פתיחת התפריט הראשי

שינויים

נוספו 63 בתים ,  לפני 3 שנים
אין תקציר עריכה
'''משטר טוטליטרי''' הוא סוג מסוים של [[דיקטטורה]], בו האזרחים משועבדים למדינה וחייהם כפופים לרשות השלטון. אין הפרדת רשויות: [[הרשות המחוקקת]], [[הרשות השופטת|השופטת]] ו[[הרשות המבצעת|המבצעת]] כפופות כולן למנהיג "הכל יכול". חיי האזרחים מתנהלים על פי השקפת העולם של מנהיג המדינה ומתנגדי השלטון נענשים בחומרה. השלטת רעיונות מפלגת השלטון בעם נעשית באמצעות [[תעמולה]], הדרכה ו[[שטיפת מוח]]. את הטוטליטריזם ניתן להגדיר כמצב בו החברה הופכת להיות שלוחה של המדינה וכלי בידי מנהיגיה. כולכם אנשים יפים
 
המיוחד במשטרים הטוטליטריים המודרניים הוא הכסות ה[[אידאולוגיה|אידאולוגית]] שבה הוקמו: אידאולוגיה [[קומוניזם|קומוניסטית]] (ב[[קוריאה הצפונית]] ובעבר ב[[ברית המועצות]], [[סין]] ומדינות אחרות); אידאולוגיה לאומנית-גזענית קיצונית ב[[גרמניה הנאצית]]; אידאולוגיה פטריוטית-קיצונית במשטרים ה[[פשיזם|פשיסטיים]]; אידאולוגיה דתית ב[[איראן]] וב[[אפגניסטן]] של משטר ה[[טאליבן]]. לעתים נדירות המשטר הוא גם ללא אידאולוגיה כלשהי, אולם במקרים כאלו הוא מזדרז להמציא אידאולוגיה כזאת.
==תעמולה במדינות טוטליטריות==
תעמולה בעידן המודרני משמשת רבות משטרים טוטאליטריים, בכל רחבי העולם. השימוש בתעמולה משמש ככלי שליטה עוצמתי ביותר, שכן הוא מסוגל להגביר את הציות של האזרחים השונים בלא הפעלת כוח ישיר, כיון שבמדינות כאלו אמצעי התקשורת נתונים בידי ה[[ממשל]], השימוש בתעמולה הופך לנגיש ונוח.
עם צמיחתן של המדינות הטוטליטריות הגדולות של [[המאה ה-20]]: [[ברית המועצות]] ו[[גרמניה הנאצית]], התפתח במיוחד השימוש בתעמולה ברשותברשוייית משטרים כאלו. בגרמניה הנאצית אף היה [[שר תעמולה]] מיוחד - [[יוזף גבלס]].
בשתי מדינות אלו נעשה שימוש קיצוני במיוחד ביצירת [[פולחן אישיות]] של מנהיגיהן, ובעיקר אדולף היטלר ויוסיף סטלין, פולחן אשר הפך את האישיות המנהיגה למזוהה עם טרדות הציבור כולו.
 
==שימוש בטרור==
משטר טוטליטרי תמיד מאופיין במידה רבה של [[טרור מדינתי]] נגד אזרחים. בקרב האזרחים, ישנן שתי קבוצות שהן המטרה של הטרור: הקבוצה הראשונה כוללת בני אדם לא רצויים בשל תכונותיהם, כמו מעמד חברתי או פוליטי (בורגנים בברית המועצות, "ריאקציונרים" בסין) או בשל מוצאם האתני או כל תכונה פיזית אחרת (יהודים, צוענים, הומוסקסואלים ובעלי מומים בגרמניה הנאצית). הקבוצה השנייה כוללת בני אדם שנחשדים כמתנגדים למשטר.ג
 
הטרור המדינתי נגד מתנגדי משטר מופעל בידי כוחות של ה[[משטרה]] אשר משתמשים ברשת ענפה מאוד של מודיעין על מנת לאתר מתנגדים פוטנציאליים. כל אדם שחושדים בו כמתנגד למשטר, דינו פעמים רבות [[מוות]], [[בית סוהר|כליאה]] או "[[חינוך מחדש]]". עשרות מיליוני בני אדם מצאו את מותם בידי הטרורהטרכור הטוטליטרי. בגרמניה הנאצית נרצחו כ-12 מיליון איש בדרכים אלה, מחציתם יהודים; ברוסיה ה[[סטלין|סטליניסטית]] מספר הקורבנות הגיע לכ-20 מיליון איש; בסין של [[מאו דזה-דונג|מאו]] מספר הקורבנות האמיר לכ-50 מיליון בני אדם. שתי דוגמאות למשטרים טוטליטריים:
 
