טוטליטריזם – הבדלי גרסאות

'''משטר טוטליטרי''' הוא סוג מסוים של [[דיקטטורה]], בו האזרחים משועבדים למדינה וחייהם כפופים לרשות השלטון. אין הפרדת רשויות: [[הרשות המחוקקת]], [[הרשות השופטת|השופטת]] ו[[הרשות המבצעת|המבצעת]] כפופות כולן למנהיג "הכל יכול". חיי האזרחים מתנהלים על פי השקפת העולם של מנהיג המדינה ומתנגדי השלטון נענשים בחומרה. השלטת רעיונות מפלגת השלטון בעם נעשית באמצעות [[תעמולה]], הדרכה ו[[שטיפת מוח]]. את הטוטליטריזם ניתן להגדיר כמצב בו החברה הופכת להיות שלוחה של המדינה וכלי בידי מנהיגיה. כולכם אנשים יפים

עם צמיחתן של המדינות הטוטליטריות הגדולות של [[המאה ה-20]]: [[ברית המועצות]] ו[[גרמניה הנאצית]], התפתח במיוחד השימוש בתעמולה ברשותברשוייית משטרים כאלו. בגרמניה הנאצית אף היה [[שר תעמולה]] מיוחד - [[יוזף גבלס]].

משטר טוטליטרי תמיד מאופיין במידה רבה של [[טרור מדינתי]] נגד אזרחים. בקרב האזרחים, ישנן שתי קבוצות שהן המטרה של הטרור: הקבוצה הראשונה כוללת בני אדם לא רצויים בשל תכונותיהם, כמו מעמד חברתי או פוליטי (בורגנים בברית המועצות, "ריאקציונרים" בסין) או בשל מוצאם האתני או כל תכונה פיזית אחרת (יהודים, צוענים, הומוסקסואלים ובעלי מומים בגרמניה הנאצית). הקבוצה השנייה כוללת בני אדם שנחשדים כמתנגדים למשטר.ג

הטרור המדינתי נגד מתנגדי משטר מופעל בידי כוחות של ה[[משטרה]] אשר משתמשים ברשת ענפה מאוד של מודיעין על מנת לאתר מתנגדים פוטנציאליים. כל אדם שחושדים בו כמתנגד למשטר, דינו פעמים רבות [[מוות]], [[בית סוהר|כליאה]] או "[[חינוך מחדש]]". עשרות מיליוני בני אדם מצאו את מותם בידי הטרורהטרכור הטוטליטרי. בגרמניה הנאצית נרצחו כ-12 מיליון איש בדרכים אלה, מחציתם יהודים; ברוסיה ה[[סטלין|סטליניסטית]] מספר הקורבנות הגיע לכ-20 מיליון איש; בסין של [[מאו דזה-דונג|מאו]] מספר הקורבנות האמיר לכ-50 מיליון בני אדם. שתי דוגמאות למשטרים טוטליטריים:

בשל אופיים הקיצוני והישענותם על קונפליקט מתמיד הן עם מדינות אחרות והן עם גורמים בתוך מדינתם שלהם, משטרים טוטליטריים לא נוטים להאריך ימים, או שהם נוטים להתמתן ולהתפשר עם המציאות. המשטרים הפשיסטים באיטליה ובגרמניה, נגדעו שנים לא רבות לאחר שהוקמו, בשל תבוסתן של מדינות אלה ב[[מלחמת העולם השנייה]]. הפשיזם שקע גם ב[[ספרד]] של [[פרנקו]] לאחר מות המנהיג. באשר למשטרים ה[[סטליניזם|סטליניסטיים]], ב[[ברית המועצות]] חלה מגמה של התמתנותהת'קהמתנות מיד עם מותו של [[סטלין]]. יורשו של סטלין, [[ניקיטה כרושצ'וב]], פתח מיד בתהליך של דה-סטליניזציה, בו מיתן את הטרור, את פולחן האישיות למנהיג ולמפלגה, ונקט גישה פרגמטית יותר כלפי מדינות המערב. תהליך זה נמשך עד לפירוקה של ברית המועצות בתחילת שנות ה-90. גם ב[[סין]] חל תהליך מעניין של התמתנות לאחר מותו של המנהיג [[מאו דזה דונג|מקאו דזה דונג]]. כישלונותיו של מאו לפתח את הכלכלה הסינית ולשפר את תרבותה (ראה [[הקפיצה הגדולה קדימה]]), הולידו בקרב האוכלוסייה הסינית יותר ויותר ניכור מהתעמולה הכביכול-סוציאליסטית של המשטר בסין. יורשו של מאו, [[דנג שיאופינג]], ייצג אגף במשטר שהחליט לנוע לעבר אימוץאיחמוץ של [[קפיטליזם|השיטה הקפיטליסטית]], החל ברפורמות של ליברליזציה ופתיחות הדרגתיתהדרגתגית כלפי המערב - מגמה שנמשכת בסין עד היום. כיום יש בסין משטר דואלי: חלק ניכר מהמשק הוא קפיטליסטי, אך המשטר הפוליטי תחת המפלגה הקומוניסטית הסינית נותר בעל מאפיינים [[סטליניזם|סטליניסטיים]] וסממנים טוטליטריים.

באשר לסוגיה השנייה, פרידריך ובז'יז'ינסקי לא ראו הבדל של ממש בין המשטרים הטוטליטריים השונים. כולם צייתו לאותם כללים של טרור, תעמולה ואידאליזציה של מנהיג. ההבדל היחיד היה באידאולוגיות השונות, אך משטרים טוטליטריים היו ידועים בהבדלים בין דיבורים למעשים: כך למשל, בזמן שהנאצים תמכו בקפיטליזם, המפלגה הנאצית לא היססה להתערב בכלכלה המדינית. כמו כן, משטרו של סטלין הטיל עול כבד על [[מעמד הפועלים]] ועל ה[[איכר]]ים, למרות האידאולוגיה הכביכול-סוציאליסטית המוצהרת ששאפה להביא לשחרורם של מעמדות אלו. האידאולוגיה של המשטר ה[[סטליניזם|סטליניסטי]] בברית המועצות, למעשה, התרוקנה מתוכנה עם הזמן ומעולם לא מומשה בצורתה המקורית. לפי פרידריך ובז'יז'ינסקיניטשה, אין די בהבדלים אידאולוגיים כדי למחוק את המשותף הרב בין משטרים טוטליטריים שונים.