דב בר בורוכוב – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Benadav (שיחה | תרומות)
מ הגהה
Benadav (שיחה | תרומות)
מ הסרת קישור פנימי כפול
שורה 139:
לפי בורוכוב, היהודים אינם מסתכלים על המציאות בעיניים אובייקטיביות, אלא קובעים אידאל אחד כמטרה, ומכופפים את המציאות כדי להגשים אידאל זה. ההגות היהודית מצטיינת באחדות המבנה, בעקביות מפליאה ובהיעדר יכולת לפשרה.{{הערה|מ. מינץ, המעגל הראשון, עמ' 49}}
 
ההיסטוריון פרופ' מתתיהו מינץ טוען כי כי בורוכוב, בניגוד ל[[פילוסופיה יוונית|פילוסופיה היוונית]],{{הערה|מ. מינץ, המעגל הראשון, עמ' 47}} סבר שהרוח היהודית איננה מתייחסת אל העולם כפי שהוא ואיננה מקבלת הוכחה במישרין, אלא מתייחסת אל העולם כפי שהוא צריך להיות: דהיינו היא מתאפיינת ב[[מוניזם]]במוניזם סובייקטיבי – ad absurdum ([[אבסורד]]).{{ש}} פרופ' אליעזר שבייד חוקר מחשבת ישראל מסביר כי על פי בורוכוב [[הגניוס היהודי]] חותר לכפות את חזונו על המציאות ההיסטורית בכוח רצונו. לכך יש שתי השלכות על האופי היהודי: השלכה ראשונה היא הנטייה "התלמודית" לפילפול לוגי, שמטרתו ליישב את המציאות העובדתית עם ציפיות החזון, והשלכה שנייה היא הרצון להוכיח את אמיתות החזון על ידי הגשמתו בפועל, בכוח רצון אידאליסטי ובנכונות להקרבה עצמית של יחידים למען עמם.{{הערה|שם=שביד|[[אליעזר שביד]], תולדות פילוסופיית הדת היהודית בזמן החדש – חלק שלישי: מול משבר ההומניזם – כרך א': על פרשת הדרכים ההיסטורית, רעננה: הוצאת עם עובד, תשס"ג-2003, עמ' 292}}
 
הסתייגות בורוכוב מן המוניזם הפילוסופי ברורה אף על פי שלא צויינה במפורש. בורוכוב התייחס אל המוניזם כאל תכונה מכשילה שחייבים להתגבר עליה, כדי להציל את העם מגורל גלותו. העם מוכרח לראות את המציאות ההיסטורית המבליטה גורמים מאיימים, ולהתמודד איתה. עם זאת, כיהודי אמיתי, הזדהה בורוכוב עם האידאל החותר לקביעת הלכה ולהגשמתה במציאות, וקיבל עליו את החובה להוכיח את טענתו האידאליסטית במעשיו.{{הערה|שם=שביד}}