ש"י איש הורוויץ – הבדלי גרסאות

בפרוץ [[מלחמת העולם הראשונה]] היה הורוויץ בהומל בענייני עסקיו, ונשאר לכוד ב[[אוקראינה]] בשנות המלחמה ו[[מהפכת 1917|המהפכה הרוסית]] שבעקבותיה, בעוד משפחתו שהתה ב[[קופנהגן]]. במשך זמן קצר לימד עברית ב'אוניברסיטה עממית יהודית' ב[[קרקוב]], ולאחר מכן, בהשתדלות שמעון דובנוב, לימד בעברית ב'אינסטיטוט הגבוה לחכמת ישראל' ב[[פטרוגרד]], עד שבפברואר [[1921]] חזר למשפחתו בברלין. הצבא הרוסי החרים את עסקיו ב-[[1917]] כך שלאחר המלחמה נאלץ לעבוד למחייתו ב"כלל", המחלקה העברית של הוצאת הספרים [[יודישער פרלאג]], עד למותו ממחלת כליות ב-8 באוגוסט [[1922]].

בשלב הראשון, עסקה כתיבתו ב[[לאומיות]] היהודית ובקיום ההיסטורי שלה, כפי שהתבטא בחיבורים ובאישים יהודיים בולטים: ב-[[1877]] פרסם את "ציון לנפש קרוכמל", חיבור ביוגרפי אודות המשכיל העברי [[נחמן קרוכמל]], שפתיח תיאוריה היסטוריוסופית של העם היהודי. בשנים [[1888]]-[[1889]] התפרסם בעיתון העברי "[[המגיד]]" תרגומו של הורוויץ לספרו של [[משה הס]] "[[רומא וירושלים]]", הנחשב לאחד החיבורים הלאומיים שהקדימו את התנועה הציונית. ב-[[1891]] התפרסם ספרו "העבריה והיהודיה", בו השווה את דיני האישות במקרא לאלו של התלמוד וניסה להראות כי ההלכה היהודית שאפה להביא לשוויון בין הגברים לנשים ובכך מתבטא המוסר היהודי.