ז'אק רו – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 23:
ב-7 ביולי 1793 חקרו אויביו של רו את אליזבת מרגריט אבר, בניסיון להאשים אותו בסחיטה ובמעילה בקרנות צדקה. אבר הייתה אלמנה טרייה ללא אמצעים לתמוך בעצמה, ושנתיים קודם לכן הסכים רו לגייס תרומות למענה ולמען משפחתה. כשנשאלה אבר אם לרו היה מניע נסתר, היא השיבה שהיא לא מאמינה כי יש לו מניע שכזה, והוא לא נעצר. אולם באוגוסט של אותה שנה הוא נעצר תחת האשמות שהוא הלין כספי צדקה שגויסו עבור אבר ואלמנה נוספת. רו כפר בהאשמות וטען כי מדובר בהשמצות של אויביו שפועלים נגדו, ולאחר מכן שוחרר למשמרתם של שניים מחבריו, משם המשיך במאבק הפוליטי שלו.
 
ב-5 בספטמבר 1793, הושלך שוב לכלא. ב-14 בינואר 1794 נמסר לרו כי יובא בפני בית-הדין המהפכני המיוחד, מה שהיה שקול לגזר דין מוות ודאי. הוא שלף סכין ודקר את עצמו מספר פעמים, אך לא כשלהצליח בלהתאבדלהתאבד. פחות מחודש לאחר מכן, ב-10 בפברואר, במהלך החלמתו בבית הסוהר, דקר את עצמו שוב והפעם בהצלחה. הוא היה בן 41 במותו.
 
עם מות רו והתפוררותה של סיעת "הנזעמים", ניסו ז'אק אבר וסיעת ה[[אברטיסטים]], שהיו קיצוניים כמוהם בדרישה לטרור ולחיסול האויבים אך שמרנים למדי בתחום הכלכלי, לזכות בתומכיו. ב-1795 ניסה הפופוליסט [[פרנסואה נואל באבוף|"גרקכוס" באבוף]] להחיות את תוכניתם החברתית עם גיבוי אידאולוגי שיטתי יחסית. באבוף הוצא להורג אך נחשב לעתים ל[[קומוניסט]] הראשון בהיסטוריה.
 
==לקריאה נוספת==