פתיחת התפריט הראשי

שינויים

מ
;חשיבות הקישור היעיל בין חלקי הסולטנות: בייברס הבין ששליטה בשטח העצום שכבש מחייבת יכולת להעברת ידיעות מהחזית הצפונית (קו המגע עם האימפריה המונגולית) לקהיר והעברת פקודות חזרה וכן ריגול יעיל במרכז השלטוני בדמשק, לבל יתנתק מקהיר. לפיכך יזם בייברס שלוש חלופות להעברת ידיעות, שרובן התקיימו במקביל בשטחי ארץ ישראל: [[יונת דואר|דואר יונים]], [[משואה (איתות)|משואות איתות]] ודרך הדואר. התחזוקה היעילה של הדרך ומתקניה והשמירה עליה הבטיחו תעסוקה וביטחון אישי לארכה, ברוב שטח ארץ ישראל.
 
;משרות שלטוניות לממלוכים בלבד: כל הפקידות באה משורות הקצינים הממלוכים הפורשים. בתמורה לשירות במשרה לא שולמה משכורת מהקופה הציבורית, חלף זאת זכה הפקיד לשטח אדמה חקלאי שעובד על ידי אריסים, רוב תנובת הקרקע הייתה שייכת לפקיד. האריסים זכו להגנה מהפקיד ויכלו גם למכור מקצת מיבולם בשווקים מקומיים. אולם על פי החוק הממלוכי לא יכול היה בעל תפקיד להוריש רכוש לצאצאיו, היות שהרכוש נחשב כחלק מן המשרה. על כן, הדרך היחידה של בעל תפקיד ממלוכי לדאוג לצאצאיו הייתה באמצעות הקדשת חלק מרכושו להקדש ([[וקף]]) תוך מינוי בנו למנהל נכסי ההקדש, כך שיזכה ל[[שכר]] ממנו. ההקדש יכליכול היה להיות הקמת מבנה דת ([[מסגד]] או [[מדרסה]]), מימון איש דת וכדומה. לממלוכים ניתנו זכויות-יתר נוספות רבות, בהן הזכות לרכב על סוס, כפי שמציין ר' [[מסע משולם מוולטרה בארץ-ישראל|משולם מוולטרה]]: "וכולם רוכבים על החמורים ועל הפרדות כי אינו רשאי שום אדם, אפילו ישמעאלי, לרכוב על סוסים אלא הממילוקי לבדם."{{הערה|1=[[אברהם יערי]], '''[[מסעות ארץ ישראל]]''', תל אביב, תש"ו, עמוד 119.}}
 
;הקפדה על אסתטיקה בבניה הציבורית: כבר מימיו של בייברס מורגשת הקפדה על בנייה ציבורית אסתטית. הדברים אמורים הן במבני דת והן בגשרים. הפריטים המאפיינים בתקופת בייברס הם קשתות מחודדות, עיטור באמצעות כתובות מסוגננות וסמלים{{הערה|1=למשל סמלו של בייברס - שני זוגות [[ברדלס]]ים המעטרים את גשר ג'נדס ליד לוד ואת מבנה הח'אן ממזרח לירושלים ששרידיו משולבים ב[[שער האריות]] ב[[שימוש משני]].}} ותשליב אבנים ([[אבלק]]). בשנים הבאות הועשרה [[אדריכלות ממלוכית|האדריכלות הממלוכית]] בפריטים אופייניים נוספים.
;הסתמכות כלכלית על מכסים: המקור הכספי העיקרי לקופה הציבורית הממלוכית היה [[מכס]]י התנועה המסחרית מ[[הודו]] ו[[עדן]] לאירופה, שעברה רובה ככולה דרך נמלי אלכסנדריה וצור. בשליטת הממלוכים נמצאו דרכי מסחר שנמשכו אל עומק אסיה, אשר עברו מצפונה ומדרומה של ארץ ישראל ועליהן הובלו סחורות יקרות ערך כ[[תבלין|תבלינים]], [[בושם|בשמים]] ו[[אבן חן|אבני חן]]. גם מכס ממשלתי צנוע יכל להזרים הון עתק לקופה הממלוכית. מה גם שהמכס היה שרירותי ונקבע לפי היכולת המרבית של השלטון להכביד את ידו על הסוחרים. זו הייתה [[מדיניות כלכלית]] קצרת רואי כיוון שלא פיתחה שום חלופה ראויה למימון ההוצאות מתוך כוחות פנימיים. ברגע בו תנאים פוליטיים, פגעי טבע, [[שוד ימי]] וגילוי נתיבי מסחר מתחרים הפנו את המסחר מנמלי מזרח הים התיכון, קרסה הכלכלה הממלוכית במהירות.
 
שתי שאלות חשובות נותרו ללא מענה חד משמעי באשר למהלכיו של בייברס : מדוע בחר מצביא מנוסה וחסר אויבים משמעותיים להתקדם לאט כל-כך בכיבושיו (בשונה מצלאח א-דין) במרחב שלנו, ומה הסיבה שלא כבש את [[עכו]], עיר נמל חשובה, שהייתה למעשה בירת שארית הממלכה הצלבנית מאחר שירושלים הייתה בידיו?
 
לדבריו של ד"ר שמעון גת, מהלך כיבושיו האיטי מלמד שהסיק מטעותו של קודמו, האיובי, כי מכת המחץ שלו בהמשך לקרב קרני חיטין - היא שהעירה נגדו את מסע הצלב בשלישי. באשר לכיבוש עכו, הרי שלדעת המומחים העוסקים בתקופה אפשר שהסיבות לכך אחדות : התעוררות המונגולים שהעסיקה אותו בצפון, חשש מכישלון נוסף לאחר ניסיונו הראשון (זאת לדעת פרופ' יוסף דרורי ובניגוד לדעתו של ד"ר גת שסבור כי זו הייתה פעולת הסחה) או התעוררות מסע צלב מחודש בהתייחס למעמדה המיוחד של עכו. ואפשר שלא הספיק כי מת לפני שהשלים את סילוק שארית הישות הצלבנית.
 
===חלוקה מינהלית===