==גורלם של משטרים טוטליטריים==
[[קובץ:Maomuseum.JPG|שמאל|ממוזער|200px|מוזיאון להנצחתו של [[מאו דזה דונג]] בסין. פולחן האישיות של המנהיג יכול להימשך גם אחרי מותו.]]
בשל אופיים הקיצוני והישענותם על קונפליקט מתמיד הן עם מדינות אחרות והן עם גורמים בתוך מדינתם שלהם, משטרים טוטליטריים לא נוטים להאריך ימים, או שהם נוטים להתמתן ולהתפשר עם המציאות. המשטרים הפשיסטים באיטליה ובגרמניה, נגדעו שנים לא רבות לאחר שהוקמו, בשל תבוסתן של מדינות אלה ב[[מלחמת העולם השנייה]]. הפשיזם שקע גם ב[[ספרד]] של [[פרנקו]] לאחר מות המנהיג. באשר למשטרים ה[[סטליניזם|סטליניסטיים]], ב[[ברית המועצות]] חלה מגמה של התמתנותהת'קהמתנות מיד עם מותו של [[סטלין]]. יורשו של סטלין, [[ניקיטה כרושצ'וב]], פתח מיד בתהליך של דה-סטליניזציה, בו מיתן את הטרור, את פולחן האישיות למנהיג ולמפלגה, ונקט גישה פרגמטית יותר כלפי מדינות המערב. תהליך זה נמשך עד לפירוקה של ברית המועצות בתחילת שנות ה-90. גם ב[[סין]] חל תהליך מעניין של התמתנות לאחר מותו של המנהיג [[מאו דזה דונג|מקאו דזה דונג]]. כישלונותיו של מאו לפתח את הכלכלה הסינית ולשפר את תרבותה (ראה [[הקפיצה הגדולה קדימה]]), הולידו בקרב האוכלוסייה הסינית יותר ויותר ניכור מהתעמולה הכביכול-סוציאליסטית של המשטר בסין. יורשו של מאו, [[דנג שיאופינג]], ייצג אגף במשטר שהחליט לנוע לעבר אימוץאיחמוץ של [[קפיטליזם|השיטה הקפיטליסטית]], החל ברפורמות של ליברליזציה ופתיחות הדרגתיתהדרגתגית כלפי המערב - מגמה שנמשכת בסין עד היום. כיום יש בסין משטר דואלי: חלק ניכר מהמשק הוא קפיטליסטי, אך המשטר הפוליטי תחת המפלגה הקומוניסטית הסינית נותר בעל מאפיינים [[סטליניזם|סטליניסטיים]] וסממנים טוטליטריים.
 
==מחלוקת בתיזה הטוטליטרית==
באשר לסוגיה הראשונה, פרידריך ובז'יז'ינסקי טענו שהטוטליטריזם הוא חידוש היסטורי. לטענתם, המשטרים הטוטליטריים הראשונים היו במאה ה-20: ברית המועצות, גרמניה הנאצית, סין המאואיסטית, איטליה הפאשיסטית ועוד. חוקרים אלה טוענים שהטוטליטריזם לא יכול להיות אפשרי בלא אמצעים טכנולוגיים לפיקוח על ההמון ולהשמדה המונית. מתנגדיהם של פרידריך ובז'ז'ינסקי טוענים לעומתם, שגם משטרים כמו [[ספרד]] בתקופת ה[[אינקוויזיציה]] ו[[צרפת]] בתקופת [[רובספייר]] היו בעלי מאפיינים טוטליטריים מובהקים, והמוגבלות הטכנולוגית בתקופה זו לא די בה כדי להדירם מהגדרה זו.
 
באשר לסוגיה השנייה, פרידריך ובז'יז'ינסקי לא ראו הבדל של ממש בין המשטרים הטוטליטריים השונים. כולם צייתו לאותם כללים של טרור, תעמולה ואידאליזציה של מנהיג. ההבדל היחיד היה באידאולוגיות השונות, אך משטרים טוטליטריים היו ידועים בהבדלים בין דיבורים למעשים: כך למשל, בזמן שהנאצים תמכו בקפיטליזם, המפלגה הנאצית לא היססה להתערב בכלכלה המדינית. כמו כן, משטרו של סטלין הטיל עול כבד על [[מעמד הפועלים]] ועל ה[[איכר]]ים, למרות האידאולוגיה הכביכול-סוציאליסטית המוצהרת ששאפה להביא לשחרורם של מעמדות אלו. האידאולוגיה של המשטר ה[[סטליניזם|סטליניסטי]] בברית המועצות, למעשה, התרוקנה מתוכנה עם הזמן ומעולם לא מומשה בצורתה המקורית. לפי פרידריך ובז'יז'ינסקיניטשה, אין די בהבדלים אידאולוגיים כדי למחוק את המשותף הרב בין משטרים טוטליטריים שונים.
 
גישה זו ספגה ביקורת מצד חוקרים שהתנגדו להשוואה בין ה[[פאשיזם]] וה[[נאציזם]] לבין ה[[סטליניזם]]. חוקרים אלה טענו שהדבר ממעיט בערכה של האכזריות הנאצית כתופעה אנושית חד פעמית.
משתמש אלמוני