S-125 נייבה – הבדלי גרסאות

בפברואר [[1970]] הגיעה המערכת במסגרת [[מבצע קווקז|חיל המשלוח הסובייטי למצרים]] באניות משא וב[[רכבת אווירית]] ונפרסה בשלב ראשון סביב [[קהיר]]. זמן קצר לפני הגעתם החלו המצרים בהקמת מחפורות לסוללות בסמוך ממערב ל[[תעלת סואץ]] שצורתם שונה מהמחפורות המוכרות של סוללות טילי ה - [[SA-2]].

ב - [[1 במרץ]] 1970 החל חיל האוויר בתקיפת תחנות [[מכ"ם]] החטיבתיות שעמן עתידות לפעול הסוללות וכן הופצצו המחפורות שהיו בבניה. הפצצות חיל האוויר עיכבו את הקמת המחפורות והעתקת הסוללות אל התעלה אך לא מנעו אותה. בדיעבד הסתבר מפרסומים מצריים כי בהפצצות חיל האוויר נהרגו כ- 4,000{{מקור}} עובדים אזרחים שהקימו את המחפורות. המערכת השתתפה ב[[מלחמת ההתשה]] במערכים משולבים של טילי SA-2 ו-SA-3 אשר דילגו מאתר לאתר וביצעו [[מארב טק"א|מארבי טק"א]] שבהם הצליחה לצמצם את חופש הפעולה שלו באזור [[תעלת סואץ|התעלה]].

בשנת [[2000]] פותחה ב[[רוסיה]] גרסה מתקדמת הנקראת "S-125 פצ'ורה-2". גרסה זו היא תוצאה של שדרוג המערכות הקיימות ברוסיה שהפכו למיושנות והוצאו משרות (בדרך כלל הוחלפו במערכת [[S-300]]) וזאת במטרה להפכם לאטרקטיביות לייצוא. ה-"פצ'ורה-2" בעל טווח ארוך יותר, יכולת העסקה של מטרות מרובות ובעל הסתברות להרג גבוה יותר. המשגר הועבר ל[[משאית]], דבר ששיפר ניידותן שנחשבה לנמוכה בדגמים הקודמים. מערכת ה-"פצ'ורה-2M" מיועדת גם לירוט [[טיל שיוט|טילי שיוט]]. בין המדינות המפעילות את הדגם המשופר "S-125 פצ'ורה-2M": [[סוריה]], [[מצרים]], [[לוב]] ועוד{{הערה|{{ynet|רון בן ישי|דיווח: נ"מ בדרך לסוריה. ומשם לחיזבאללה?|3644765|26 בדצמבר 2008|}}}}.

מעל 20 מדינות מפעילות את מערכת ה-S-125 נייבה. בין המדינות ניתן למצוא את: [[אלג'יריה]], [[גאורגיה]], [[וייטנאם]], [[לוב]], [[מצרים]], [[סוריה]], [[קוריאה הצפונית]] ועוד. בחלק מהמדינות המערכת הוצאה כבר משימוש, ביניהן: [[הודו]], [[עיראק]], [[רוסיה]], [[רומניה]] ועוד.