צ'מבלו – הבדלי גרסאות

'''צֶ'מְבָּלוֹ''' (מ[[איטלקית]]: '''Cembalo'''{{הערה|1=נקרא גם באיטלקית Clavicembalo. ב[[אנגלית]]: Harpsichord; ב[[גרמנית]]: Cembalo; ב[[צרפתית]]: Clavecin; ב[[הולנדית]]: Klavecimbel.}}) הוא שם כללי של משפחת [[כלי מקלדת]] ממשפחת הקורדופונים, שבהם מופק הצליל בפריטה על מיתר. המשפחה כוללת את הספינט וה[[וירג'ינל|ווירג'ינל]]. הצ'מבלו הוא גרסה מוקדמת של הפסנתר. לנגן הצ'מבלו קוראים צ'מבאליסטמבליסט.

[[קובץ:Bachbwv933.ogg|200px|ממוזער|שמאל|ליטל פרלוד קטן מאת [[באך]] בדו מז'ור]]

המילה "צ'מבלו" משמשת לתיאור כלל הכלים הנמנים עם המשפחה, או ליתר דיוק, אלו המזכירים בצורתם [[פסנתר כנף]]. לרוב הצ'מבלי בין [[מיתר (כלי מיתר)|מיתר]] אחד לשלושה מיתרים לכל צליל. הצירוף הנפוץ ביותר הוא שני סטים של מיתרי "8 רגל" (כלומר מיתרים המשמיעים צליל בגובה בו הוא כתוב), וסט אחד של מיתרי "4 רגל" (כלומר מיתרים המצלצלים [[אוקטבה]] גבוה מעל הצליל הכתוב). בכלים גדולים ומתוחכמים יותר אפשר למצוא גם מיתרי "16 רגל" (המצלצלים אוקטבה מתחת לצליל הכתוב). לכל אחד מהרגיסטרים של מיתרי "8 רגל" צליל שונה, משום שהם נפרטים במקומות שונים והמתח שלהם שונה מעט. בעזרת מערכות מנופים יכול הנגן לבחור לנגן בכל מערכת מיתרים בנפרד או בצירופים שונים שלהם. בכלים בעלי שתי מקלדות ניתן לשלב צירופים שונים בכל מקלדת. {{ש}}כמו כן בכלים רבים יש רגיסטרים נוספים המאפשרים מגוון צלילי רחב יותר - למשל רגיסטר "לאוטה" שבו מוצמדות פיסות [[עור (חומר גלם)|עור]] או [[לבד]] לבסיס המיתרים ויוצרות אפקט דמוי [[לאוטה]], או רגיסטר מוזלאר"מוסלר", בו סט נפרד של מפרטים פורט על המיתרים קרוב מאוד לבסיסם, וכך מפיק צליל מאנפף.

שורשיו של הצ'מבלו טמונים ב[[ימי הביניים]]. התיאור הכתוב הקדום ביותר לכלי מתוארך לסוף [[המאה ה-14]] וסביר שבשנים אלו אכן הומצא הכלי. הייתה זו תקופה בה היו התפתחויות בנושאי המכניקה הזעירה (בעיקר בתחום ה[[שעון|שעונים]]), התפתחויות שזלגו חיש מהר אל תחומי החיים האחרים. עבודהחיבור על כלי מוזיקה שנכתבהשנכתב בשנת [[1440]], מתארתמתאר בפירוט צ'מבלו קטן עם שלושה מנגנונים שונים של מנופים.

המהפכה בתעשיית הצ'מבלו החלה בסביבות שנת [[1580]] ב[[פלנדריה]] (כיום חלקה הצפוני של [[בלגיה]]), כאשר יצרנים מקומיים חיזקו את מבנה השלד של הצ'מבלו, דבר שאיפשרשאפשר מתח מיתרים גבוה יותר וכתוצאה מכך שיפור ניכר של האיכות והצליל של הכלי. בין בוני הכלים המפורסמים של התקופה נמנו בני משפחת Dulcken ו-Ruckers.

בתחילת [[המאה ה-20]], התעוררה מחדש התעניינות ב[[מוזיקה עתיקה]], שהביאה לתחייה מחודשת של צהצ'מבלו. כלים ישנים שופצו וכלים חדשים נבנו לצורך הופעות פומביות של מוזיקה שתישמע "כמו שנכתבה". בתחום זה הייתה הצ'מבליסטית [[ונדה לנדובסקה]] פורצת הדרך, ותרמה רבות לפופולריזציה של הכלי במאה ה-20, ומלחינים מודרניים רבים (כמו למשל מנואל דה פאיה ופרנסיס פולנק) כתבו עבורה יצירות. אולם, מרבית הצ'מבלי, שנבנו כמו פסנתרי ענק, כדי שיוכלו להופיע עם תזמורות גדולות, הפתיעו בצלילם החלש והשטוח. אופי צליל זה הוא תוצאה של המסגרות הכבדות ותיבות התהודה הגדולות ש"בלעו" את צליליו העדינים של הצ'מבלו.