{{תדהר|15|4684|ברוך פריבר}} ([http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/15/4685 המשך בעמ' הבא])}}. ההצעה לייסוד הקופה הועלתה על ידי [[ברל כצנלסון]], הובאה ל[[הצבעה]] בוועידה השנייה של "הסתדרות הפועלים החקלאיים ביהודה" בדצמבר 1911, וההחלטה על הקמת ארגון לעזרה רפואית לפועלים התקבלה ברוב של 13 לעומת 12 מתנגדים. המוסד החדש זכה לשם "קפת־חולים" (הכתיב החסר במקור). כחברים היו יכולים להצטרף רק פועלים או בעלי מלאכה עצמאיים שאינם מעסיקים שכירים. החברים היו מחויבים בלינה בתורנות ליד חולים וסיוע לחולים עליהם היו ממונים. העזרה שהעניקה הקופה כללה עזרה־הדדית, מציאת מקום לינה לפועל חולה חסר מגורים קבועים, טיפול על ידי רופא או בעל ידע רפואי, תרופות ואשפוז בבית־חולים.

 

 

בעקבות הקמתה של קופת החולים של הסתדרות הפועלים החקלאיים ביהודה החליטו גם [[הסתדרות הפועלים החקלאיים בגליל]] להקים את [[קופת חולים של פועלי הגליל]] ו[[הסתדרות פועלי השומרון]] להקים את [[קופת חולים של פועלי השומרון]]. קופות אזוריות אלה פעלו בשיתוף מלא עד שנת 1917. בשנים 1917-1918, בעקבות שינויים במערך הפוליטי של מפלגות הפועלים בארץ ישראל, הפכו קופות החולים מארגונים אזוריים לגופים מפלגתיים ומשלושת הקופות האזוריות נוסדו שתי קופות: קופת החולים של [[אחדות העבודה]] וקופת חולים של [[הפועל הצעיר]]. בשנת 1921, זמן קצר לאחר הקמת [[ההסתדרות]], התאחדו שתי קופות החולים לגוף אחד בחסות ההסתדרות שניקרא "קופת חולים הכללית של הפועלים העבריים בארץ ישראל".