דב בר בורוכוב – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Benadav (שיחה | תרומות)
מ הסרת קישור פנימי כפול
Benadav (שיחה | תרומות)
עריכה
שורה 135:
בורוכוב היה תאורטיקן, שהשפיע רבות על תנועת העבודה הציונית. תורתו, הקרויה בורוכוביזם, התבססה על שילוב של [[ציונות]] עם [[סוציאליזם]] [[מרכסיזם|מרכסיסטי]]. אחד הרעיונות הבסיסיים של בורוכוב היה רעיון הפירמידה ההפוכה: התבססות יהודים בגולה במקצועות בלתי יצרניים, לצד התרכזותם בקהילות, בעוד שחלק היהודים במקצועות יצרניים היה הקטן ביותר, יחסית לשאר האוכלוסייה. חלק קטן זה היה פועל יוצא מהתחרות הלאומית מול היהודים.{{הערה|דב בר בורוכוב, 'הפלטפורמה שלנו' [אפריל-יוני 1906], כתבים, כרך א', עמ' 193–310}} כתוצאה מכך, נוצר [[ניכור]] מצד הסביבה כלפי היהודים, הטומן בחובו אסון. ניכור זה מחייב [[הגירה]] המונית של היהודים לארץ ישראל, שתתרחש מאליה באופן סוחף וספונטני כ"[[ציונות סוציאליסטית|תהליך סטיכי]]", בשל התאמתה הכלכלית וההתפתחותית של ישראל לציבור המהגרים.
 
על פי גישת בורוכוב, שהתבססה על הפילוסופים ריכארד אוונאריוס (1845–1896), [[ארנסט מאך]] (1838–1916), ו[[אלכסנדר בוגדנוב]] (1873–1928, מתנגדו של [[לנין]] מ-1908), השכל היהודי חותר ל[[מוניזם]] מוחלט, מלשון "מונו" – יחיד.{{הערה|בר בורוכוב, '"על אופי השכל היהודי'", [[אברהם פריידנברג|]] (עורך), '''האלמנך הציוני]]''', קרמנצ'וג דצמבר 1902 Б. Борохов, О характере еврейского ума, Иллюстрированный сионистский альманах, Кременчуг}} נטייה זו מתבטאת במונותיאיזםב[[מונותאיזם]] הדתי של [[משה]], במחשבה הפילוסופית של ה[[רמב"ם]] ושל [[שלמה אבן גבירול]], ובעת החדשה ניסה [[ברוך שפינוזה]] לגבש פילוסופיה מוניסטית מחמירה.
 
לפיההיסטוריון בורוכובפרופ' מתתיהו מינץ טוען כי סבר שבורוכוב, היהודים אינם מסתכלים על המציאות בעיניים אובייקטיביות, אלא קובעים אידאל אחד כמטרה, ומכופפים את המציאות כדי להגשים אידאל זה. ההגות היהודית מצטיינת באחדות המבנה, בעקביות מפליאה ובהיעדר יכולת לפשרה.{{הערה|מ. מינץ, המעגל הראשון, עמ' 49}}
ההיסטוריון פרופ' מתתיהו מינץ טוען כי כי בורוכוב, בניגוד ל[[פילוסופיה יוונית|פילוסופיה היוונית]],{{הערה|מ. מינץ, המעגל הראשון, עמ' 47}} סבר שהרוח היהודית איננה מתייחסת אל העולם כפי שהוא ואיננה מקבלת הוכחה במישרין, אלא מתייחסת אל העולם כפי שהוא צריך להיות: דהיינו היא מתאפיינת במוניזם סובייקטיבי – ad absurdum ([[אבסורד]]).{{שהערה|מ. מינץ, המעגל הראשון, עמ' 47}} פרופ' אליעזר שבייד חוקר מחשבת ישראל מסביר כי על פי בורוכוב, [[הגניוס היהודי]] חותר לכפות את חזונו על המציאות ההיסטורית בכוח רצונו. לכך יש שתי השלכות על האופי היהודי: השלכה ראשונה היא הנטייה "התלמודית" לפילפול לוגי, שמטרתו ליישב את המציאות העובדתית עם ציפיות החזון, והשלכה שנייה היא הרצון להוכיח את אמיתות החזון על ידי הגשמתו בפועל, בכוח רצון אידאליסטי ובנכונות להקרבה עצמית של יחידים למען עמם.{{הערה|שם=שביד|[[אליעזר שביד]], תולדות פילוסופיית הדת היהודית בזמן החדש – חלק שלישי: מול משבר ההומניזם – כרך א': על פרשת הדרכים ההיסטורית, רעננה: הוצאת עם עובד, תשס"ג-2003, עמ' 292}}
 
ההיסטוריון פרופ' מתתיהו מינץ טוען כי כי בורוכוב, בניגוד ל[[פילוסופיה יוונית|פילוסופיה היוונית]],{{הערה|מ. מינץ, המעגל הראשון, עמ' 47}} סבר שהרוח היהודית איננה מתייחסת אל העולם כפי שהוא ואיננה מקבלת הוכחה במישרין, אלא מתייחסת אל העולם כפי שהוא צריך להיות: דהיינו היא מתאפיינת במוניזם סובייקטיבי – ad absurdum ([[אבסורד]]).{{ש}} פרופ' אליעזר שבייד חוקר מחשבת ישראל מסביר כי על פי בורוכוב [[הגניוס היהודי]] חותר לכפות את חזונו על המציאות ההיסטורית בכוח רצונו. לכך יש שתי השלכות על האופי היהודי: השלכה ראשונה היא הנטייה "התלמודית" לפילפול לוגי, שמטרתו ליישב את המציאות העובדתית עם ציפיות החזון, והשלכה שנייה היא הרצון להוכיח את אמיתות החזון על ידי הגשמתו בפועל, בכוח רצון אידאליסטי ובנכונות להקרבה עצמית של יחידים למען עמם.{{הערה|שם=שביד|[[אליעזר שביד]], תולדות פילוסופיית הדת היהודית בזמן החדש – חלק שלישי: מול משבר ההומניזם – כרך א': על פרשת הדרכים ההיסטורית, רעננה: הוצאת עם עובד, תשס"ג-2003, עמ' 292}}
 
הסתייגות בורוכוב מן המוניזם הפילוסופי ברורה אף על פי שלא צויינה במפורש. בורוכוב התייחס אל המוניזם כאל תכונה מכשילה שחייבים להתגבר עליה, כדי להציל את העם מגורל גלותו. העם מוכרח לראות את המציאות ההיסטורית המבליטה גורמים מאיימים, ולהתמודד איתה. עם זאת, כיהודי אמיתי, הזדהה בורוכוב עם האידאל החותר לקביעת הלכה ולהגשמתה במציאות, וקיבל עליו את החובה להוכיח את טענתו האידאליסטית במעשיו.{{הערה|שם=שביד}}